בכל שנה בתאריך כט בחשון, 50 יום לאחר יום הכיפורים, מציינים יהודי אתיופיה את יום הסגד. שמו של היום נגזר מהמילה: "סגידה", כלומר כריעה והשתחויה, בדרך תפילה. אכן זוהי המהות האמיתית של יום זה.ביום זה היום מתאספים להר גבוה, צמים ומתפללים לריבון העולמים, זקני העדה היו מוכיחים את העם ומחזקים אותם להמשיך ולהחזיק באמונה בחי העולמים ובתורת משה. מעל הכל נשאו תפילה על גאולת יהודי אתיופיה ועלייתם לירושלים עיר הקודש.
את ההשראה ליום זה קיבלו זקני העדה ממעמד דומה שעשו עזרא ונחמיה .
בארץ מציינים יום זה בארמון הנציב המשקיף להר הבית. ב-2008 אף קבעה הכנסת את יום זה כחג רשמי של המדינה.
יום זה הוא הזדמנות, הזדמנות לקבל הצצה לקהילה יהודית שגלתה עוד בימי בית ראשון ולא רבים יודעים אודותיה. קהילה שהדעות הקדומות והסטריאוטיפים לגביה חוצים מגזרים וקהילות בישראל.
כן, גם בתוך הקהילה החרדית.
לימדו אתכם שיהדות אתיופיה נחשלת, שהצבא הישראלי הגיע והציל אותנו מחיים פרימיטביים אי שם באפריקה.
אמירות כמו "הם לא יהודים" או "לא מספיק יהודים" נשמעים בכל מקום. מבטים ננעצים גם בנו- הקהילה החרדית האתיופית.
לא למדו אתכם על שורשיה העתיקים ועדויות של חכמי ישראל עוד מאגרת של רב צמח גאון במאה התשיעית ורבי עובדיה מברטנורא במאה ה-15 והתשובות המפורסמות של הרד"ב והמהרי"ק. במאה ה-16 שעליהם הסתמך מורינו ורבינו הרב עובדיה יוסף זצ"ל.
לא הזכירו לכם את מסירות נפשם לקיום תורה ומצוות, תוך רדיפות בלתי פוסקות מגויי הארץ, על גזירות רוחניות ונסיון לשמד רוחני שאבותינו עמדו בהם בגבורה.
על מסירות הנפש בעלייתם ארצה בדרכים עקלקלות ועל כ-4000 יהודים שלא שרדו את המסע בדרך לירושלים.
אולי בפעם הבאה, כשתראו יהודי אתיופי- הוא יזכיר לכם דברים אחרים ממה שחשבתם עד היום.כי דווקא בזמנים אלו, בהם המגפה משתוללת בראש כל חוצות וגורמת לאש המחלוקת ושנאת החינם להתלקח, זה הזמן להזכיר לעצמנו שסולידריות חברתית ואהבת חינם הן הן התרופה האמיתית.
התוכן מוגש בשיתוף אדברה
0 תגובות