יתד נאמן: "לסגור את הר הבית"

נסיונות העליה של יהודים להר הבית, הן כמו השלכת גפרור לבאר נפט. הר הבית עלול להפוך להר געש, שיכסה באפרו ועשנו את כל המזרח התיכון. אלה שמנסים לעלות להר הבית הם אלה שמספקים לערפדים צמאי הדם את התירוץ לפרוע פרעות בישראל. הם פורשים לרגלי המפגעים שטיח אדום, שעם התלהטות הרוחות הוא מאדים מדם. הם לא יירגעו, עד שיותירו מאחורי פעולותיהם, אדמה מדינית חרוכה אחרי שירושלים שיושבת גם כך על חבית של חומר נפץ, תבער באש של שנאה. ואז יעמדו ה"נירונים-קיסרים" האלה ויתמוגגו למראה העיר העולה בלהבות. העיקר ש"הר הבית בידם".

היהודים שמדברים על "תפילה במקום המקודש ביותר ליהודים", אינם מתכוונים לתפילה. הם מציגים את תוכניתם הפוליטית כמשאלה דתית, אך עושים "תורתם" קרדום לחפור בו הישגים פוליטיים. לא באמת מדובר בשפיכת צקון לחש לבורא עולם, אלא בשפיכת שמן למדורה. זה איננו מאבק על זכות לתפילה אלא סוג של הפגנה פוליטית. אישים חילוניים שלא מכירים שום בית כנסת מבפנים ולא יודעים להחזיק ישר את סדור התפילה, מוכנים ל"דקלם" פרקי תהילים אם זה מה שפרוטוקול ההפגנה המתגרה מחייב. רוב הדוברים שלהם מצהירים באוזני התקשורת שלא יתכן שמדינת ישראל לא תחיל את ריבונותה על הר הבית. הם סבורים שעליהם להשלים את מסע הכיבוש של צה"ל, ממלחמת תשכ"ז. בחדרי חדרים הם עדיין מאשימים את משה דיין על שהורה בזמנו להוריד את דגל ישראל מהמסגדים. על מאבק הכבוד המדומה הזה, הם מוכנים לשלם בדמים יקרים. גם אם יהיו אלה דמיהם של חפים מפשע. גם אם הדרך להר הבית תעבור חלילה בהר הזתים או הר המנוחות.

הסכנה איננה מקומית בלבד. העולם הערבי כולו נסער כשמדובר בהר הבית. הם רואים בעלייה להר נסיונות לגרש אותם מבתי התיפלה שלהם. היו כבר כמה מטורפים שדברו בעבר על פיצוץ המסגדים, והדברים שלהם מרחפים בחלל האויר מעל כל דיון שעוסק בסוגיית ההר. הקבוצות שמנסות לעלות בהר ולנגוע בקצהו, הינן בבחינת רודפים של כלל ישראל.

על פי דיווחים בעתון הכוותי "אל ג'רידה", הגיע ראש הממשלה נתניהו לפגישה חשאית עם עבדאללה מלך ירדן, בנסיון להרגיע את הרוחות הסוערות בירושלים. במרכזה של השיחה, כך על פי הדיווח, עמד הר הבית. נתניהו, כך על פי הדיווח הכוויתי, הבטיח לעבדאללה כי יהודים לא יוכלו להתקרב אל המסגדים שבהר ולהתגרות במוסלמים.

התקשורת כולה עסקה בהיבט הפוליטי-מדיני של העליה להר הבית, וההשלכות הבטחוניות של הצעד המפוקפק. אבל הבעייה האמיתית אינה לאומית. הבעיה היא שאנשים מנסים לעלות למתחם הכרת, ולחלל את קדושת המקום. גם אם הם כן היו באים להתפלל באמת, והם לא, "כי תבואו ליראות פני, מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי", זועק הנביא ישעיהו והד דבריו מהדהד עד היום. מרנן ורבנן גדולי הדור זצוק"ל ויבדלחט"א גילו בעבר, בכתב ובעל פה את דעתם דעתם תורה, אודות האיסור הנחרץ להעפיל אל ההר. גדולי הפוסקים, פסקו את פסקם, הלכה ברורה, שאסור להכנס למתחם הר הבית. אין לנו פרה אדומה וטמאי מתים אינם יכולים להכנס למקום. "ואיש אשר יטמא ולא יתחטא, ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ד' טימא".

