אבא, אנחנו עומדים לצידך // ישראל ברגמן

נשמע הקול הדק מלחש, אמן ענה לעצמו במקום מניין, ובקול רועד החל בתפילת קל מלא רחמים, שוכן במרומים, המילים עודן על שפתיו ויצרור בצרור החיים... ומאי שם נשמע קול הצרור, חירחור אחרון וגם נשמתו נצררה בצרור החיים

על שפת המדרון עמד הוא, מביט על האדמה עטויית הדשא הירוק, אך ראה בור עצום כרוי לפניו, הביט אל המדרון וחיכה ליפול לתוכו, קול הצרור עוד רעם באוזניו, מימין ומשמאל שורת העומדים נופלת בזה אחר זה אל הבור שלפניו, הבור אותו כרו במו ידיהם קברם שלהם וכמו מתוך חלום יד נעלמה משכה אותו לבור וקול דממה רועמת נשמע, כמו רעם אדיר התפוצץ השקט על פני העמק, מרחוק עוד נשמעו קולות הצחוק ולהגם של פראי האדם והדממה גם היא השתתקה.

יד הונחה על כתפיו וקרעה אותו באחת מבליל מחשבות סיוטיו, אבא, נשמעה לחישה, אבא, אנחנו כאן עומדים לצידך, מקול הצרור עברו 65 שנה, הצרור לא פגע, ואל הבור לא ירדה נשמה, עומד אתה כאן באחד מפתחי הגיהנום, אחרי ששרדת שבעה ממדוריו ויכולת להם ולצידך בניך, נכדיך וניניך, את קול הדממה ולחש הקדיש החלפת בקול גדול הזועק יתגדל ויתקדש שמיה רבא, וכולם עונים, אמן!!!

אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים,
הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה, עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה,
בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, כְּזוֹהַר הָרָקִיע מַזְהִירִים,
אֶת כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל שֵׁשֶׁת מִילְיוֹנֵי הַיְּהוּדִים, חַלְלֵי הַשּׁוֹאָה בְּאֵירוֹפָּה,
שֶׁנֶּהֶרְגוּ, שֶׁנִּשְׁחֲטוּ, שֶׁנִּשְׂרְפוּ וְשֶׁנִּסְפּוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵׁם, בִּידֵי הַמְרַצְּחִים הַגֶּרְמָנִים הָנַאצִים וְעוֹזְרֵיהֶם מִשְּׁאָר הֶעַמִּים.
לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים,
וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם.
ה' הוּא נַחֲלָתָם, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם,
וְיַעֶמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הַיָּמִין, וְנֹאמַר אָמֵן