כבר בן 10: מוישי הולצברג חוגג יום הולדת

יום ההולדת של מוישי יחול יום לאחר העלייה המסורתית לקברם של הוריו בראש חודש כסליו יום חמישי הבא, ביום שישי, שמונה שנים בדיוק לאחר שהחלו הסבא והסבתא לגדל את נכדם היתום.

"במילה אחת הוא 'בנ-כד'", אומרת סבתא יהודית בראיון ל'ידיעות אחרונות'. "נכדנו הבכור בן 20, אבל אני מרגישה שמוישי הוא הבן שלי. הקדוש ברוך הוא הטיל עלינו את השליחות לגדל אותו כמו שאמא ואבא שלו רצו לגדל אותו, ואנחנו מתפללים שנעשה זאת בהצלחה. שיהיו לנו הבריאות והכוחות והתובנות לחנך את מוישי בצורה טובה, כך שימשיך את השושלת. אומנם הוריו כבר לא איתנו, אבל במקומם, בשמיים, הם ממשיכים לרצות שמוישי ילך בדרכם".

ההתמודדות של מוישי מול האסון אתו הוא חי כבר שמונה שנים לא תמיד קלה, הוא רוצה שיתייחסו אליו כאל ילד רגיל ולא יעניקו לו יחס מיוחד בשל מצבו.

"לפני שנה, בהר הזיתים, כשקראנו תהילים, הוא ברח ולא רדפתי אחריו", מספר סבא שמעון. "הוא עמד ליד הגדר, התבונן בנוף, והבנתי שהוא רוצה לברוח מהמציאות. קראתי לו רק כשהגיע הזמן לומר 'קדיש'. אתמול, כשהתחלתי לעשות לו הכנה לאזכרה, מוישי הציע שנתפלל במניין של חמש וחצי בבוקר מפני שבמניין הרגיל שלנו, בשבע בבוקר, 'יש יותר מדי אנשים ויותר מדי עיניים'. בשנה שעברה טסנו עם מוישי לניו-יורק, לכנס של שליחי חב"ד מכל העולם. הוא הוזמן כנציג מומבאי, הוא התרגש מאוד וחשש, אבל בסוף עלה לבמה וקרא תהילים לזכר הוריו לפני קהל של חמשת אלפים איש, ללא פחד וללא בושה. איך התחולל הנס הזה? בזכות האהבה והכוחות שהרעיפו עליו החסידים".

רבקי הולצברג הי"ד, בת 28 בהירצחה, הייתה השישית מבין 11 הילדים של הזוג רוזנברג שהחליטו לאחר הרצח לגדל את מוישי בן השנתיים שהגיע מהודו עם המטפלת סנדרה שהצילה את חייו. סנדרה התגוררה איתם עד גיל 7 וכעת היא מתגוררת בירושלים ועובדת במוסד על"ה ומטפלת בילדים פגועי מוחין.

מידי מוצאי שבת היא מגיעה לביתם כדי לבקר. בעלה נפטר במומבאי חצי שנה לפני הפיגוע, ופעם בשנתיים היא טסה לשם, לבקר את שני בניה. "פעם אמרתי שאשאר עם מוישי עד שיהיה בן 5, אחר כך אמרתי שאשאר איתו עד שיהיה בן 10, עכשיו אני אומרת שאשאר איתו עד לבר מצווה", היא מספרת בראיון לסמדר שיר ב-ynet. "אנחנו לא מסוגלים להיפרד. מדי ערב אני מצלצלת למוישי".

זכרם של ההורים נמצא לנגד עיניו של מוישי כל העת. "כשהתמונה של הוריו נפלה לרצפה הוא אמר 'אבא ואמא נפלו ככה'. הוא זכר שעמד ביניהם כשהם שכבו על הרצפה חסרי הכרה. הדבר המדהים ביותר התרחש כשספר התורה ממומבאי הגיע לבית שלנו, וחבר שלנו, נגר במקצועו, בנה ארון קודש קטן ותלה אותו על הקיר. לקחתי את מוישי על הידיים כדי שילווה את התהליך, ופתאום הוא אמר 'מומבאי'. הוא זכר והוא קישר", מספרים סביו וסבתו.

מדי בוקר משלשל מוישי מטבעות לקופת הצדקה לעילוי נשמת הוריו ובערב, כשסבתא מכסה אותו בשמיכה, הם מסתכלים על הצילום של הוריו שתלוי מעל מיטתו ואומרים ביחד "לילה טוב אבא, לילה טוב אמא".

מוישי לומד בכיתה ה' בתלמוד תורה במגדל־העמק. לפני 12 שנים הקימה יהודית (64), עם פרישתה לגמלאות אחרי 33 שנות הוראה, את עמותת "חסדי מלכה חיה" על שם אמה, שבעזרת צוות מתנדבים קבוע מחלקת מזון ל־70 משפחות, ומפעילה במקביל גמ"ח של בגדי נשים לשמחות. הרב רוזנברג (67) עדיין מעביר שיעורי תורה, ומקדיש את עיקר זמנו ל"בית גבי ורבקי הי"ד - בית מעשים טובים" שבנייתו מסתיימת עכשיו, בתום שלוש שנים. "זה יהיה בית של אור ואהבה לתושבי הצפון והסביבה, אורחן לחיילים, משחקייה לילדים, וגם יהיה בו חדר הנצחה. מוישי מלווה את שלבי ההקמה. הוא יודע שהבית נושא את שם הוריו".

"מוישי מצטיין באנגלית, מפני שסנדרה מדברת איתו אנגלית, והוא חזק גם בחשבון. כנראה שהוא חכם". "החיוך שלו מזכיר לי את רבקי שלי, אבל תראי", הסבתא מצביעה על צילום שתלוי מעל שולחן האוכל הרחב, "זה גבי, אביו, כשהיה בן עשר. מוישי קופי של אבא שלו".

ליום הולדתו העשירי ביקש מוישי ספר קומיקס ("לא ספר חול, יש הרבה ספרי קומיקס על רבנים", אומר הסב), וגם דיסק של אברהם פריד ישמח אותו מאוד. "מוישי עדיין יודע לספור בהינדית מאחד עד עשר", סנדרה מתמוגגת. "הוא גם זוכר שירים בהינדית שנהגתי לשיר לו כשהיה תינוק. יש לו הבעה רצינית, אבל הוא שובב גדול. כשאני מדברת עברית הוא תופס אותי בטעויות ומתפוצץ מצחוק. יש לו שלושה גלובוסים והוא חולם לטייל באוסטרליה, בדרום־אפריקה, בברזיל, איפה לא". לסבתא ולסבא שלו יש תוכניות אחרות. "אני מקווה שאזכה ללוות אותו לחופה, בגיל 22, כמנהג חב"ד", היא אומרת. והרב מגלה שהוא מקווה לראות את מוישי בהופכו לשליח חב"ד. "עדיף בישראל".