מהי ציונות? חדשות לבקרים אנחנו שומעים כי החרדים הם אנטי ציונים ונגד המדינה ואני שואל את עצמי האם אני אנטי ציוני, התשובה שלי היא תלוי! תלוי מהי ציונות.
אם ציונות היא אהבת ארץ ישראל שהיא המתנה שנתן לנו הקב"ה, אז אני ציוני! אם ציונות היא אהבת ישראל כאמור ואהבת לרעך כמוך, אז אני ציוני!
אם ציונות היא השאיפה של דורי דורות לקבוץ גלויות לקיים בנו את המקרא של ושב ה"א את שבותך ושב וקבצך, שממנו לומד הרמב"ם בסוף הלכות מלכים, את האמונה בביאת המשיח, אז אני ציוני!
אם ציונות היא קרוב חלקי העם לתורה בכיוון של כי מציון תצא תורה, אז אני ציוני!
אם ציונות היא קרוב רחוקים לדת ולמסורת ברוח ציון היא דורש אין לה?!, אז אני ציוני!
ולא רק אני ציוני, אלא כל יהודי המתיימר להיות ירא השם, ולעשות רצון בוראו, חייב להיות ציוני, ולא יכול להיות אחרת, וכל גדולי רבנינו הספרדים אשר שמענו ונדעם היו "ציוניים", והשאיפה והכמיהה מדורי דורות לשיבת ציון ולחונן עפרה היתה משאת נפשם, והיו אבות הציונות.
אם ציונות פירושה, השכחת הדת, שנאת הדת והדתיים, הזנחת מסורת אבות, זלזול בכל קדשי ישראל, איבוד ערכים, פריקת כל עול דתי ומוסרי, הפקרת שטחי וחבלי ארץ, לשאוף להיות ככל הגויים בית ישראל, לציונות כזו אין אני שותף ואין אני שואף, ואני אנטי ציוני.
רק כאן הטעות הגדולה כי זו איננה ציונות. ומקרוב ראיתי ללבלר אחד ריק ופוחז מעל דפי ה"עתון לאנשים חושבים" שכתב בפה מלא וסיכם את שאיפת מקימי המדינה, באומרו: מדינת ישראל קמה כדי לשחרר את העם היהודי מהדת הזאת שנועדה לפרנס את הפרזיטים המזיעים בעלי הקשקשים, והם פשוט צועדים בצעדים גדולים אחורנית, סוף ציטוט.
כמה שנאה נוטפת ממילותיו וכמה אכזבה בדבריו מהחלום והחזון ההולך ונמוג, ומתוך אותה גישה פסולה ונלוזה נובע עירוב בין המאבק כנגד רודפי המסורת והדת שהיתה בדרך כלל גם נחלתם של אותם שהיו פעילים בהקמת המדינה ומלחמותיה, וכיבוש הארץ מידי אויבינו, והפרחת השממה ועידוד העלייה, והביאה רבים וטובים להיות מהעבר השני של המתרס ולשנוא לא רק את שונאי הדת, אלא גם את דגלם, שקרא לו דגל הציונות. ומתוך אותו להט ואופי קיצוני של לוחמה במשכיחי דת, נפלנו למלחמה (חלילה) כנגד הרעיון הנשגב של "ושבו בנים לגבולם" גבול עולם שהנחילנו בוראנו שהוא הארץ הקדושה- ארץ ישראל- ציון קריית מועדנו, ארץ אשר ה' דורש אותה, ארץ המקודשת והמוקדשת לעם עולם מאז נהיה לעם בצאתו ממצרים.
לא חונכתי בקרב החוגים הדתיים לאומיים, הנקראים ציוניים. חונכתי בישיבה קדושה, רגילה, שחורה, אבל ספרדית, וספרדית גאה במסורתה השואפת ויונקת את השקפתה מתוך ספרי רבותינו חכמי הספרדים מדורי דורות, אשר השאיפה והכמיהה לכל המושגים האלה שמניתי היתה משאת חייהם, לכן הם היו "ציוניים", ולאורם נלך!
דור מייסדי המדינה ב"ג וחבריו היו להם אמנם זכויות רבות, שינקו שורשיהם מבית אבא ומהחדר והישיבה, ולכן אף כי עם הזמן השילו מעליהם את הדת וקיום המצוות, אבל, אהבת הארץ, הקרבה עצמית, דאגה לכלל, הזדהות יהודית, היו יסודות שעליהם ניסו להקים כאן בארץ ישראל חברה חילונית – ויחד עם זה מוסרית, שהיא רעיון כמעט בלתי אפשרי. עם הזמן, הרעיונות הללו (שביסודם הם רעיונות נכונים), היטשטשו נחלשו ונעלמו, ואת מקומם תפסה, החילוניות הגמורה, הבינלאומית, המתירנית, הפורקן המיני והסגידה לאליל החדש, הממון.
המואסים בארץ חמדה, בזהות היהודית, ובתורת ישראל הם מיעוט, אמנם מיעוט קולני והייתי אומר אף מיעוט מוביל, אולם זהו רק מצב זמני לעת עתה.
כשלון אותו מיעוט, יגביר את התהליך של שיבת העם לאלוקיו, ובצורה איטית ועיקבית. עם עליות וירידות רבות בדרך, העם ישוב לדתו, לאמונתו ולמסורת אבותיו. המעורבות של שלומי אמוני ישראל צריכה ללכת ולגדול, בחינוך, בתקשורת, בצבא, עבודה גדולה של השפעה וקרוב לבבות נדרשת, בערים ובספר, בניין הארץ אינו רק עניין פיזי, אלא היא בעיקרו בניינו של העם במובנו הרוחני!
(הכותב משמש כחבר-כנסת ומהוגי הדעות של הציבור הספרדי)
0 תגובות