עצרות מספד והתעוררות נערכות בכל יום, בכל רחבי הארץ, בעקבות פטירתו של מרן שר התורה, הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל.
אמש (שלישי) נערכה עצרת מספד בבית המדרש "זיו יהודה" בשכונת קרית הרצוג בבני ברק בה נשא דברי הספד, בין היתר, נכדו ומקורבו הרב יעקב קנייבסקי.
"האמת שאני לא כל כך מורגל לדבר בפני ציבור ובוודאי שלא לדבר על זה, לא עלה אף פעם להתכונן לדבר כזה", פתח הרב קנייבסקי את הספדו, "לא היה בתוכנית של מישהו, ננסה רק לבטא, בשביל שיהיה תועלת מהדברים, איך החיים שלנו, בגיל צעיר, הנורמטיביים שלכאורה היו לנו בתור ילדים, איך שחיינו בצל הרב, לנו זה היה חיים רגילים אבל זה לא חיים רגילים".
"הרב היה לומד עם כל הילדים שלו, את כל התורה בעצם, את הש"ס, על הסדר, בנביאים והכל. לפני כמה שנים ראינו שפתאום לומד עם אבא שלי ירושלמי, בקצב מהיר כזה. היום אבא שלי מספר שהרב בא אליו ואמר לו: 'הרי יום אחד יהיה מבחן בשמים ואני מרגיש שבירושלמי שזה לא הזיכרון שהיה פעם אני רוצה שנעשה סדר ונחזור, נקרא יותר מהר מהרגיל כדי שנשנן', ואבא שלי אמר לו: 'אתה לא יודע? מה אתה לא יודע?', והוא אמר לו: 'אני יודע את האמת', וככה הם היו יושבים ערבים שלמים. הרב לא היה טיפוס של נערווין או פחד, אבל הכל היה אצלו מאוד מאוד... בחיים שלו הוא התכונן לבית דין של מעלה".
בהמשך הוא סיפר על מקרה גניבה שהיה בבית הרב, כשהיו ילדים, שנגנב כסף מהבית והרב לקח מאוד ללב את הסיפור הזה. "גדלנו על זה, הסיפור של הגניבה זה היה אבן דרך", אמר וסיפר שהרב משה ברמן סיפר ב'שבעה' כי "הרב חזר הביתה ואמר 'אם נגנב פה כסף אז היה פה כסף לא כשר, צריך לדעת מה הכסף הזה, יש עלי תביעה, לא סתם היה פה גנב'. והרב עשה חשבון ואמר שלפני 30 שנה מהגניבה שלחו לו כסף כדי להביא לרבנית ברמן, אחותו, זה היה דולרים, אחד מהשטרות היה שטר של 2 דולר, זה היה שטר יקר שפחות מצוי, אחד הילדים, הילדות, אספו כסף, שטרות, וביקשו שיפרוט להם את זה, הרב אמר בסדר אין בעיה, והיום אני חושב לעצמי שלא הייתי צריך לעשות דבר כזה, וזה הכסף הלא כשר שהיה אצלי בבית, אז שלחתי לך 2 דולר.
"זה לא נגמר, אחרי חצי שנה מגיע עוד פעם שליח ומביא עוד פעם 2 דולר, והרב אמר שראיתי פתאום בשטר החדש שיש על זה חותמת ירוקה והיה זכור לי שבשטר הקודם ששלחתי היה חותמת אדומה ואני לא זוכר מה היה בפריטה, אם היה אדום או ירוק אז אני מביא לך את שתיהם שאני אצא ודאי מספק, הרבנית ברמן שמרה את זה במעטפה כל המזן וכתבה על זה שזו סגולה לילדים צדיקים".
ר' יענקי המשיך ואמר כי "יש דברים שאפשר ללמוד מהרב, גם אנחנו, כל אחד. דבר ראשון, הרב יסד את המושג הזה של חובות, זה לא סתם ביטוי, אצל הרב זה היה חוב, כפשוטו, אין ללכת לישון לפני שגומרים את החובות. אני זוכר שהיינו נוסעים בחול המועד לרב אלישיב, כל חול המועד, היינו נוסעים לירושלים זה היה לחץ גדול כי הרב אלישיב חיכה, והיו מתקשרים 'נו כבר יצאתם', והרבנית רצתה כבר ליסוע, היתה תכונה, יום שנוסעים לירושלים היתה תכונה גדולה, והרב עד שלא גומרים את החובות הוא לא נוסע, לא יעזור שום דבר.
"הרב היה בן אדם שאין לנו מושג בכלל בכחות שלו ובגאונות שלו ובדרגה שהוא הגיע, ר' גרשון אמר בשבעה שה'אור שמח' היה בקיא אבל לכאורה הרב היה יותר בקיא, זה מושגים שאנחנו לא מבינים בכלל, אבל הרב, בעיניים שלנו, התנהג נורמלי, מה אני מתכוון? לא היו לו הנהגות משונות ביחס לאנשים אחרים בגלל שהוא מיוחד, לא ביחס לרבנית, שזאת אשתו, ר' שלמה אמר בהלוויה שאצלנו זה היה כסדר, כולנו חיים את הדבר הזה, שאין דבר כזה שסבא אוכל ארוחת צהריים וערב, כל יום, אם סבתא לא נמצאת, אין דבר כזה, הוא לא מתחיל לאכול.
"בשמחת תורה, בשנים האחרונות, הרב היה לו יותר קשה להישאר בכל ההקפות, אני מדבר על לפני 25-30 שנה, הרבה שנים, הרב היה נשאר בהקפה הראשונה מקבל את ההקפה רוקד עם הספר תורה ונכנס הביתה וממשיכים את ההקפות, זה הפעם היחידה בשנה שהרבנית היתה נשארת בבית כנסת, תמיד היתה כפופה לרב אבל בשמחת תורה, היתה לה מים ברגליים וכאב לה, אבל היא עומדת, היא צריכה לראות איך רוקדים עם התורה, היא לא יכלה לפספס את זה, והרב ידע כמה שזה חשוב לה ואמר לה את לא מגיעה הביתה את תשארי בבית כנסת עד סוף ההקפות, אבל הרב היה נשאר בבית, יושב, ואין דבר כזה לעשות קידוש, בנתיים הוא היה לומד את כל המדרשים וכו' אבל אין דבר כזה כל זמן שהיא לא מגיעה. והרב לא פספס מעולם שמחה משפחתית, כל מקום היה מגיע שניה אחת בדיוק, אבל היה מגיע לכל השמחות".
בהמשך הספדו, סיפר ר' יענקי קנייבסקי על ראש עיריית צפת, שוקי אוחנה, שסיפר ב'שבעה' כי בשבוע הבא יסיים לראשונה מסכת בחייו - בזכות הרב זצ"ל, שבערב הבחירות שאל אותו אם לומד משהו, ומאז קיבל על עצמו ללמוד בקביעות, וכעת זוכה לסיים מסכת.
וכן הוא האריך לספר על החינוך שהעניק הסבא לילדיו ונכדיו וכיצד התנהלו חייהם בצל הסבא הגדול שלא פסק מללמוד תורה ולהעניק מברכותיו על עם ישראל.