ההקצנה אינה נובעת ממניעים טהורים

הטור הזה גרר שני מאמרי תגובה: מאמר של הרב בלומנטל, ומאמר של גולשת המזדהה בשם רבקה.

לרב בלומנטל אין ברצוני להשיב; עוקב אני זמן רב אחרי הליכותיו ושיחו של האיש, והוא מייצג סוג של אנשים, שאני מקוה שלעולם לא אצטרך לנהל שיג ושיח איתם.

אולם הגולשת רבקה נשמעת כואבת בתמים ומתוך תמימות. אכן, אינה רגילה לשמוע ביקורת מוצדקת, ולא חונכה כיצד להתמודד איתה. למאמרה אגיב גם אגיב.

2.

רבקה מתחילה בטענה נגד האתר. מה לאתר חרדי להביא אלינו דעות "שאינן עולות בקנה אחד עם ההשקפה החרדית"?

לא מוניתי לייצג את הכיכר. למען האמת, גם אני התפלאתי כשפנו אלי בבקשה לכתוב טור באתר. אולם שלא כרבקה הרואה בזה גנאי לכיכר השבת, הרי שלדעתי אין מחמאה גדולה מזו.

היכולת לקבל ביקורת, לשמוע, להפנים ולתקן, היא בדיוק מה שחסר למרביתם של כלי התקשורת החרדיים. והעובדה ש'כיכר' איננו כזה, היא בדיוק הסיבה שבזמן קצר עקף 'כיכר' את כל האתרים החרדיים המתחרים, ומיקם את עצמו בקלות כמוביל שבהם.

אולם יש כאן נקודה עמוקה בהרבה: מכירים את השיר 'ידיעה' של 'שוטי הנבואה'? זה הולך כך: 'בקומה שניה בבני ברק / משפחה של חרדים / הם יודעים שמשהו טוב רק / אם הוא מה שהם יודעים'.

כמה שהטור של רבקה מאשרר את השיר הזה. הרי היא מעדיפה לא לשמוע את הביקורת, מאשר להתמודד איתה. העדפה כזו נובעת מאותה תחושה ש'אנחנו תמיד צודקים', וש'האמת וכל האמת רק אצלינו'.

תחושה זו היא בדיוק מה שמביא אשה כמותה, לכתוב בזלזול על כל הרבנים שאינם חרדיים, ולבזות אותם בלי כוונה בכלל.

הרי היא איננה פוליטיקאית, לא עיתונאית, ואפילו לא עובדת באוצר החכמה; סתם אשה פשוטה. ובכל זאת, היא אינה מהססת לרגע לבטל במחי יד את הכרעותיהם ההלכתיות של כל הרבנים הדתיים-לאומיים, ולהוסיף מרכאות כשהיא מכנה אותם 'גדולים'.

שימו לב: היא אינה מנסה לטעון שאנחנו לא כפופים לרבנים; היא אומרת בפה מלא שכן. אולם בעיניה אותם רבנים אינם שוים כלום – פשוט משום שאינם מורים כפי שהיתה רוצה שיורו. הרי מגיל אפס היא חונכה שמה שלימדו אותה זו האמת, ואין כל אמת בלתה.

3.

כמה מקוממת ההאשמה: "אתה מתייחס בציניות ובעליונות למנהגי הצניעות בחברה החרדית".

קודם כל, פישפשתי בכל דברי ולא מצאתי בהם שמץ של עליונות. אבל חשוב יותר: האם המנהגים הללו הם 'מנהגי הצניעות בחברה החרדית'?! רוב החרדים מתנהגים להקצנה חסרת-הטעם הזו, שנכפית עליהם בניגוד לרצונם.

אפשר להיווכח בכך מהטוקבקים, אם רק מתייחסים אליהם ברצינות. הרי בדיוק על כך נאמר: "לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצוה אתכם".

כבר בגן למדנו את על הנחש שהפריז על איסורו של הקב"ה ואמר 'ולא תגעו בו', ועל פירות הבאושים שאנו אוכלים עד היום כתוצאה מכך.

האם הקביעות הללו נקבעו על ידי גדולי התורה החרדיים? לא ולא. הם נקבעו על ידי עסקנים מדרג נמוך, הכופים את דעתם על הציבור. ובינינו, כולנו יודעים את האמת: לא ראינו תקציבי פירסום ענקיים המוקדשים למלחמה במתגלחים במכונות גילוח, או במעשנים ביום טוב. וזאת למרות שמספר הפוסקים האוסרים את שני הדברים הללו, גדול בהרבה ממספר האוסרים את הפאות הנכריות. ובקיצור, נגיד ברורות: ההקצנה והמלחמות בעניני צניעות אינן נובעות ממניעים טהורים. להיפך.

אבל בעיקר מקוממת ההאשמה ב'עליונות' או ב'שחצנות'. עם כל הכבוד לציבור החרדי, הוא האחרון שיכול להטיף על עליונות. והמאמר של רבקה מעיד על כך כאלף עדים.

הנה: גדולי תורה בכל קנה מידה, מוגדרים על ידי אשה פשוטה כ"גדולים" במרכאות, ופסקי ההלכה מבוטלים בידיה ה'אמונות' מבלי להניד עפעף. מי שעוקב אחרי מאמריו של הרב בלומנטל באתר הזה מכיר את העליונות הזאת היטב. אמנם רוב הגולשים מתנערים מהסגנון והצורה שלו, אך עדיין: מהציבור הדת"ל לא היה יוצא כותב כזה.

4.

מתוך תחושת העליונות הזו, אין בעיה לכתוב – שוב, בתמימות – גם סילופים גמורים.

אינני יודע אם בציבור הדת"ל שומעים יותר שירת נשים מאשר בציבור החרדי, ואינני יודע מנין לקחה רבקה את הקביעה הזו.

בכל אופן, ידוע ומפורסם שהרב עובדיה יוסף מתיר זאת אם אין מכירים את האשה. יתכן אמנם שאצל רבקה גם הוא אינו 'גדול' אלא במרכאות.

אבל האם גם הרב שלמה זלמן אויערבך הוא גדול רק במרכאות? והרב אויערבך התיר לשמוע הקלטה של שירת נשים, (אך לא שידור חי).

כך כתוב בספר 'הליכות שלמה'. ולא תאמינו, וגם אני לא האמנתי כשחבר חרדי סיפר לי את זה: גם הרב מבריסק אמר שקול שירה של אשה ברדיו אינו נקרא 'קול אשה'. כך מסופר בספר 'עובדות והנהגות לבית בריסק'.

5.

והנה עוד סילוף. אשה, שאין לה מושג ירוק בהלכה, אינה מהססת לכתוב: "על אף שאין שום מקור הלכתי המתיר זאת". מהו רף הידיעות הנדרש כדי להנחית משפט כזה? אני לא הייתי מעז.

לידיעתך, אשה תמימה: בשולחן ערוך אין הלכות צניעות במלבושים. פשוט אין סימן כזה. ההלכה היחידה המופיעה שם בענין זה היא שאשה חייבת לכסות את ראשה. לכן, לבוא ולכתוב 'אין שום מקור הלכתי', זה גיחוך שאין כמוהו. על אילו מקורות הלכתיים את מסתמכת?

אכן, כפי שאת עצמך כתבת: הציבור הדת"ל ממושמע לרבותיו בעניני הלכה, ואת כל מנהגיו הוא נוהג על פיהם. וזה שהפסקים של אותם רבנים לא נראים בעינייך – זו בעיה שלך, ושלך בלבד.