יואליש קרויס הוא פניה של שכונת מאה שערים. קנאי, לוחם דת, מגן החומות. מחר (שישי) תתפרסם עליו כתבת פרופיל גדולה במוסף "סופשבוע" של עיתון "מעריב".
העיתונאי אראל סג"ל משרטט קווים לדמותו של קמב"ץ העדה החרדית, ואחת הדמויות המרתקות שיש לשכונה המיתולוגית להציע.
קרויס, חסיד "תולדות אהרן", הוא בעל דיבור נעים וחוש הומור משובח. אין לו תעודת זהות, הוא לא לוקח שקל מהמדינה, וזוגתו רשומה במשרד הפנים כאם חד הורית.
הוא צמחוני מטעמי כשרות אבל מפעיל משחטת עופות למהדרין בלב מאה שערים. ביצים וחלב הוא רוכש ממשקים פרטיים כדי לא לקנות מ"תנובה" הציונית. הוא לא נוסע בקווי "אגד" משני טעמים: היא ממומנת על-ידי המדינה, ומחללת שבת.
את ביתו של קרויס מתאר סג"ל כ"כוך מקומר מט לנפול, ישן בין ערימת פשקווילים". אבל שהמראה לא יטעה אתכם: דירה כזו בלב השכונה שווה מליונים.
כוך בחצי מליון דולר
"מתווך סיפר לי שחדר בשכונה עולה בממוצע חצי מליון דולר", כותב סג"ל.
ובחזרה לקרויס עצמו. כיצד הסכים הקמב"ץ עז הנפש להתראיין לעיתון חילוני מובהק כל-כך? סג"ל מסביר כי מדובר באינטרסים. "יואיליש ייעתר לחשוף צוהר לעולם האקזוטי של מאה שערים ובתמורה הכתב, כלומר הח"מ, ישמש עבורו חמורו של משיח ודרכו יעבירו את המסר של אתרא קדישא".
בעניין אתרא קדישא, אגב, קרויס משגר את ההצהרה הבאה: "אם המתים ברחוב יפת 36 לא ינוחו על משכבם בשלום, גם באי המלון שיבואו להתארח על חורבותיו של בית הקברות לא יזכו למנוחה.
"הפגנות האברכים ימשיכו גם אחרי השלמת המלון והפעלתו".
האם הוא מתנגד לאלימות? קרויס משיב בחיוב. "אנחנו נגד זריקות אבנים, נגד אלימות".
מתון, לעומתם
לפי סג"ל, למרות התדמית המאיימת של קרויס, הוא דווקא גורם מתון וממתן בהשוואה לחבריו הסיקריקים. בנקודה הזאת, חושף סג"ל כי היה זה קרויס שהביא להידברות עם ראשי "הבית הפתוח" בירושלים, ערב מצעד התועבה.
"חודשיים לפני המצעד נפגשנו", מספר קרויס. "אמרתי להם: אם תבטיחו לי שלא תעשו פרסומת ורעש בעיתונות, אנחנו לא עושים שום דבר. הם עמדו בזה וגם אנחנו".
את הצבא, מן הסתם, הוא לא מחבב אבל כשנהרגים חיילים "יש צער. אני בוכה על יהודים אבל לא שייך לצבא".
אתה מעדיף להיות תחת ריבונות פלסטינית?, הוא נשאל. "ודאי, זה ברור".
יום העצמאות, בעיניו, זה "האסון הכי גדול בהיסטוריה של עם ישראל, אפילו יותר מהשואה. הנאצים רצחו את הגוף וההציונים את הנשמות".
נו, שוין.
0 תגובות