פרשת עמנואל טרם הסתיימה. אברכים טהורי לב נמצאים כרגע מאחורי סורג ובריח, וכלואים בכלא הציוני; אחרים נמצאים תחת עינויי נפש נוראים בחשש למעצרם; הם ומשפחותיהם וכל בני קהילותיהם סובלים בשעה זו סבל קשה ונורא – אבל הם מאושרים! כי הם מצייתים לרבותיהם - ואינם מוכנים שבית הערכאות הציוני יתערב בשיקולים שלהם בחינוך בנותיהם.
היהדות החרדית כולו מדמם מול המחזה האכזרי ביותר אליה הגענו תחת מגפי שלטון החוק הנאור של הציונים שסילפו לעצמם שם 'ישראל', ובגיבוי מלא של שלטון הכופר, המגבה את האכזרים "הממלאים אחרי הפקודות"... ומול הנילוזות של כמה חמומי מוח נבערים מעם העומדים מאחורי העתירה המרושעת והפושעת לבית המשפט העכו"מי-ציוני, אם בדמות של מקופחים ענובים, ואם בדמות כזאת או אחרת של רע-בנים, בדמותם של (חולין צ"א) "כתלמיד חכם נדמה לו"...
ביום חמישי התאחד כל היהדות החרדית למפגן אדיר של קידוש השם. כל מי שרגלי אבותיו עמדו על הר סיני היה בעצרת, אם באופן פיזי ואם אידיאולוגי. מי שלא היה, כמסתייג או כ"אינו משתתף בצער הציבור", הריהו במחנה האחר. ביום הזה היה ברור שיש רק שני דרכים: או שאתה עם הרב בצרי, או עם ללום... או שאתה מקדש שם-שמים, או מחלל שם-שמים...
היום הגדול הזה ייחרט בעט ועופרת בתולדות בני עמינו, על הכרזת הקודש שנבעה מכלל ישראל בשנת ה' אלפים תש"ע ש"הַמְּלוּכָה וְהַמֶּמְשָׁלָה לְחַי עולָמִים" – "וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ, לְהַפְנות אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי
אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יושְׁבֵי תֵבֵל, כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁון. לְפָנֶיךָ ה' אֱלקינוּ יִכְרְעוּ וְיִפּולוּ, וְלִכְבוד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עול מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלוךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעולָם וָעֶד". "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּום הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמו אֶחָד".
האם ישנו האיש שיכול להסביר ולתת להבין את השעה הזאת?! איך זכינו ביום חמישי רגיל - ביום ה' בתמוז - להכרזה פומבית כזאת – בחינת ההמלכה של "ראש-השנה" – כאשר כולנו הכרזנו: "מְלוךְ עַל כָּל הָעולָם כֻּלּו בִּכְבודֶךָ, וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרֶךָ, וְהופַע בַּהֲדַר גְּאון עֻזֶּךָ עַל כָּל יושְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ, וְיֵדַע כָּל פָּעוּל, כִּי אַתָּה פְעַלְתּו, וְיָבִין כָּל יְצוּר, כִּי אַתָּה יְצַרְתּו, וְיאמַר כּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּו, ה' אֱלקֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ, וּמַלְכוּתו בַּכּל מָשָׁלָה". הכרזנו בקול-גדול ולא יסף: חוקי התורה הם מעל לכל, ופשוט שגם מעל חוקי הבג"צ! ה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו!
* * *
היהדות החרדית כולה משתעה לראות את כח ההנהגה של כ"ק אדמו"ר מסלונים שליט"א, האיש על העדה, אשר עומד בחזית המערכה למען דרך החינוך של עדת מריעיו, וזאת אחרי שורה של פעולות מבורכות של "להחזיר עטרה ליושנה" בשנים האחרונות למען צביון של חסידות טהורה וכה שורשית, מיסוד לעכעוויטש קוברין וסלאנימא. כל ההנהגה האחראית של היהדות החרדית התייצבה לימין עוזו במערכה, ואין פוצה פה ומצפצף מול הבהירות המדהימה של הנהגתו הייחודית. מילת המפתח בהשקפתו הוא: ה' הוא מלכנו ולו אנו עבדים, תורתינו הקדושה הוא חלקנו ולה הננו נאמנים... בחוקותיהם אין אנו מתחשבים, בדרך התורה נלך ונקדש שם שמים!
מול הנהגה אצילית וכה מרוממת זו, חייבים להבהיר, כי עמדתו אינו מובן מעצמו. שכן עדים הננו למציאות שאינו מקבל כעת את הביטוי לתופעה העגומה, אבל ישנם אנשים שבמשך חודשים רבים מנסים לחבל במערכה קדושה זו שוב ושוב, בכל מיני הצהרות ותחבולות. ונאמר גלויות: ההנהגה הנוכחית בחינוך העצמאי חיבלו ללא הרף בעמדתו הקדושה של כ"ק האדמו"ר מסלונים שליט"א, והתצהירים שהם העבירו לבית המשפט, הביא לחלק מהעזות של השופטים לבחוש בקערה ולהגיע למסקנות הכה עגמומיות ומקוממות. כמה סבל הרא"י לייזרזון על זה שלא הצטרף להצהרה של החינוך-העצמאי המחייב את ההורים והמורים לקבל את תכתיבי הבג"צ? ולמרות שכולם ידעו שמעשיו מגובים על-ידי זקני גדולי הרבנים וראשי הישיבות של אותה מפלגת צביעות הנקרא "דגל התורה"...
