כל-כך הרבה פעמים שמעתי מאמא שלי שתחי´: לא מביטים באדם בשעה שלא נוח לו ולא נעים לו. כל-כך הרבה פעמים שמענו כולנו, ממורים, מחנכים, רב´ה בחיידר או משגיח בישיבה: זה לא יפה, לא מוסרי וחוסר בסיסי בצניעות, להביט באדם בשעת צערו או מבוכתו.
אבל כל זה לא מחלחל לתודעה של הרבה מאוד אנשים. ילדים כבוגרים, בחורים כאברכים, כשמגיע אמבולנס לשכונה.
פתאום מותר להיות סקרן. פתאום מותר להפוך למציצן. להידחף בינות לאנשי ההצלה המטפלים בנפגע ולהפריע לעבודתם, העיקר לספק את יצר הסקרנות, המציצנות והחטטנות הגועלי.
הקבס והגועל מהתופעה הזו, שפעם אחת ולתמיד צריך לדבר עליה ברורות, כי היא קיימת בעיקר אצלנו. בשכונות וברחובות הערים החרדיות, עלה למוחי הערב שוב, בראותי תמונה מתאונת דרכים באלעד.
אברכים, שמסתמא היו בדרכם חזרה מהסדר בכולל לפני הצהריים, אינם מתביישים להידחף ממש, להטות קמעה את ראשם, בכדי להביט טוב יותר בטיפול הרפואי הניתן לנערה בת 15 השרועה על הרצפה לאחר שנפגעה מרכב בדרכה חזרה לביתה לאחר הלימודים.
ואם התחשבות בזולת אינה מספקת עבורכם, מה עם צניעות?? האם יש איזה שהוא היתר בעולם להביט בנערה כשהיא במצב כזה?
היכן הבושה? אולי באמת צריך לבקש מסוכנויות הצילומים כחדשות 24 להתחיל לתעד ישירות את פניהם של הסקרנים החטטנים הנבערים, הדוחפים אפם ואינם עוצרים מסקרנותם, גם כשזה בא על חשבון דם יהודי אדום מכאב הפציעה וסמוק מעומק הבושה.
די! כבדו את עצמכם. כבדו את אנושיותכם המינימלית. ראיתם אמבולנס? סובו לאחור ולכו מסביב, העיקר לא לעבור ליד. אל תתכבדו בקלון חברכם.