נתחיל במחאה על כבוד התורה של הרבנית ורד שאלתיאל בידי אי אלה מחכמי הטוקבק שהגיבו על מאמריה בציטוט מאמר חז"ל המפורסם "ישרפו דברי תורה, ואל ימסרו לנשים" (ירושלמי סוטה פרק ג הלכה ד').
בדומה לכך לפני 14 שנים פורסם מאמר בבמה זו מאת הרב יצחק בלומנטל שקיבל את הכותרת: "נשים, תעזבו כבר את התורה", בו הובאו ציטוטים מדברי חז"ל וגדולי הדורות בסוגיה זו.
יצוין שאמרה חריפה זאת, נאמרה במקור בהקשר של לימוד תורה לגויה, וגם אם תמצי לומר שמדובר על נשים יהודיות, כוונת רז"ל לנשים דאז שהיו אנאלפבתיות, ולא על נשים בימינו, וברור מעל כל ספק שלא נאמרו על הרבנית שאלתיאל שאני עוקב אחרי מַאֲמָרֶיהָ הַתּוֹרָנִים הַפּוֹרִיִּים בשנים האחרונות בבמה חשובה זו כ'כיכר השבת'.
איני מתיימר לגעת בסוגיה חמורה זו של לימוד תורה לנשים, אלא רק להתפעל ממאמריה הספציפיים של ורד שאלתיאל בבמה זו, וכשם שבכל הדורות היו נשים למדניות כך היא.
על נשים למדניות ראה בקונטרס "אשת חיל – לקט על נשים צדקניות ולמדניות שהובאו במדרשים ובש"ס ובראשונים ובאחרונים ובספרי התולדות" מאת הגאון רבי יחיאל מיכל שטרן - רב שכונת עזרת תורה, שאסף וליקט בבקיאות מדהימה, מאות נשים למדניות במהלך ההיסטוריה.
אחת מהן, היא הרבנית ביילא אשת הסמ"ע - רבי יהושע פלק (ולק) מגדולי האחרונים מחבר פרוש על הטור בשם 'דרישה ופרישה'[1].
בהקדמה לספר 'בית ישראל' בו כלולים ה'דרישה' ו'פרישה' על ספרי הטור, בנו של הסמ"ע, רבי יוזפא (בתחילת חלק יורה דעה, לובלין שצ"ה), כתב הקדמה ארוכה ומפורטת על אביו הגדול, ושם הוא הפליג בשבחה של אמו שסייעה לבעלה ולתלמידיו לישב באוהלה של תורה.
בין שאר המעלות לאמו (בנוסף לשבחים הרגילים על 'אשת רב' שעזרה לבעלה ולתלמידיו בלימוד התורה וכו'), מפליג רבי יוזפא על כוחה הגדול של אמו בתורה, בהיותה לומדת את פרשת השבוע עם פירוש רש"י, ושאר מפרשים, ורגילה הייתה להתערב במשא ומתן של דברי התורה אשר היו נאמרים על שולחנה על ידי בעלה ותלמידיו: "כידוע לכל תלמידי אבי מורי ורבי ז"ל מאוכלי שולחנו, שתמיד אשר היו פוטרים השולחן בדברי תורה, היתה אוזרת כגבר חלציה במשא ומתן הדברי תורה... ולפעמים אשר המציאה מדעתה איזה פשט מתוק מדבש, נופת תטופה שפתותיה ובפרט בדיני נשים ובהלכות טהרה היתה בקיאה כמעט כאחד מבעלי הוראה".
בהמשך מצטט רבי יוזפא מנהג של אמו בהדלקת נרות "הביטו נא וראו את מה שהרגישה בטעות הנשים בהדלקתן הנרות ביום טוב".
על חידושה של הרבנית ביילה בהלכות הדלקת נרות ביום טוב דשו הפוסקים לכאן ולכאן, ראה דברי המגן אברהם (סי' רסג סקי"ב), החיד"א ב'שם הגדולים' (מע"ג, מע' ו אות ז), וכן מרן החתם סופר דן בדבריה, וכתב ד"לא כחכמת אשה הרבנית אשת סמ"ע" (שבת כ"ד ע"ב).
