ירושלים כבר חרבה, מאה שערים נראית כמו אחרי ענן וולקני אדיר רווי אש וגופרית שירד עליה, הקולות והמראות הגיעוני גם למקום מושבי בבני-ברק, אך לא תהא שמיעה דומה לראיה.
אמש, כאשר נמאס למשטרה העומדת על משמר החפירות ביפו, העלו על אוטובוסים כשני מניינים ויותר של מפגינים ירושלמים יראי שמים ותאבי אקשן, אחרי נסיעה קצרה פרקו את מטענם האנושי בפתחה של ב"ב.
עד מהרה יצאו הירושלמים השמחים לשיכון סאטמר בבני ברק, שם קיבלום אחיהם בריקודים סוערים ופחים בוערים, בבחינת 'האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו בשקט'. קנאת סופרים תרבה חכמה והשיכון הסריח כולו בעשן מחניק ומבאיש.
העוברים ושבים הביטו אנה ואנה בהלם, מה יום מיומיים, על מה הריקוד ולמה האש והעשן המיתמר?! אולם מי שלא נסחף לריקוד המולך הנ"ל נחשד כ'ציוני' שדינו בסקילה באבנים, ונמלט על נפשו.
הלילה החל להחשיך, והמוני המוחים מירושלים אשר הסכינו לאקשן מזוקק, לא הצליחו בשום אופן לרדת לעומקו של השקט השורר בעיר בני ברק, שתושביה לדעתם מוגי לב ובעיקר כנראה רגישים לעשן...
עד מהרה זרמו האחרונים יחד עם מעט נוער משועמם שהצטבר לכיוון צומת מרכזית בעיר והציתו פח קטן אשר השבית את התנועה במקצת, אך אויה המשטרה אכזבה ולא נדרשה להגיע, ככל שניסו לרמוז לה ע"י עוד איתותים בוערים לא אירע מאומה.
לאחר שעה ארוכה של שעמום, ככל הנראה התקשר עסקן ירושלמי כלשהוא וביקש מידידיו ברמת גן לבוא להציל את המצב ולשלוח איזה נידת קטנה אשר התקבלה בתרועות התרגשות בקהל הבני ברקי האדיש והמנומנם.
למרבה צערם של מתי מעט המפגינים, המשטרה המשיכה מהרה למוקד פשיעה חשוב יותר, והם נשארו מובטלים לחסום את התנועה בעיר ולהבעיר קרטונים מעלי עשן מחניק ונורא לעבר בתי השכנים המסכנים.
● ● ●
עמדתי בצד הדרך, כאשר היהודי הרחום שהיה אמור לקחתני ברכבו ישב עגמומי על כסא הנהג, כולנו תקועים בפקק ארוך בגין אותם משועממים, שורה של מחשבות קשות עלו והציפו אותי.
על נושא ונשואי המחאה לכשלעצמם אין לי מה לומר, קברי אבותינו אכן אינם הפקר, צורת המאבק והמחאה היו ימים שהוכיחו את עצמם, משום מה בעת האחרונה כבר לא, אך זו אינה הבעיה.
השאלה העיקרית שאינה מרפה היא: למה? למה? למה?
(במאמר המוסגר, שלשום גם התפרעו והציקו לשר אלי ישי, בדיוק בבית שכה נלחם נגד החפירות בבית הגרי"ש, נראה שהם כשטן ממש, שאינו מבחין בין צדיק לרשע, וע"ז לבד ראוי לזעוק מרה. אבל לא זה הכאב.)
למה לשרוף את עצמינו, למה לשרוף בתוככי שכונותינו, אם אתם באמת רוצים למחות, צאו מהריכוזים החרדים הצפופים, האמנם באמת אינכם מבינים שלאיש אינו מציק שתמלאו את עצמכם בעשן ותחסמו לעצמכם את התנועה.
ידוע ידעתי שכך הוא המצב, ושיערתי שזוהי הסיבה שאיבדה המחאה את האפקטיביות שלה, אולם לא האמנתי עד שנכחתי בכך אמש בבני ברק, פשוט לשרוף את עצמינו בתוכינו.
לא מפריע לי כעת מה חושבים החילונים, גם האם זוהי דרך המחאה אינה מעניני כעת, אבל חובה לזעוק, "פחי שכונתינו אינם הפקר" !
בדיחה שמסתובבת בעת האחרונה, מסמלת יותר מכל את השטות וחוסר ההגיון בהתנהלות הנ"ל.
'בני-זוג סיקריקי ממיטב העילית של מאה שערים וגלילותיה, כדרכם של בני-זוג באחד הימים פרץ ריב קטן ביניהם, הבעל התמלא חרון אף אדיר, תפס את פח האשפה, גררו מהמטבח אל אמצע הסלון והבעירו באש...'
נשמע מגוחך? זוהי בעצם מראה קלה למול פני השורפים את שכונותינו ומחניקים דווקא את הציבור שראוי היה למחות ולא להימחות, לימים יתמהו למה לא מצטרפים אליהם כל הציבור למחאתם.
אנא חוסו על הרגישים לעשן, חוסו על ההורים שמנסים להרדים את ילדיהם בשקט, על חולי האסטמה, ועל הציבור שממהר לעיסוקיו, ציבור שבז לכם ולצורת המחאה שלכם!