המצעד של הצבועים; גזענות מפריעה לכם?

מי מכם, אזרחי ישראל, לא פגש במחאה המציקה של בני העדה האתיופית? סביר להניח כי כמעט ואין מי שישיבו בשלילה על שאילה זו; זה ברכבו, זה בהמתנה בביתו וזה בסתם צפייה מכעיסה באחד מהסרטונים הבוערים מהשטח.

משפטים בסגנון הזה עמוסים בהתחסדות בואכה צביעות: ביום יום יקפידו אלו שלא להיות חס ושלום בחברת ה'כושים', יזכרו לשנן את פסק ההלכה המוצק של הרבנים האשכנזים בדבר ה'גיור לחומרא' הנדרש מעולי אתיופיה ואף יטמיעו את הגזענות המחליאה שלהם בעורקי ילדיהם. רק כשמדובר בקושי בן שעות ספורות, ולא בהקרבה הנוגעת לכל אורח חייהם, הם יפריחו בקלות הרהורים צדקניים.

כשמצרפים לכך ארשת מתחסדת על הפנים, עיניים מצטעפות בדוק כאילו-מתייסר וטון מוסרני משהו, מתקבלת מרקחת דוחה במיוחד שכותרתה אחת: צביעות!

וכי איפה הייתם כשילד החמד מהעדה ה"לא-נכונה" התדפק על דלתות החיידר השכונתי וסורב? לאן התאיידתם כשבת השכן לא הצליחה להשתחל למוסד החינוכי הנחשב? איך קולכם התפוגג כשאברך משי מסוג ב' (עפ"ל) לא מצא את מקומו על ספסלי ה'כולל' האיכותי?

לא אתפלא, אם בעלי המחשבות הצדקניות עכשיו, דווקא כלל לא נעלמו בסיטואציות הקשות המתוארות בשורה הקודמת - מהסיבה ההו-כה-מפתיעה שהם אלו שעמדו מאחוריהם, אם בשוגג ואם במזיד. כעת, בהצדקת המחאה האלימה של יוצאי אתיופיה, נמצאה עבורם הדרך הקלה "לנקות" את המצפון. כבר בשורה: יש להם מצפון...

השכל הבריא של רוב הסובלים מההפגנות וחסימות הכבישים, יודע להבדיל בצורה פשוטה ונכונה בין הבנת הכעס של בני העדה האתיופית על אפלייתם המתמשכת, לבין התנהגותם הברברית והנפשעת כלפי האזרחים התמימים. זוהי הפרדה מתבקשת, העולה מאליה, שלא מצריכה הכאה על חטא מוגזמת ומזויפת.

וחז"ל, כמו תמיד, היטיבו לבטא הכל במילותיהם הקצרות (מסכת סוטה כב:), מפיו של ינאי המלך: "אל תתייראו מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועים".