זה לא סוד שצפת זכתה מכבר לכינוי 'בני ברק של הגליל'.
את הכינוי הזה קנתה העיר ביושר. יותר ויותר שכונות חרדיות מוקמות, יותר ויותר חרדים מתגוררים בעיר, ובדומה לבני ברק של הדרום – נתיבות, גם בצפת נדיר לראות כלי רכב נוסעים ביום השבת, ואם כן, לרוב יהיו אלה רכבים של תיירים טועים או אנשי יוניפיל המוצבים על גבול הלבנון.
צפת גם מכונה 'עיר המקובלים', ולא בכדי. עכשיו מתברר שאת אימת המלחמה האחרונה בצפון, הצליחו תושבי העיר לעבור באמצעות האמונה. כך עולה ממחקר שנערך במכללת צפת.
צפת זכתה למכת אש כבדה מאוד בימי המלחמה, העובדה שעל הר כנען שוכן הבור של פיקוד צפון, והיותה עיר מחוז בגליל העליון, הפכה אותה ליעד מטווח במיוחד על ידי החיזבאללה.
מתוך כ-35 אלף תושבי צפת, למעלה מ-25 אלף עזבו את העיר בזמן המלחמה ונדדו דרומה. איך התמודדו עשרת אלפי הנותרים?
החוקרים, יוסי לב ויובב עשת, ביקשו לבדוק את "אופני התמודדות של תושבי צפת במהלך מלחמת לבנון השנייה". הם חקרו כמעט חמש מאות איש מהאוכלוסייה שנותרה בעיר. המסקנות לא אמורות להפתיע אותנו.
והנה הן, בקצרה: רוב הנותרים התמודדו באמצעות האמונה!
הביטויים השגורים בפי הנשאלים היו: "רצון ה'", "גם זו לטובה", הכל מאת ה'" ועוד ועוד ביטויים שמשמעותם אחת. א-מ-ו-נ-ה בה'.
מה הפלא, בעצם, זו היא עירם של המקובלים. צפת.