מאה שנה לפטירת כ"ק ה´אמרי יוסף´ מספינקא זי"ע

מאה שנה לפטירת כ"ק רבי יוסף מאיר ווייס מספינקא זי"ע. ממשיך דרכו בקודש בראיון מיוחד, נדיר ועמוס גילויים

האדמו"ר זצ"ל. (ארכיון בית ספינקא)
,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,האדמו"ר שליט"א. (אליהו איטקין, 'בקהילה')

כ"ק רבי יוסף מאיר ווייס מספינקא זי"ע, נולד במונקאטש בשנת תקצ"ח, שם כיהן אביו רבי שמואל צבי כדיין. הוא למד תורה בישיבותיהם של רבי מאיר א"ש ובנו רבי מנחם באונגוואר, ובישיבתו של רבי שמעלקא קליין מסעליש. רבי יוסף מאיר קיבל את דרך החסידות, משלושה מגדולי האדמו"רים, הרה"ק ה´שר שלום מבעלזא´, הרה"ק רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב, והרה"ק ה´דברי חיים´ מצאנז. הרבי שעבר להתגורר בספינקא, שבחבל מרמרוש בהונגריה ומאוחר יותר רומניה, שנקראת בפי הגויים ´ספנצה´, נשא שם לאישה את רעייתו השלישית בת ר´ עזרא יעקב באש שהיה מגדולי חסידי צאנז, לאחר ששכל את שתי רעיותיו הראשונות. שם החל לנהוג באדמורו"ות ואף רבים מחסידי ויז´ניץ הרבו להסתופף בצלו. כך הפכה ספינקא לאחד ממרכזי החסידות הגדולים בהונגריה. לרבי היה בן יחיד הלא הוא רבי יצחק אייזיק בעל ה´חקל יצחק הי"ד, שכיהן כאדמו"ר מספינקא בעיירה סעליש לאחר שנמלט מספינקא במהלך מלחמת העולם הראשונה והועלה מאוחר יותר על המוקד בשנות הזעם. חתנו של ה´אמרי יוסף´, הגה"ק רבי נחמן כהנא זצוק"ל, שכיהן כרבה של העיירהונפטר כשנה לפני חותנו. את מקומו מילא בנו הגה"ק רבי צבי הירש הי"ד, שאף זכה ובאחרית ימיו של זקנו ה´אמרי יוסף´ היה מקריא בפניו את אלפי הפתקאות של המשחרים לפתחו. לרבי צבי הירש היו שני בנים, שכיהנו מאוחר יותר כאדמו"רים מספינקא, הגה"צ רבי נחמן כהנא זצ"ל בבני ברק, ואחיו רבי יוסף מאיר זצ"ל בירושלים, אביו של להבחלט"א של כ"ק האדמו"ר. את מקומו של רבי נחמן, ממלא הרה"צ רבי משה אליקים בריעה בבני ברק. בבני ברק, אף כיהן באדמורו"ת הרה"צ רבי יעקב יוסף ווייס זצ"ל, בן הגה"צ רבי ישראל חיים, בנו של ה´חקל יצחק´, שהקים מרכז למוסדותיו, וכיום ממלאים מקומו, שלושת בניו הרה"צ רבי ישראל חיים בארץ , ורבי נפתלי ורבי מאיר בארה"ב. בארה"ב מכהן גם כאחד מאדמו"רי ספינקא, הרה"צ רבי אביש הורוביץ בנו של הגה"צ רבי צבי הירש זצ"ל, מצאצאי ה´אמרי יוסף´ שנפטר לפני שנים ספורות. לפני כשלושים ושבע שנים הועלה ארונו של ה´אמרי יוסף´ לארץ ישראל על ידי נכדו האדמו"ר רבי יעקב יוסף. כתבה נרחבת על הנושא יכתבה בידי כותב השורות, בגיליון ´בשלח´ תשס"ח. במלאות מאה שנה לפטירתו, מגיש העיתון ´בקהילה´ שיחה מיוחדת מפי נינו כ"ק האדמו"ר מספינקא שליט"א, על סיפורי המופת שעברו איש מפי איש, דרכו בחסידות וצדקות ויחסיו הקרובים עם רבו, הרבי מזידיטשוב, ההשפעה על אלפים מיהודי הונגריה והסביבה, הדבקות בעבודת ה´ ומסירות הנפש לכל יהודי אשר בסופו של דבר הביאה לפטירתו. וכך, אומר האדמו"ר לכתב אהרן רובין: "ספינקא הייתה מוקד עלייה לעשרות רבנים ואדמו"רים ולאלפי חסידים, שעשו אליה את דרכם בכל עיתות השנה, ובימים הנוראים ביתר שאת. זכורני שסיפר לי פעם יהודי, שהתגורר בעיירה סמוכה לספינקא, כי במוצאי יום הכיפורים, לא יכול היה להירדם כל הלילה מקול שקשוקי העגלות שעזבו את