הפולמוס ההלכתי סביב מנהגי התימנים

בספר 'שערי יצחק – השיעור השבועי' הובא ציטוט של הגר"י רצאבי שהביא את הפסוק "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים לב ז) וחיזק את תלמידיו הרבים בדבר קדושת מנהגי אבותיהם ואימותיהם.

לדברי הגר"י רצאבי, מאז שפורסמה סדרת הספרים 'שלחן ערוך המקוצר' (אותו כתב הרב בעצמו) התחזקה מסורת אבות מקרב יוצאי תימן, וזה סלל דרך והאיר הרבה דברים שהתחילו להתבלבל, בגלל הסביבה, או מפני ששמעו מרבנים אחרים, או שלמדו בספרים אחרים, או למדו בישיבות, וראו מנהגים אחרת מבית אבא, ואז התחילו הדברים להיות עמומים, ולהתבלבל.

עוד כותב הגר"י רצאבי: "על דבר זה יצא קצפו של בעל ילקוט יוסף, ובכל ספריו הוא מנסה להיאבק כנגד הדברים האלה, ללא הצלחה ברוך ה'... אני כבר לא עונה לו, אין צורך לענות. הציבור שלנו כבר לא מתרגש מהטענות הללו".

ממשיך הגר"י רצאבי ותוקף טענה של הגר"י יוסף כפי שכתב בספרו 'ילקוט יוסף' שם נטען שבכל ארץ תימן היו רק שלושה ספרי בית יוסף, ולכן היו טעויות במנהגים. על טענה זו של הגר"י יוסף מגיב הגר"י רצאבי: "רחמנא ליצלן", וממשיך: "כפי שאמרתי לכם, אני לא צריך להתייחס לדברים אלו, לטחון בכל פעם קמחא טחינא, לחזור על הדברים. ענינו לו, וכבר לא צריך לחזור. ב"ה הכל מודפס".

הפולמוס מגיע על רקע ויכוח ישן בין הגר"י רצאבי (וחלק מרבני תימן) אודות מנהגי תימן מול פסקי השולחן ערוך. הפרשה הראשונה הייתה סביב הדלקת נר ביום טוב שחלק מהתימנים לא מדליקים והגר"ע יוסף עודד אותם לעזוב את מנהגם. לכך חיבר הגר"י רצאבי חוברת "נר יום טוב" ובה חיזוק המנהג. סביב החוברת יצאו רבנים שלדעתם מדובר בביזוי כבודו של הגר"ע יוסף.

בנוסף מוסיף כעת הגר"י רצאבי וסובר שאף חכמי הספרדים לא סבורים כמו דעת הגר"ע יוסף, וכך דבריו: "הספרדים כיום – וק"ו בעבר – רבים התנגדו לחידושים של היביע אומר, ולשיטה שלו. הוא שינה והרס דברים רבים, ועד היום רואים את הניצנים. ישנה אי הסכמה, כמעט על כל צעד ושעל. בהרבה דברים. וזהו אחד מן הדברים שהם נלחמים בינם לבין עצמם, לגבי פרשת זכור".

כוונתו של הגר"י רצאבי הוא על מנהג נשות האשכנזים ללכת לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור. לטענת הגר"י רצאבי, הגר"ע יוסף הכניס זאת גם לספרדים, שילכו לשמוע פרשת זכור. וכן אשה שיולדת שתברך ברכת הגומל. דברים שלא היו אצל הספרדים מאז ומעולם: "ואנחנו יצאנו חוצץ נגד זה".

מנגד, דעתו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, שיש לאחד שורות, ושכל עדות המזרח ינהגו מנהג אחיד. לדבריו, רק בארצות המוצא יכולים להמשיך לנהוג במנהגים ייחודיים אבל כשעולים לארץ ישראל יש לקבל את פסקי השולחן ערוך, משום שכל יהודי מזרחי שעולה לארץ הוא מתבטל למנהג המקומי של ארץ ישראל.

יש לציין שגם לפי הגר"ע יוסף, בכל הנוגע לנוסח התפילה וההגיה, יכולים להישאר במנהגם.

בהמשך עולה ויכוח נוסף ומעניין אודות תוקף מנהג הזקנות, שגם הוא לדעת הגר"י רצאבי סובב סביב חשיבות המנהגים.

כפי שכתבנו בעבר הראשון לציון הגר"י יוסף פסק ב'ילקוט יוסף' (סימן רסג ברכת ההדלקה. סימן תרפה פרשת זכור) שדבריו המפורסמים של הרשב"א בדבר הצורך לשמוע לכל מנהג של "הזקנים והזקנות" אינם תקפים לכל מיני מנהגים עלומים, ואי אפשר להוכיח מדבריו למנהגים ללא בסיס הלכתי.

נימוקו של הגר"י יוסף הוא משום שדברי הרשב"א נאמרו רק לעניין קבלה ביד זקני ישראל לעניין יסודות ועיקרי האמונה, אבל לא יעלה על הדעת לקבוע הלכות על פי מנהגי נשים זקנות. כמו כן מנמק הגר"י יוסף את דבריו בכך שדברי הרשב"א נאמרו רק על קבלה שהיתה ביד הנשים בדורות הראשונים לפני למעלה מ-700 שנה, אבל לא על מנהגים של היום.

הגר"י רצאבי שולל את סברתו זו של הגר"י יוסף וטוען שזהו קל וחומר, שאם בעניינים של יסודות האמונה סומכים על הזקנים והזקנות, וכולם יודעים שהמתים יקומו כפשוטו עם הגוף, וזה לא משל, אלא דברים שיהיו ממש. דברים כאלו – אנחנו מקבלים, אז על אחת כמה וכמה ולגבי עניין כזה, שלא לעבור על ילד קטן, זה לא נשמע להם? קל וחומר בן בנו של קל וחומר, טוען הגר"י רצאבי.

[כוונתו של הגר"י רצאבי על המנהג המפורסם שלא לעבור על ילד קטן ששוכב על הרצפה, אותו הוא סבור שהוא מנהג ראוי, לעומת הגר"י יוסף שסבור שאין לו מקור ברור].

בסיום דבריו, התבטא הגר"י רצאבי בדברים חריפים: "אם אדם אינו מכבד את אביו ואת סבו, מזלזל בהם, אזי ממילא מאיפה תהיה לו אמונה. מי אמר לך, שהיתה יציאת מצרים? מי אמר לך, שהיה מעמד הר סיני? יש לנו מסורת מאבותינו. הרמב"ן אומר כלל, שהאב אינו משקר לבנו. אבא לא מספר לבנו 'סיפורי בדים'. יסוד המסורת של עם ישראל, יסודות ועיקרי האמונה, היא בקבלה מאבותינו. אז אם אתה מקעקע את היסוד הזה, אם האדם אינו מכבד את הוריו ולא מחשיב אותם ממילא הכל נופל. לכן, זה עומד מתחת ארבע הדיברות האלה. להחזיקו ולהעמידו".

מסיים הגר"י רצאבי: "א"כ בדבר הזה, אם אתה מזלזל בקבלת הזקנים והזקנות, אם אתה אומה שהם מדברים שטויות, ושהם לא מבינים, חולמים, אזי ח"ו 'שדא תכלא בכולא', על ידי זה אתה גורם שיפקפקו גם לגבי דברים אחרים. ח"ו".

נזכיר, ששיטתו של הגר"י רצאבי היא לשמר כל מנהג אפילו שכבר התבטל. כזכור בחודש חשון האחרון הגר"י רצאבי הדפיס ספר בשם 'ביצי נעמיות בבתי כנסיות' שבא לחזק ולעודד להחזיר לדבריו את מנהג הקדמון של תליית ביצי יענים בבתי הכנסיות.

בספר הובאו "ששים וששה טעמים נפלאים וראיות חזקות לתליית ביצי יענים בבתי כנסיות ובתי מדרשות בזמנינו, כנהוג בדורות שלפינו, לתועלת חיזוק הציבור וקדושתם של בתי מקדש מעט".

פסקו זה של הגר"י רצאבי עורר סערה ופולמוס תורני בהיכלי התורה דק"ק תימן, והגאון רבי אורן צדוק, ראש בית ההוראה נזר ההוראה, ומרבני בית ההוראה 'המאורות', העריך שמנהג זה נהוג לא יותר ממאתיים שנה בתימן ולא בכל המקומות, ואף פסק ש"לדידי העני נחשב הדבר כמיותר".

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com