ההונאה הפוליטית של דרעי / דב הלברטל

כמה תקוות תלינו בכך. הבטנו בערגה בתמונתו של דרעי. הוא נראה בהן דאוג אך נחוש. לב כל יהודי, וגם לא יהודי, יצא אל השקופים. מדי יום עשתה המדינה היכרות בלתי אמצעית עם אנשים אומללים אלה, שדיברו אליהם בשלטי חוצות.

כששלוחיו של דרעי חילקו פיתות לרעבים, האמנו בכל ליבנו שישראל הולכת לדרך חדשה. בזכות זאת, האמנו, יבוא במהרה השלום המיוחל וגם לא יגייסו את החרדים. כי גדולה הצדקה שמצלת מכל פורעניות. נפש השקופים ונפשנו הומיה.

האמנו בו כליל. הוא האיש שהביא שבעה עשר מנדטים לש"ס בקמפיין הקמעות. ידענו שיביא שבעה עשר מנדטים גם בקמפיין קמעות השקופים. הוא יודע לעבוד. ניתן לסמוך עליו. רק עליו. כמה תקוות תלינו בו.

הוא בעצם שכנע את כולנו. כל הקמפיין היה רק על זה, על השקופים. ידענו שהפעם זה רציני. ניתן היה לחתוך את זה באוויר. בתקופת הבחירות, כולנו היינו שקופים. בזנו למפלגות האחרות, שלא העלו את השקופים על ראש דאגתם. איך הם לא חשבו על זה? אכזריות לשמה. אפסים. שילמדו ממנו חמלה מהי. היה ברור. המפלגות האחרות התגלו במלוא עליבותן.

כשהתבררו תוצאות הבחירות, הבנו שהפעם זה לא כל כך הלך. אך ידענו כי יש אשמים בכך. לא השקופים. אחרים. כל האחרים. ובכלל, העיקר היא האיכות לא הכמות. מעט המכיל את המרובה. הוא גם שכנע אותנו שש"ס קטנה כלשון מאזניים, עדיפה מש"ס עם שבעה עשר מנדטים. טוב שהיא לא זכתה ביותר מנדטים. הוא שכנע. הוא תמיד מצליח לשכנע. ברור לחלוטין שגם אם ש"ס הייתה נעלמת, הוא היה משכנע שזה יותר טוב לש"ס.

כך או אחרת, השקופים החסירו פעימה. לרגע זה ייחלו. תקוותם מתגשמת. בדריכות מרובה עקבו השקופים אחרי פתיחתם של המגעים הקואליציוניים. הם ידעו בוודאות שהוא יבקש שני תיקים. הם ידעו גם איזה תיקים. שהרי את כל יהבם השליכו עליו. וגם על התיקים. תיק הרווחה ותיק הבריאות. אולי תיק הכלכלה. לא יהיו עוד שקופים. לא עוד.

ואז, לפתע, ברגע אחד, הבינו השקופים הכול. הוא דרש את תיקי הפנים והדתות. הסתבר להם כי מעמדם שודרג. דרעי הבין, וגם שכנע אותם, כמה טוב להישאר שקופים. מעתה, הם לא שקופים ארעים. הם שקופים תמידיים. כי הרי יהיו עוד מערכות בחירות. ואז, דרעי יקרא להם שוב לדגל. ואז, תחזור שעתם היפה. לא כל פעם הם זוכים לעדנה כזו. בודדים זוכים לכך.

זה פועל מצוין. רק צריך להבין. עם קצת מחשבה. במשרדי הפנים והדתות, אולי התחבורה, דרעי יאדיר את מעמדו הפוליטי. כל מבין יודע, משרדים אלה הם היכלי חלוקת המשרות. לקרובים, מקורבים, עוזרים, יועצים, חברי פורום ומיני מתוסכלים. התנאי היחיד הוא, שהם לא יהיו שקופים. וגם שיהיו נאמנים לו. כי טיפוח מעמדו של דרעי, חיוני לשקופים. כי בפעם הבאה, בקמפיין השקופים שלו, מעמדו יהיו מחוזק פי כמה, ולכן גם מעמדם. וכך, חוזר חלילה מבחירות לבחירות.

השקופים יישארו שקופים. גם קולם לא יכול להישמע, כי גם הוא שקוף. אך אנחנו? אנחנו נשאל - עד מתי? עד מתי לא ישלמו הפוליטיקאים את מחיר הניצול המחפיר? כמה פעמים עוד יעברו ההונאות הפוליטיות בשתיקה. עד מתי?