דו"ח העוני של הלברטל: אין עניים חרדים!

לא יאומן עד לאיזו רמה מגיעה כפיות הטובה בנושא. לפני כשישים שנה עוד הייתה תקופת צנע. חילקו מוצרי מזון בסיסיים במשקל עשרות גרמים בודדים. היה באמת איזשהו רעב. מישהו יכול להגיד שהיום יש רעב? האם יש ילד אחד רעב? הקריטריון לעוני הוא כגודל החומרניות של הדור. אם הילד לא אוכל בשר כל יום הוא נחשב לעני. הרי מכמויות האוכל שמשליכים באולמי החתונות והשמחות, ניתן להזין את כל ילדי המדינה.

לפני כמה עשרות שנים בודדות, הקירור היה באמצעות קרח. בישלו על פרימוסים. לא היה טלפון בבית. מי בכלל חלם על מכונית. ואיך שהכבישים נראו. ואיך שהתנהלה התחבורה הציבורית. ולמי היו מזגנים? למי הייתה מכונת כביסה? ובאילו תנאים גרו אז. ומי נסע לחוץ לארץ?

עשרות שנים בודדות לאחר מכן, פתאום כולם עניים. כשהכבישים מתפוצצים ממכוניות ואין מקומות חניה. כשאין כמעט סטודנט שלא מגיע ברכבו הפרטי. כשאנשים נוסעים לחוץ לארץ כאילו זה היה טיול בשכונה. כשהמסעדות ובתי הקפה הומים מאדם ואין שולחנות פנויים. כשאין ילד ללא מכשיר טלפון חכם. כשהבתים מלאים במכשור מודרני. כשלכל אחד יש מכשיר וויז. לכל אחד מחשב פרטי. ובאיזה מותגים מתלבשים. ופתאום חצי מדינה עניה. לא יאומן. זה לא מדינה של עניים. זה מדינה של כפויי טובה.

עוני? כפיות טובה

אפילו ביחס לחרדים, זו תהיה כפויות טובה גדולה לטעון לעוני. פעם שאלו את הרב אלישיב זצ"ל לגבי נחיצותו של בין הזמנים. תשובתו הייתה שאז לא היה לבחורי הישיבה מה לאכול. לא היה להם תנאים בסיסיים למגורים ולשינה. לכן היה פעם היה צריך בין הזמנים. אבל היום? בחורי הישיבה לומדים בתנאים של בית מלון, מה צריך בין הזמנים? זו הייתה תשובתו.

שאלתי את הרב אלישיב, למה לא מצאנו באנשי ירושלים של פעם שהקפידו על כך שבגדי יום טוב יהיו טובים יותר מבגדי שבת, כפי ההלכה? הרב ענה לי שפעם האנשים היו אביונים, דלפונים ודלים, ואפילו בגדי שבת לא היו להם, אז מה יש לשאול על בגדי יום טוב.

אבל היום לכל אברך מתחיל יש פראק ליום טוב. ואין מי שמתחתן ולא עושה שבע ברכות בכל לילה (הרב אלישיב אמר לי שלו עצמו לא עשו שבע ברכות מלאות. אולי גם בגלל התמדתו. אבל ודאי שבגלל העוני). ואין בחור ישיבה שלא עושה מסיבת אירוסין באולם, ברמה של חתונה של פעם, בהוצאות של אלפי שקלים. לא יאומן. וזה נקרא עוני.