עלי לגלות עוד דבר חמור ביותר: באותו יום שההורים היקרים, ואיתם עמם חלק מצוות ההוראה "גיבורי כח עושי דברו" הלכו למעצר, הם קיבלו צו פיטורים מהחינוך-העצמאי... וזה היה החלק האכזרי שלהם לכבוד ההורים העומדים בחזית המערכה ומצייתים לרבם הגדול!
* * *
והכל הוא כיוון ותובנה אחת: עייפות! ההנהגה הנוכחית של "דגל התורה" מכרזת על כך בפומבי, וגם אחותה מפלגת "אגודת ישראל" דוגלת בקהיית החושים של הציבור החרדי. לתובנתם, הציבור עייף ממערכות, ויש להתפשר! מתפשרים בליבה; מתפשרים בחינוך, וממלאים פיהם מים בכל מערכה ציבורית. זו הפכה לדת החדשה של מפלגה צבועית זו. חבר כנסת המינים גפני הכריז בפרשת ביה"ח באשקלון, שעל הריסת קברים לא הורסים קואליציה ולא פורשים מהממשלה - וכך הזמין הריסת עוד ארבעה בתי קברות! ומי יודע כמה עוד בדרך, ה"י והיל"ת. הוא לחץ כל הזמן להתפשר בעמנואל, ותראו לאן הגענו. היום כאשר כולם במאבק, גם הוא, איך לא? חלק מהמערכה, ויש לו אפילו שפה עשירה להקצין ולתפוס כותרות, בזה הוא הרי מומחה...
ומה שאכן קורה כרגע ביפו וביבנה, זה אותו דבר. אברכים יושבים במעצר; אחרים מתגלגלים ביסורי תופת בבתי חולים ובמרפאות כאב, אחרי שברים וסדקים, ומכות רצח שהם ספגו לכבוד שמים, ואין איש שם על לב, ולא איכפת להם כלל ממה שקורה שם.
גפני וחבריו, אנשי יתד כמו "המודיע" מנהלים מסע הכפשות נגד היוצאים למחות על חילולי הקברים ביפו, באשקלון, בנצרת וביבנה - אלו המקיימים את דברי הכתוב בפשטות: "גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק" (ישעי' נו). לא, הם לא מדברים על האלימים המופרעים, שגם אנחנו מתקוממים כנגדם, כי הרי הם יודעים שאנחנו נלחמים באלימות זו לא פחות מהם. אלא שפשוט לא מצטייר להם יפה לראות אברכים מקבלים מכות משוטרים, זה הורס את תובנות ההשתלבות בחיי החברה; זה מחדד את היותנו שונים מהם בהבנה ובאידיאולוגיה.
האמת הוא שגם אנחנו אוהבים הפגנות מסוג יום חמישי, שעבר באופן מופתי, עוצמתי מצד אחד וללא אלימות מצד שני. במפגן זה היה המסר, ועל זה שמנו את הדגש, שיראו בכל מקום בעולם את ההכרזה הגדולה וההד של המלכת קוב"ה מעל לחוקי הבג"צ. ולכן כמה מובן מעצמו, שכאשר יש סיטואציה שהורסים לנו וחופרים את קברי קדמונינו, ויש מציאות שהשוטרים מכים ורודים בנו ללא רחם, ורודפים אחרי אברכים נכשלים שאינם מלומדי ריצות מרתון, והם סופגים מכות רצח אכזריים – איזה דמיון רוצים להשוות בין הפגנות שאנחנו באים לדרוש את שלנו, כאשר אנו רודפים אחרי גנב שמרושש אותנו וגונב את הנכסים שלנו – לבין מצעד קודש של "וַיִּגְבַּהּ לִבּו בְּדַרְכֵי השם", כאשר יוצאים בהכרזת המלכת קוב"ה ושכינתיה?!
הצד השוה שביניהם שמדובר בשלטון של כופרים ומינים שמנסים בכל דרך לפגוע בתורת ה' ובאמונתו, ואנו נמצאים בחזית מלחמה זו, אם אנחנו רוצים ואם לא. ואם נתעלם, מהמציאות, זו תגיע אלינו בצורה עקיפה, וכדברי דוד המלך ע"ה (תהלים קל"ט): "אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח; אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ; אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם; גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ. וָאֹמַר אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי; גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה וגו', לֹא נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ", ודוד המלך מגיע למסקנא שאין להתעלם ממנו: "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט; תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי", (וראה דברי המצודת דוד על כל המזמור, עד כמה הם מתאימים למציאות שלנו) מתי כבר נגיע למסקנא זו?!
(המאמר מתפרסם היום בשעה טובה)