אני אברך כולל, אב לשבעה ילדים בלי עין הרע. מיום עומדי על דעתי היה ברור לי כי שאיפת חיי הינה "שבתי בבית השם", ולא משנה גובה המחיר אותו אצטרך לשלם עבור עקרונותיי.
ברור שלחיות חיי משפחה כשאינך עובד זה קשה - קשה מאוד, אז דמיינו לעצמכם מה קורה כשהצאצאים מגיעים לפרק האיש מקדש. זהו בהחלט אחד הפרקים הקשים עליי... אך אין בי טרוניא ולו לרגע אחד. אולי יהיה מי שיתפלא לשמוע שאני גם מודה על כך להשם כל בוקר מחדש.
ברור לי שבחיים לכל דבר יש מחיר, וככל שמדובר במשהו יותר חשוב ויקר המחיר עולה. אלו הם כוחות השוק, וזהו המחיר שאני משלם בשמחה על שזכיתי לשקוד באוהלה של תורה יומם ולילה.
בכולל שבו אני לומד משלמים יחסית סכום מכובד יותר, כחמש מאות שקל יותר מהממוצע, ראש הכולל מתחשב בכך שאחנו מחתנים ילדים, אבל גם זה לא סכום שמספיק אפילו לא לשכר טרחת עו"ד בשלב רכישת הדירה לזוג הצעיר. נו, אז איך אני מסתדר?
האמת שאת השאלה הזאת שמעתי אינספור פעמים ותשובה אין לי אפילו אחת. אני יכול לנסות.
עד כה זכיתי להכניס לחופה שלושה מילדיי, יש לי חובות, אבל לא בשמיים. מסתבר מאוד שלהרבה חרדים עובדים או אפילו כאילו שאינם חרדים כלל, יש חובות גדולים משלי. בקיצור, לא משהו שאי אפשר לחיות אתו. ושוב, איך זה קורה?
שוב, אין ממש תשובה ברורה...
בטח שמעתם לא פעם על אברכים שבדיוק נפלה ירושה בחלקם או שמספרי הלוטו תאמו בדיוק את מספר הכרטיס שדודה מתל אביב רכשה עבורם. אצלי זה לא קרה. איש לא הוריש לי משהו (חוץ ממקרר ישן ואיזו עגלה בלי גלגלים שקיבלתי פעם, אבל זה כבר סיפור אחר) והדודה שלי בכלל לא מאמינה בלוטו. אז מה כן?
צדקתם, אין לי ממש תשובה מספקת, אבל אני יכול לנסות..
זהו, שבכל פעם שהגעתי למצב כלכלי קריטי, שהייתי חייב כסף ממש עכשיו, מישהו דאג להזרים לי, במזומן. זה הגיע בדרכים שונות, פיצויים מחברות וקרנות שונות, זה הגיע מאיזו תביעה משפטית קטנה שהגשתי מול גוף מסויים וביום שלא היה לי מאיפה לשלם לחיידר של הקטן, התבשרתי שזכיתי בתביעה. כל מני כאלה. אין משהו או מישהו מוגדרים.
בעצם יש. המישהו שבביתו אני יושב כל ימי חיי. ורק בשביל האמונה הזאת היה שווה לי הכל.
עוד בפרויקט עונת החתונות:
