למה החרדים לא חוגגים עצמאות?

הרב ישראל פרידמן, העורך הראשי של העיתון "יתד נאמן", מתייחס הבוקר במאמר המערכת לסוגיה ומסביר את היחס הנכון של היהדות הנאמנה ליום הזה תוך שהוא מסביר מדוע החברה החרדית איננה חלק ממנו.

"כיכר השבת" מגיש את עיקרי המאמר

"המוני ישראלים ימשיכו לחולל סביב הבמות וסביב דגל הזהב, וריח של בשר חרוך יעמוד בחלל האויר. המנגל, מפגן האש של האזרחים, שוב יעלה קטורת לאליל הזלילה. מסך העשן יכסה את האמת האמיתית: ישראל איננה ומעולם לא היתה עצמאית באמת. ראשוני המדינה חשבו שסוף סוף מצאו פינה שקטה ונידחת בתוך ים השנאה העולמי, אבל מהר מאוד התבדו. ישראל במהדורתה החילונית, לא מצאה שום פתרון לבעיית היהודים, אלא רק הגדילה את ריח הדם בנחיריהם של זאבי האומות. אין כאן אפילו רגע אחד של שקט, גם לא בין שתיים לארבע. הגבולות, מצפון ומדרום, כל הזמן מעשנים וסכנת התלקחות מתרחפת עליהם. אפילו הרחובות במרכזי הערים אינם בטוחים, ר"ל.

"מדינת ישראל לא פתרה את בעיית האנטישמיות, אלא היא הפכה להיות הגורם הישיר לסבלם של המוני יהודים בקהילות שעל פני הגלובוס. בגלל היחס של המדינה לפלשתינאים, סובלים יהודים מפגיעות והתנכלויות במאות קהילות ברחבי תבל. בגלל שבצד הפלשתינאי נפגעים אזרחים בשעה שישראל מתגוננת בצדק ובאופן הכי לגיטימי מפשעי מלחמה של החמאס, בתי כנסת ומוסדות יהודיים הופכים ללוח מטרה לפיגועים.

"העם היושב בציון לא הצליח לשחרר את גופו מעול זרים. אבל חמור יותר ממה שהגופים לא שוחררו מעול זרים, זו העובדה שישראל לא שחררה את נשמתה מעול זרים. העם היושב בציון אימץ את כל הקלוקל שבאורחות האומות. במקום להיות אור לגויים, הוא עושה את הכל כדי לכבות את השלטר. הוא מפנה עורף לשורשיו ובכך הוא מאבד גם את סיכויי עצמאותו הפיזית, שהרי רק אם בחוקותי תלכו ונתתי שלום בארץ ואולך אתכם קוממיות.

"ראשוני המדינה עוד ניסו לשמר סממני יהדות, מטעמי נוסטלגיה. אבל גם הנוסטלגיה, כבר הפכה מזמן לנוסטלגיה והיא כבר לא מעניינת איש. סממני העצמאות האמיתית, זו שאיש לא יכול לה ועימה צעדו לאורך נתיבי ההיסטוריה, הושלכו מאחורי הגיוו הישראלי הלאומי. תנאי האקלים בכנען, יצרו דור שמתפלש באוירת החילון. מראש הם דברו על עצמאות הגוף בלבד, שהיא השלב הראשון לטמיעה, ולצורך כך הם התעלמו מעצמאות הרוח. הם היו בשר מבשרו של העם, אבל לא עצם מעצמאותו האמיתית.הם הכריזו על עצמאות, שחרור מ"מוסרות" העבר, כדי לעקור את שלטון היהדות מחיי העם, תופעה שרק מחמירה: עד היום הם מנסים לבולל את העם ולהחדיר כתות זרות כדי שישתלבו וישמשו קטליזטור, זרז לתופעה. הם פועלים לעקור את השבת - לשרוף הדגל של העם היהודי בראש חוצות, לפגוע בטהרת היחוס, לפרוץ את חומות הגיור, ולפגוע בשומרי העם ונוטריו – לומדי התורה, לפגוע בחרדים, להתעלם מתרומתם ולצמצם את תקציביהם.

"המצב הזה נטוע כבר בערוגותיה של "מגילת העצמאות". את הדברים הטיב להמחיש הרב מ.ד. לוונשטיין זצ"ל – ח"כ מטעם אגודת ישראל בכנסת הראשונה, במודעה שפרסם מטעמו ב"הארץ", תחת הכותרת "במלאת כ"ה שנה": "מאבק מר על ניסוח מגילת היסוד קדם להכרזת המדינה. מחברי הנוסח המקורי לא מצאו בו מקום להזכרת שם ד' שבחסדו הביאנו עד הלום. כנציג 'אגודת ישראל' חתמתי על המגילה בלב חרד לצביונה ואופייה של מדינת היהודים בעתיד. לחששותי אלה נתתי ביטוי בהצהרתי לפני מועצת המדינה הזמנית בה אמרתי: רבותי, רואה אני לעצמי כחובת מצפון למסור לידיעתכם ולהצהיר בפני עם ועדה את הערותי העקרוניות בקשר להכרזת המדינה שחתמנו עליה שלשום:

"א. היא מתעלמת מזכותנו היחידה לארץ ישראל המבוססת על ברית בין הבתרים שכרת ד' עם אברהם אבינו וההבטחות המרובות שנשנו בתורה, בנביאים ובכתובים.

"ב. היא מתעלמת מהזכויות הגדולות של הישוב הישן שהניח את היסוד לבנין הארץ תוך סבל וקרבנות אין ספור ואהבת ציון אמיתית ונאמנה ושמר על הקשר הנצחי שבין העם המפוזר והארץ השוממה. ההכרזה משכיחה את עלית הרמב"ן, תלמידי הגאון מוילנא והבעש"ט ומדגישה כי רק בדורות האחרונים שבו היהודים לארצם בהמונים.

"ג. היא מתעלמת מאופייה המיוחד של ארצנו ארץ הקודש הסגולה, שנועדה לעם ישראל לא רק לשם ביסוס מלכותו העצמאית, אלא בעיקר למען יהיה בה חיי קדושה וטהרה.

"ד. היא נמנעת מלציין ולהזכיר בהגדרת אופיו של משטר מדינת ישראל שיהיה מבוסס על חוקי תורתנו הקדושה, הכתובה והמסורה וישאף להגשים את מצוותיה ומשפטיה בכל שטחי החיים במדינת ישראל.

,ה. ולאחרונה, היא נמנעת מלהזכיר את שם ד' להודות לא-לקי ישראל על שהגיענו לכך, על הנסים הגלויים שעינינו חזו בימים האחרונים ולהביע את אמונתנו שאין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים.

"רבותי! עלי לציין שאם למרות כל הנ"ל חתמתי גם אני, נציגה של אגודת ישראל, על הכרזת מועצת העם, עשיתי זאת תוך הכרת האחריות הקשה והסכנה האופפת אותנו מכל עבר, כדי למנוע מאומות העולם לפרש את הסתייגותנו מתוכן וצורת הניסוח החילוני של ההכרזה כפילוג בתוך מחנה ישראל. ניסיתי להבליג על חששותיי הכבדים והשתעשעתי בתקווה שההכרה כי לא ככל הגויים בית ישראל תדריך את הנהגת המדינה ומוסדותיה.

"עברה מחצית היובל. נבנו ערים ומקומות ישוב לאורך הארץ ולרוחבה, הוקמו מפעלי תעשיה ובתי-מלאכה למאות. למעלה ממיליון יהודים עלו ארצה, נשתרשו בה ומצאו פרנסתם. עמדנו במערכות קשות ובע"ה ניצלנו. ומה היא דמותה הרוחנית של המדינה לאחר כ"ה שנה? החששות הצדיקו את עצמם. מבחינה מוסרית חלה התדרדרות מחרידה בין אדם למקום ובין אדם לחברו. מערכת החינוך הכללית מגדלת דור המנותק ממסורת אבות, דור המנוכר לתורת משה רבנו ושרופפת בידו זהותנו היהודית. הממשלה ומוסדותיה מחללים בפרהסיה את קודשי האומה ובעקיפין משפיעים לרעה על יהודי התפוצות ומשפילים את כבודנו בעיני הגויים.

"אני פונה בקריאה נאמנה לממשלה ביום חצי היובל למדינה: שובו מדרככם. תנו למדינת היהודים, מדינת ישראל, צביון יהודי מקורי בו יחונך הדור הצעיר ברוח יהודית מקורית בו תשמר השבת כנשמת האומה והמוסר היהודי יהיה נר לרגלה למען עתידה וקיומה". – ע"כ.

"מאז פרסום המודעה, עברו כמעט עוד ארבעים ושלוש שנים. בכל אחד מחמשת הסעיפים שהזכיר הרב לוונשטיין, חלה הידרדרות מחרידה. המדרון היה חלקלק. בסיס הקיום הולך ונשמט. אושיות היהדות במדינה, מתערערות. סכנה קיומית רובצת על החיים בארץ, כעננה. הסיכויים שלהם "להיות עם חפשי בארצנו", קלושים ונחלשים. להיות חופשי, נו... אולי. אבל לא להיות עם. בוודאי לא עם ישראל. וזה מסוכן - גם אם עוילעם–גוילעם כמנהגו חוגג".