כל אזרח יודע, שכאשר הוא צריך לעשות איזה שהוא הליך פשוט מול אחד ממשרדי הממשלה או הרשויות השונות של המדינה, בכל דרך שהוא לא ינסה לעשות את מה שהוא מבקש, את ההליך הכי פשוט והכי מינימלי, בסופו של דבר הוא יתקע כמו כל אחד אחר בבירוקרטיה הבלתי נסבלת, הקיימת בכל תחום שלא יהיה.
וכאילו שזה לא מספיק, כל ההליכים האלה הולכים ללכת מעכשיו עוד קצת אחורה. ראינו השבוע את הפארסה המגוחכת, כיצד בשבועיים האחרונים כל משרד ממשלתי הכי קטן התחלק לתת משרד ולעוד תת משרד, ולעוד משרדים ומשרדים (כדי לסדר ג'ובים לכל מי שצריך). האם זה חוקי והאם המהלך יעבור בסופו של דבר, עוד מוקדם לדעת, אבל היה זה צעד מגוחך שנעשה כמעט מהרגע להרגע, כשעוד אפילו לא סידרו את המנגנונים השונים.
אני לא רוצה לחשוב מה יקרה מעתה לאזרח הפשוט כשהוא יצטרך לעשות את ההליך הכי פשוט והכי קטן מול הרשויות. אף אחד לא יודע מה יהיה. למשל, משרד הפנים סובל כבר כעת מברדק שלם, מי בדיוק ממונה על זה ומי ממונה על הנושא השני. אף אחד לא יודע. או למשל בדרג החוץ. כל אורח רם מעלה שמגיע מחו"ל או כל מדינאי שאמור לעמוד בקשר עם ישראל, נתקל בסימן שאלה. בעוד בכל מדינה מתוקנת יש כתובת אחת ליחסי החוץ, שהיא משרד החוץ, אנחנו הפכנו לבדיחת העולם. אם מגיע מדינאי בכיר בשליחות מחו"ל, הוא צריך לעמוד בתור - כדי לראות לאן להגיע. אומרים לו: אם באת בנושא ארה"ב, אתה צריך לפנות לשר הזה, אם באת בנושא אירופה - תפנה לשר ההוא, ואם בנושא האטום, תפנה לשר שלישי. בקיצור, חד גדיא אחד גדול.
והשאלה היא: אם כך אנחנו נראים מבחוץ, מדוע המדינה מתנהלת בצורה הזאת? והתשובה היא פשוטה, שהמדינה אכן לא מתנהלת. וזו עוד הוכחה שזכות הקיום שלנו היא אך ורק בזכות לומדי תורה, האברכים ובני ישיבות בני המלכים. כעת אנחנו גם רואים את זה בחוש, כי על פי דרך הטבע, במיוחד אחרי ההתפרקות לחלוטין של כל ההנהגה הנוכחית, אף מדינה אחרת לא הייתה מחזיקה אפילו 24 שעות אחרי כזה כאוס. אבל אנחנו רואים שקורה נס ובכל זאת המדינה מתקיימת, ואם זה קורה בנס - זה רק בזכות לומדי התורה.
זו לא תעודת כשרות
בשבוע שעבר כתבתי כאן על סגן השר בן דהן ("ברוך שפטרנו"), וקיבלתי על המאמר הרבה מאד תגובות. רוב התגובות שחזרו על עצמן היו: איך אני אומר על אדם כזה, שהיה כידוע הרל"ש של הראשל"צ המקובל האלוקי רבי מרדכי אליהו זצ"ל, שהוא "קליפה" וכו'.
בן דהן עוזב את משרד הדתות (צילום: ישי כהן, כיכר השבת)
ואני אענה בסיפור הידוע: היה בחור צעיר ירושלמי שהתגלגל לצפון הארץ. הוא הלך שם לאיזו מסעדה ורצה לאכול משהו. הוא ביקש מהמוכר לראות תעודת כשרות, ואז המוכר סימן לו על הקירות בהן היו תמונות של צדיקים. "תראה את הבבא סאלי, תראה את התמונה של אביו וסבו וכל שושלת אבוחצירא. זה לא מספיק לך? אתה צריך תעודת כשרות?". הבחור הסתכל עליו, הסתכל על התמונות, וענה לו: אם הבבא סאלי היה איפה שאתה נמצא, או שהיה עומד על ידך - לא הייתה לי אף בעיה. אבל כל עוד שהם תלויים על הקיר ואתה פה, יש לי בעיה ולכן אני צריך תעודת כשרות.
זו התשובה לאותם המבקרים, הצדקניים למיניהם.
הטור פורסם הבוקר ב"כל ישראל" מבית 'קו עיתונות'
0 תגובות