העיירה והיו עמוסות בחסידים, שביקשו לשהות במחיצת הרבי ביום הקדוש". לא רק אנשים באו אליו לקבל תיקון ועצה, מזור וברכה, כי גם נפשות מהעולם העליון. על רום ערכו ושגב קדושתו של ה´אמרי יוסף´ עוד בהיותו צעיר, תעיד העובדה המופלאה הבאה. "דודנו בעל ה´חקל יצחק´ זצוק"ל, היה רגיל לספר לאחר שסיים את עריכת הסדר בלילו השני של חג הפסח, את הסיפור שגם אביו ה´אמרי יוסף´ היה רגיל לספר באותה עת". "מעשה באברך אחד שערך את לילו שני של הסדר, ואמר שיר השירים והאריך בסיפורי יציאת מצרים, אבל לא חטפתו עדיין השינה, ועל כן לא רצה ללכת לישון. הוא התיישב בדעתו שמכיוון שביום ב´ של פסח הוא הזמן שהתרחשה ´סעודת אסתר´ ועל כן יקרא כעת את המגילה. "כאשר סיים את המגילה, הבחין בנשמה שהגיע מעולם האמת, שהתייצבה לפניו וביקשה תיקון לעצמה. ´מה רצונך ממני וכיצד אני קשור אלייך?´, תהה האברך. "´ישנן נשמות´, גוללה הנשמה את מסכת תלאותיה, ´שאף אחרי שנידונו וקיבלו את שלהם בכל זאת אין ביכולתן להיכנס לגן עדן עד שתהיה להם זכות מיוחדת. ברם, בכל שנה בשעת קריאת המגילה פותחים שערי גן עדן ואז יוכל כל אחד ליכנס. חודשים רבים לפני זמן הקריאה, כבר עומדות רבבות נשמות על יד השער וממתינות לפתיחתו, אולם מכיוון שזמן קריאת המגילה אינו אלא שעות ספורות על כן מי שהספיק ליכנס, זכה וקנה מקומו ומי שנותר בחוץ, נאלץ להמתין לשנה הבאה. "´כבר שנים אני ליד שער גן עדן ומפאת הדוחק הרב לא הצלחתי להיכנס. גם השנה, היה אך כפסע בין כניסתי, אך השער נסגר לצערי בדיוק ברגע זה. נותרתי על עומדי והחלטתי, כי לא אזוז ממקומי עד שיקראו את המגילה בשנה הבאה. הלילה, ליל פסח מששמעתי לפתע שקוראים את המגילה, החילותי לדפוק על שערי גן עדן שיניחוני להיכנס. לשמע קול נקישותיי, יצא אליי שומר הפתח ואמר: ´הן אמת שקוראים כעת את המגילה אך הלא אין זה זמן קריאתה! אך התעקשתי ודבקתי בעמדתי. "´לפתע, יצא אלינו אחד מבית דין של מעלה, ואמר לי: ´הדין עם השומר שקריאת המגילה צריכה שתהיה בזמנה וזולת זה אינה מועלת, אלא אם כן תרדי לאברך הקורא אותה ואם הוא יפסוק שתוכלי להיכנס, כי אז תורשה לך הכניסה´´. "דודי ה´חקל יצחק´ הוסיף ואמר, כי אביו ה´אמרי יוסף´ היה דייקן גדול בסיפורי עובדות, ולא הייתה דרכו לספר שום סיפור ללא פרטים. בכך שסתם ולא פירש מי היה האברך, כנראה שכוונתו הייתה על עצמו".. כאשר מדברים על מסירות נפש, הרי שה´אמרי יוסף´ יצק תוכן למילים הללו כפשוטן. בעל ה´יגל יעקב´ זצוק"ל, תלמידו, היה אומר בשם רבו, כי על כל צדיק לסבול צער וייסורים עדי יגיע לשלמותו, אך לעתים הצדיק סובל עבור בניו או תלמידיו ולא עבור עצמו. "בספינקא, מספר הרבי, "היה גר יהודי בשם ר´ אפרים שהיה מלמד תינוקות. בזקנותו התאלמן ונשא אישה בת בנים שאף היא ילדה לו בנים. כאשר חלה ונטה למות היו עוד בביתו ילדים קטנים ולמרות שכבר היה זקן ובא בימים, לא אבתה זוגתו להשלים עם כך. הרופאים אמנם נואשו מחייו, אך לא הרעייה המסורה. היא אצה לבית הרבי בעיצומה של השבת בעת סעודה שלישית, ומשהגיעה החלה לזעוק במר נפשה: ´רבי, מה אעשה אם אשאר אלמנה שילדים קטנים תלויים בסינרי? הרבי ניסה לעודד את רוחה והבטיחה כי מיד לאחר ההבדלה ילך לבקרו. האשה הסיקה מהדברים, כי לפחות עד אז יחיה האיש ושבה