המורכבות החרדית

לא כי אני ספרדי, סבא שלי דווקא מהונגריה, אלא כי זה לא מתאים: אבא שלה עובד ברדיו ובעיתון וגם לא לובש תמיד חליפות בצבע שחור.

גם את הבנות של רבים מחבריי החרדים, אשכנזים כספרדים, לא יקבלו לשם. זה לא קשור לעדה, אלא לאלף ואחד ניואנסים שהחינוך החרדי מושתת עליהם: האם האבא לומד או עובד? על אילו ערכים הוא מחנך את ילדיו? איך נראות סעודות השבת שלהם? מה עושים הילדים בשעות הפנאי?

זה נשמע אולי קטנוני, בתקופה שבה כולם שווים ורואים יחד "הישרדות" ומונדיאל, אך יש כאן מגזר שמתנהל אחרת: הוא בנוי על זרמים, תתי־זרמים ותתי־זרמים של תתי־זרמים, גם בתוך אותה עדה: חסיד בעלז לא יתקבל לבית־ספר של ליטאים, וחסיד גור לא יתקבל לבית־ספר של הרב אלבז.

נו, אז אולי הם ילכו לבג"ץ בשם השוויון וידרשו להתקבל? לא. הם מבינים שמדובר בסגנונות שונים לגמרי. ובתור מי שלא היה מתקבל כמעט לאף אחד מהמקומות האלה - אני מכבד את זכותם לחנך איש־איש על פי דרכו.

אני אפילו מעריך אותם מרחוק: קודם כל על הרצון לשמר את המורשת הייחודית לכל קבוצה. יש אוצרות תימניים ויש נכסי צאן ברזל פולניים, ולא מרסקים את כולם לתוך כור היתוך אחד גדול ושטחי.

אני מעריך אותם גם על המאמץ הקשה כל כך לשמור על התום והקדושה של עצמם ושל ילדיהם גם בדור הפייסבוק.

רוב השדרנים יספרו לכם במהלך היום על "גזענות" ו"אפליה" ובאופן כללי יגידו לכם מה לחשוב.

זה נשמע טוב ומצטלם נהדר, אבל לא כל סוג של מיון בסיסי הוא גזענות. אני לא תמים, יש בהחלט גזענים חרדים, כמו שיש גזענים חילונים.

אדמונד לוי, שיושב כידוע על ה"כיסא הספרדי" בבית המשפט, בטח חווה זאת.

הפתרון הוא רצון טוב, אחריות ותבונה, שהיו חסרים בסיפור הזה לכל הצדדים. בג"ץ היה צריך להיות המבוגר האחראי, במקום להיכנס לתוך המורכבות הזו ברגל גסה ופופוליסטית.

במחי פסיקה קיצונית וחסרת אחריות אחת, מוציאים השופטים מאות אלפים לרחובות, מקדמים שנאה ושטנה ורק דוחקים את החרדים החוצה, עוד יותר רחוק מהמדינה וממוסדותיה.

זה יום עצוב לכל מי שרוצה בשילוב חרדים בשוק העבודה ובצבא.

שמעתי, למשל, שחסידות סאטמר האנטי־ציונית הציעה השבוע להורים מעמנואל לחבור אליה ולהתנתק לגמרי ממשרד החינוך.

הפרחים לאדמונד לוי.

(המאמר מתפרסם הבוקר ב"ידיעות אחרונות")