גולשי 'כיכר השבת' הרוצים לעיין בחידושה של הרבנית ביילה בהלכות הדלקת נרות, יקראו בגליון "עלים לתרופה" שי"ל ע"י מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה, גליון אלף ר"ח, מדור "עלי הדף", וכן במאמרו המאלף של החוקר התורני הרה"ג ישראל דַנדֶרוֹביץ (בשם העט ב חמד[2]) במוסף שבת קודש של עיתון 'יתד נאמן' שהביא את מעשה זה בהרחבה, וציטט את בנה רבי יוזפא שהעיד על אמו שהיא "מאסה נפשה בתענוגי עולם הזה, ובחרה תמיד לקנות לעצמה עולם הבא... אף גם זאת שסגפה נפשה בתעניתים".
אכן לאחר פטירת בעלה במשך שבע עשרה שנים הרבנית צמה מידי יום ביומו עד לשעות הלילה. סדר יומה היה עמוס, היא פתחה את עזרת הנשים והייתה האחרונה לנעול אותה.
כוחה היה גדול בתורה, עד שלחידושה התפלפלו רבים מגאוני ישראל, כהמגן אברהם, המחצית השקל, הנודע ביהודה, ואף מרן הגרי"ש אלישיב הביא ראיה לחידושה של הרבנית ביילא אשת הסמ"ע (ראה 'הערות' מרן הגרי"ש, למסכת שבת).
לאור דברים אלו, אין מקום להערות פוגעניות כגון סילוף דברי חז"ל "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים", אלא אבקש מהגולשים היקרים, להגיב למאמריה לגופו של עניין.
חשוב להדגיש שאני והרבנית ורד שאלתיאל מכירים מזה שנה וחצי, ואני עוקב בעניין אחרי דברי תורתה שמתפרסמים בבמה זו, וכל אלו המגיבים בפוגעניות (הן כנגדה, והן כנגדי), רק מגבירים את המחלוקת שלא לשם שמים, בשעה שמדובר ב"שבעים פנים לתורה", ו"אלו ואלו דברי אלוקים חיים". ראו את דברי החתם סופר הידועים בשעה שהראו לו ספר מאת רבנו היעב"ץ שהודפס ביחד עם ספר מאת רבינו הגר"י אייבשיץ, (שכידוע היעב"ץ החרים נוראות את הגר"י אייבשיץ שחשדו שהוא שבתאי רח"ל), והתבטא נוראות החת"ס ואמר ששני הגדולים הנ"ל יושבים בגן עדן, ולומדים תורה עם פמליה של מעלה, בשעה שהמון העם שהערב והתסיס את המחלוקת, יושב בגיהינום, והדברים מבהילים!
לסיום נציין שצודקת שאלתיאל בכך שתגובתה החריפה "עמלק הסביר את דבריו כדרך הפילוסופים, ואמר שמדובר בתופעת טבע נדירה, ובתזמון מדויק. עמלק היה – הזוי ומטורף! ולא נורמלי – ממש!" – הייתה על הכתבה הראשונה שלי שעסקה בדברי הפילוסוף שדיבר עם הבעש"ט, ולא על הכתבה השנייה בה ציטטתי את כ"ק הרבי מליובאוויטש ששלח חסיד לעיין בדברי רבנו בחיי[3], וכל זאת ולמרות שהמאמר שלה פורסם יום אחרי המאמר השני.
•
[1] על הרבנית ביילא ראה בהקדמה לחיבור "דרישה ופרישה" על ארבעה טורים (הודפסה בראש חלק יורה דעה) וכן בשם הגדולים בערכו של בעלה, בקובץ בית אהרן וישראל גיליון פד עמ' קנב-קנג וב"תולדות חכמי ירושלים" חלק ב' עמוד 52. אורח חיים סימן רס"ג, במגן אברהם, דגול מרבבה, מחזיק ברכה, הגהות חתם סופר ומחצית השקל, וכן בשו"ת "מנחת שמואל" (ונגרוב, אורח חיים סימן ל') ובמאסף ישורון כרך ב' עמוד קטז.
[2] כך ע"פ ויקיפדיה בערכו.
[3] דברי הרבי: "וזאת למודעי, אשר הרבה מגדולי ישראל וחוקרי ישראל בדורות שעברו ביארו באופן זה ענין הקשת עליו נאמר שאות ברית הוא, אף שמבואר שזהו ענין בטבע. יעיין במפרשי התורה פ' נח. גם יש לפרש סגנון הנ"ל על פי מה שכתב ברבנו בחיי (בשלח יד, כז): הושם בטבע המים כו' עין שם".
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com