ביום חמישי השתתפתי בחתונה. די הרבה זמן לא הייתי בחתונה. מה שהביא אותי לעמוד קרוב לחופה. רציתי להיזכר לרגע מה בעצם מתחולל שם, במעמד הנשגב ההוא.
אחרי שלגם החתן מן היין ונתן לחמותו להשקות את כלתו, נתן לה את הטבעת והקהל הריע "מקודשת מקודשת מקודשת", מן מנהג חדש שהתחיל להיות נפוץ במחוזותינו, משל היה זה קידוש החודש בבית דין הגדול.
ואז עלה רב מכובד שזקנו יורד על מעילו משל מתחרה היה בכפתורי הפראק מי מהם יגיע ראשון לירכתיים והתחיל לקרוא את הכתובה.
הטיתי את אוזני וניסיתי להבין את המשפטים הארוכים בארמית. להפתעתי היה זה קצר מאוד. רק התחיל וכבר סיים.
תפסתי אותו אחר כך בירכתי האולם ושאלתי לפשר הדבר. עזוב, הוא אמר לי. הזמנים נשתנו, שוב אין נוהגים לקיים את מה שנאמר בכתובה, ואני, הפטיר, נשמר מפני "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני".
מזעזע. חתן שבישראל, אברך בן תורה בונה את יסודות ביתו על שקרים?! אתמהה.
מי שיטול לידיו את ספרי ההלכה יראה שחובת הבעל לזון את אשתו היא דבר פשוט כביעתא בכותחא. אין בכל כלל מחלוקת. אלא מאי? גדולי וחכמי הדורות זצ"ל ראו כי עת צרה היא ליעקב ועתידה תורה שתשתכח מישראל, עמדו וגזרו בבחינת עת לעשות לה' הפרו תורתך שהאשה תיטול על שכמה את עול פרנסת הבית. תקנה שכעת בדיעבד ניתן לראות איך הם בעיני הבדולח שלהם הצליחו להחזיר באמצעותה את כתר התורה, שכמעט ונשרף ח"ו בשואה האיומה.
דבר פשוט וברור הוא שיחידים מישראל תורתן אומנותן (ברכות לה: עיי"ש), דבר פשוט וברור שמותר לאדם ליהנות מהצדקה כדי לעסוק בתורה כל ימיו (בית יוסף יו"ד סימן רמ"ו בניגוד לדעת הרמב"ם הלכות ת"ת פרק ט הלכה י). אולם הפיכת השולחן על פניו היא דבר שלא יעלה על הדעת.
מסממני התקופה הוא הקיצוניות, החיים בשחור ולבן, הכל או כלום. אך מותר האדם מן הבהמה שהוא חי בקהילה ולא בעדר. יש מנהיג שמוסמך לפרש את רצון ה' המתגלה בתורתו, אך מסכת שלמה (הוריות למי שלא מכיר את החלקים הנידחים ההם) זועקת על אחריות היחיד אפילו מול בי"ד הגדול שטעה.
אין צורך להרחיק נדוד עד חז"ל. הבעש"ט עסק בעניני רפואה ומכר חול לבנין, החפץ חיים עסק לפרנסתו במרכולת זעירה, ר' גדליה נדל עסק בייצור יין והרב כדורי כרך ספרים. למרות שעובדות אלו נשמטו מכמה וכמה ביוגרפיות "מטעם".
כן בנות צלפחד דוברות! תלונות של נשים אינן פסולות מעצם טבען, מן הראוי להקשיב להן, להביא את דברן לפני ה' ולקבל תשובה.
אם ישנן נשים – ומסתבר שיש, שתקנת השעה אינה הולמת את כוחן ואופיין, מן הראוי שישבו גדולי הדור ויבחנו את זה לעומק, ממש כשם שהם עושים בכל שאלה ושאלה. הזלזול האולטימטיבי מאפיין חולשה גברית וחששות מאיבוד הגמוניה, וככזו הם בדרך כלל מעידים על יסודות רעועים וואקום ערכי.
אשרי מי שזכתה להיות עזר כנגדו.
האם בגלל זה נחדל מללמוד את מסכת כתובות?!