לביתה. "אחר ההבדלה, לקח עמו את שני גבאיו שאחד מהם היה רבי דוד אדלר ז"ל שהיה הדוק וכרוך ברבי בבחינת ´נער לא ימוש מתוך האוהל´. משהגיע לבקר את החולה, שאל הרבי בשלומו כנהוג, אך הדיבור היה קשה עליו וכמעט שלא ענה. הרבי לחש לו את דברי הגמרא בברכות, המספרת על ביקורו של רבי יוחנן אצל רבי חייא בר אבא, שאמר לו ´הב ליה ידיך - יהיב ליה ידיה ואוקמיה´. הרבי תקע את ידו בתוך ידי החולה, והקימו ממקום משכבו. לאחר ימים ספורים, הבריא האיש שחי עוד שנים רבות והמשיך לפרנס בני משפחתו הצעירים שגדלו בינתיים. "אך מסתבר שהרבי נטל על עצמו את חלייו של האיש ומסר נפשו בעדו. כאשר שב מביקור החולים באישון ליל, חלפו ליד ביתו של רבי דוד הגבאי. הרבי ביקש ממנו כי יסור ויפרוש לביתו ואילו הוא ימשיך בדרכו עם הגבאי הנוסף. לאחר הפצרות רבות, ניאות רבי דוד למלא אחר פקודת הקודש, והרבי המשיך וצעד למעונו. בדרך, ראה הגבאי חנות פתוחה ונכנס אליה לרגע בכדי לרכוש לעצמו סיגריות. הרבי שלא הבחין כלל שהוא נותר בגפו, המשיך לפסוע ולפתע נתקל בדבר מה, נפל והתעלף. הגבאי שמיהר לחפש את הרבי, הצליח להדביק תוך רגעים את הקצב ולחלחלתו הבחין כי רבי שוכב על הקרקע כשהוא מעולף. הוא החל לצעוק לעזרה ולהזעיק אנשים. לאחר מאמצים בלתי מבוטלים הצליחו להקיצו, ומשפקח את עיניו נענה: "טלוני לביתי, וקראו לרופא". אך עם כניסתו, שוב תקפו עילפון שתוצאותיו גרמו לשיתוק בפלג גופו, שנמשך עד אחרית ימיו". היה זה בליל ר"ח חשוון תרס"ד וכאשר קראו למחרת בתורה בבית מדרשו, נפל צדו הימני של ספר התורה, ובכך כאילו וניתנה אות משמים, כי נפלה ימינה של תורה. שנים ספורות לפני כן, כבר החל הרבי להתכונן ליום בו יעבור לעולם האמת. הוא החל מסדר את כתביו החשובים, והזמין שק עפר מארץ ישראל על מנת שיפזרוהו על גופו הטהור לאחר הסתלקותו. הרבי חי חמש שנים נוספות לאחר מכן. כאשר הגיעה השמועה המעציבה על עלייתו בסערה השמימה של הרבי, בו´ אייר תרס"ט, מיהרו רבבות תושבי חבל מרמרוש להשתתף בהלוויה. "שמעתי מחסיד ישיש, כי השמועה על הפטירה הגיעה לעיירתו ´שיעף´ עוד לפני תפילת שחרית. הם גייסו על אתר את כל עגלות העיירה בכדי לזכות להשתתף בהלוויה וכאשר נוכחו כי אין מספיק עגלות לכל המעוניינים, החליטו לנסוע ב´משמרות´. חלק מהדרך, נסעו קבוצת התושבים והיתר צעדו אחריהם ברגל. לאחר כברת דרך, התחלפו היושבים ברעיהם, והצועדים עלו על העגלה. כך נסעו התושבים לסירוגין עדי הגיעם לספינקא". הרבי, שמותיר אותנו פעורי פה, חותם את הסיפור שנקטע בעיצומו. "הגבאי המסור ר´ דוד, לא היה יכול למחול לעצמו כל הימים, על כי נעתר לבקשת הרבי, והאשים עצמו במה שהתרחש. לאחר שהרבי הסתלק לעולמו, הודיע רבי דוד ברוב יגונו, שגם הוא מוכרח לילך בעקבות הרבי, אף שהיה עוד בימי עלומיו וצעיר לימים. ´בוודאי הרבי רוצה שאהיה גם שם משמשו´, קבע הגבאי. אכן לא עברו ימים מועטים, ואף ר´ דוד נקרא לבית דין של מעלה".

הכתבה הייתה מעניינת?

תהילים להצלחת ולרפואת חיילי צה״ל ולהשבת החטופים

-נקראים כעת
-פרקים נקראו
-ספרים נקראו
לקריאת תהילים והוספת שמות לתפילה

תהילים להצלחת ולרפואת חיילי צה״ל ולהשבת החטופים

-נקראים כעת
-פרקים נקראו
-ספרים נקראו
לקריאת תהילים והוספת שמות לתפילה
עכשיו בכותרות