כולנו יכולים להיות גאים בתקשורת החרדית הכתובה, על כל גווניה ומגזריה בהשמיטה את אחת הפרשיות הכאובות והנטחנות בשבוע זה על מותו של אליל עולם הבידור מר דודו טופז ז"ל.
התקשורת החרדית התעלמה ביודעין מסיקורו של עניין כאוב זה מפני שאין לנו שום חלק ועניין בעולם הבידור החילוני "החולני" שאין בו שום מסר אמיתי וחיובי מלבד הוללות לשמה ויצירת רייטנג עלוב.
אנו חיים למזלנו באטמוספרה שונה לחלוטין ואין לנו שום מכנה משותף עם תרבותו האחר - של העולם האחר, לצידנו והוא תרבות החילון והחילוניות כל מידע ולו הקט על מעשיו של שחקן זה או אחר לא יכול להופיע מעל גבי עיתון חרדי אף לא הליברלי ביותר - שהועדה הרוחנית שבו אינה יותר מעיתונאי פשוט.
דא עקא שבתקשורת האלקטרונית נפתח בימים אלה מסע הספדים מרגשים עד בכי, סיפורים מצמררי שיער על מעשי חסד של דודו ז"ל, ועוד בצניעות שאין לה אח ורע, כמעט - כמעט שעיטרו את שמו בשם הצדיק התלאביבי זו בושה לנו וחרפה לתורתנו.
כותב אני זאת במכוון ובהדגש רב מפני העתיד חוששני שבסוף שבוע זה הבעל"ט פרשת "כי תצא", לא יוכלו עיתונים וביטאונים, או שבועונים להתאפק, ויחל המרוץ העלוב אחרי מעשיות אלו או אחרות לטהר את שמו של אותו נפטר ולבטא את קירבתו ויחסו לדת.
בדמיוני אני כבר רואה את אותם תמונות מצולמות שמתעדות את מר טופז ז"ל בחברתו של אריה דרעי ועוד כמה מכובדים, עומדות ומרוחות מעל גבי ביטאונים ועיתונים שנקראים חרדיים, או אז תתגייס העיתונות לשכנע אותנו לראות את הצד החיובי באופיו של האיש שהרבה לפקוד קברי צדיקים או אולי ידגישו את אהבתו לחרדים ותמיכתו באומללים ומסכנים.
לדאבוננו על כל בדל של מעשה חסד שעשה האיש ישעטו כל הכתבים למיניהם בחיפוש עיקש אחר הקוריוז הטמון במעשה והרייטינג שייצא ממנו. ייתכן שנגיע עוד יותר רחוק עד שיתברר שהאיש חזר בתשובה שלימה ואף תמך באחרית ימיו בסגירתו של החניון המדובר חניון קרתא, מעניין יהיה מי יהיה העיתונאי הראשון שיחשוף איזה שהוא אזכור ממנו בייחסו לפרשיית ה"אם" מירושלים מה שבכלל יטהר את שמו לבוא בקהל.
מטרתם של אלו הכותבים תהיה שאנו הצרכנים - שקוראים לעתים את אותם כתבות נעמוד ונבכה לרגע קט את מותו של איש זה או אחר, נגלה סימפטיה אל אופיו הטוב, נתרגש, ואולי אף יצוץ דמעה סוררת מריסי עינינו, ונגלה שהיה בתוכי עמנו אדם כה קרוב לדרכינו שמשום מה פיספסנו אותו, ואילו היה עמנו היה היום מגדולי מאורי ההוראה והמוסר.
את הבושה והחרפה הזו באתי במאמרי זה להסיר מעל ראשנו לא יתכן שניתן יד וביטוי לחיים של הוללות ותאוותנות אנו צריכים לדעת בבירור שאין זה מענייננו כלל ואין שום חיבור שיכול לחבר מאן דהוא ממחנינו אל מול פועלו וחייו של מר טופז ז"ל.
נכון היו בו גם דברים חיוביים אולי, כשם שיש ברוב יצורי אנוש דברים חיובים, אולם אין זו סיבה לכתוב ולהספיד לפשפש ולדרוש כל בדל של תרומה או מעשה חסד שעשה האיש בכדי להעלותם על הכתובים בביטאונים ועיתונים הנקראים חרדיים. אין זה הדוגמא האנושית שצריכה לעמוד מול עינינו אף לא התמונה המרגשת ע"ג הציון הקדוש באומן.
לצערנו חייו מעולם לא היו חיים הקשורים לתורה ומצוותיה ומשום כך אין לנו להתעסק בהם כלל.
0 תגובות