ליאו נואי, בעל בריטיש ישראל, חברת הקניונים הגדולה בישראל, ושל אחת מחברות הנדל"ן הגדולות באירופה בתחום המרכזים המסחריים, F&C ריט, אוהב להגדיר את עצמו כ"קאונטר סיקליקל", כלומר, אדם השוחה נגד הזרם ונגד האופנות. פגישה עמו חושפת שאכן הוא בדיוק ההפך ממה שאפשר היה לצפות מאיל נדל"ן יהודי חרדי מבריטניה.
הוא חייכן, גלוי, ישיר, מתלהב בקלות, לא מפגין שום גינונים, ולתוך האנגלית שלו מתגלגלים בקלות ביטויים מקובלים ביידיש ואנקדוטות משעשעות מתובלות בפסוקים מהתנ"ך. אבל כאיש עסקים הוא שאפתן, קשוח ונטול סנטימנטים, ואם מציעים לו יום אחרי אסון התאומים לקנות מרכזי קניות שבעליהם נתקפו בפניקה, הוא עט על המציאה.
"כולם היו מבוהלים - אוי ויי, סוף העולם מגיע", הוא משחזר בראיון ל-G את העסקות המוצלחות שעשה. "אמרתי, אם סוף העולם מגיע, מצבי לא יותר גרוע משל כל אחד אחר. ואם סוף העולם לא הגיע - קניתי מרכז קניות בזול".
נואי חינך את חמשת ילדיו לשמירת מצוות ("שתיים מהבנות שלי גרות ברמת בית שמש אבל לא בחלק של המשיגענע, תודה לאל"), אבל הדבר שהכי בוער בעצמותיו הוא האנומליה המוזרה בישראל, של החרדים שלא יוצאים לעבודה.
"שנים זה הטריד אותי, שבארץ הזאת נוצרו דורות על דורות של אנשים שלא תורמים לחברה. יש פה בישראל דור שלישי שלא עובד. למה זה צריך להיות ככה. את עוברת בברוקלין, את רואה נהגי משאיות עם זקנים. איפה כתוב שאסור לעבוד? בשום מקום בהיסטוריה היהודית לא היה כל-כך הרבה לימוד עם כל-כך מעט תועלת. אני לא אומר שלא צריך רבנים ודיינים, אבל חמישים אלף איש יושבים בכוילל? מי צריך את זה? אמרתי לאחד מהם, אתה יודע מה כתוב בכתובה שלך? כתוב, 'ואני אפרנס לך', לא 'ואת תפרנסי לי'".
נואי לא רק מדבר. שנים שהוא מפעיל את המפעל הפילנתרופי הכי מלהיב והכי מתסכל שלו, ק.מ.ח - קידום מקצועי חרדי, שעוסק בהכשרה מקצועית לכמה אלפי חרדים מדי שנה וזוכה להמון אהדה בין שרים ופוליטיקאים. אבל בינתיים הוא ושותפיו למיזם לא הצליחו לגרום לאף ממשלה לשלוח את ידה אל הכיס ולהשתתף בהוצאות הגבוהות.
"סטנלי פישר גילה בזה עניין רב", מספר נואי, "וגם שמעון פרס התלהב מאוד, אבל שניהם גם היו מבוהלים ואמרו לי, אל תעשה יותר מדי רעש". אף אחד לא רוצה להרגיז את הציבור החרדי.
"אבא שלי שאל אותי", מסכם נואי את הנושא תוך שהוא מצית סיגריה כדי להוריד מעט את האדרנלין המשתולל, "'אתה עושה את זה 'לשמה'? אמרתי, כן. הוא שאל, איך אתה יודע? עניתי, עם כמות העצבים שזה עולה לי, אני צריך להיות משוגע אם אני לא עושה את זה 'לשמה'".
אגב, המקצועות המועדפים על התלמידים כרגע הם מינהל עסקים, ראיית חשבון, משפטים, הוראה ותכנות, אבל "יש לי אפילו 24 שפים מה'זברות' בירושלים". הבעיה הגדולה שלו: העלות השנתית היא כ-19 מיליון דולרים, מתוכם הוא מממן כמעט 7 מיליון בעצמו, וזאת על אף הבטחות לעזרה מצד גורמים שונים בממשלה.
0 תגובות