כאשר הר הבית נכבש במלחמת תשכ"ז והכותל שוחרר, שהה הגאון רבי יוסף רוט זצוק"ל במעונו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצוק"ל. הרחוב כולו נשטף בגלי שמחה, וצהלת מנצחים עלתה מכל עבר. כששמע מרן זצוק"ל על כיבוש ההר, פניו נותרו חתומות: "מי יודע מה הם יעוללו שם"? חרד ודאג. "מי יודע אם לא יחללו את קדושתו של ההר ויכשלו באיסור חמור". כמה מרחיקות רואי הם עיני חכמים. ואכן במכתב מיום ג' אלול תשכ"ז כתב מרן זצוק"ל במכתב הסכמה לספר העוסק בענין קדושת המקדש (מכתבים ומאמרים): "מאז ומתמיד נהגו כל העם ישראל עפ"י הוראת הגדולים שבכל דור ודור דורות הקודמים זהירות יתירה להתרחק שלא לגשת אל הקודש... ולא שמענו ולא ראינו מי שהוא ירהיב עוז בנפשו להקל בכל זה...

וכהיום אוי לנו לנפשינו שכך עלתה בימינו לראות איך שמחללים הקודש, ובמקום שרק טהורים הותרו להכנס, ולטמאים חיובם כרת אין מבחין וכולם נכנסים. ומי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי במקום הקודש, ויד השרים והאלופים היה במעל הזה שהתפארו בכחה דהיתרה ולסמוך על מדידתם לאמר עד פה מותר לבוא"!

גם רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל כתב באלול תשכ"ז "הודעה ואזהרה" והצטרפו בחתימתם עוד מגדולי ישראל: "אחרי שזכינו בחסדי השי"ת שהר הקדש והמקדש חמדת ישראל נמצא ברשותנו, ויש שנכנסים בשטח הר הבית אשר מדורי דורות אנו מוזהרים ונמנעים מלהיכנס בשטח הר הבית כולו....

"ברבות הימים נעלם מאתנו המקום המדוייק של המקדש וכל הנכנס אל שטח הר הבית עלול להיכנס מבלי יודעים אל מקום המקדש וקדש הקדשים, ואז ייכשל באיסור חמור של כרת ח"ו. לפיכך אנו חוזרים ומזהירים לבל יהין איש ואשה להכנס לכל שטח הר הבית".

האיסור נקבע ללא הבדלי חוגים ועדות ואף גדולי רבני החוגים הדת"לים אסרו באופן נחרץ את העליה. כך גם הורתה הרה"ר. אבל למרות היותה גוף ממלכתי שמחייב את המדינה, לא נמנעים שרים וח"כמים להרע לנצל את חסינותם, לעלות אל ההר ולעבור על איסור החמור של הכרת. למרות החזית ההלכתית המאוחדת, ישנם אנשים שמגדירים עצמם שומרי מצוות, שמנסים לגרור יהודים תמימים בתעמולה פוליטית, להכשל באיסור כרת. אם יפתח ההר לעליית יהודים, הרי שהשאיפות הימניות לאומניות יביאו המוני "מתפללים" שיכשלו באיסורי כרת, בעידוד ממשלתי.

אנו מגנים את המעשה הנפשע של נסיון הרצח הנתעב של פעיל הר הבית, ד' יחיש לו רפואה. אבל שורת האמת מחייבת להצהיר נחרצות: אלה שפועלים להעלות יהודים להר הבית, הם חוטאים ומחטיאים את המטרה ואת הרבים. כל מי שביכולתו חייב לפעול בנושא. ממשלת ישראל חייבת לסגור את ההר! זו לא רק סכנה בטחונית נוראה. החמור יותר זו ההכשלה הנוראה של יהודים בחמורים שבאיסורים. וזה מסכן אותנו, גם פיזית, הרבה יותר.