האבל הכבד שאופף את היהדות החרדית מאז אתמול, עם הסתלקותו של כ"ק האדמו"ר מלעלוב זצוק"ל, הוא גם אבלו הפרטי של הרב יעקב יצחק בידרמן, שליח חב"ד ומראשי הקהילה היהודית בוינה, אחיינו של האדמו"ר המנוח.
בראיון מיוחד למחרת מסע הלוויה רווי הכאב, עונה הרב בידרמן לשאלותינו ומספר לשטורעם על דמותו רבת האנפין של האדמו"ר, אחת המיוחדות ויוצאות הדופן בדור האחרון.
"אבי ז"ל, נהג תמיד לומר על אחיו רבי שמעון, שמילדותו היה עובד אלוקים. הוא עבד על עצמו ביגיעה עצומה. הדבר התבטא בהתמדה המיוחדת, הוא למד לילות שלמים, אך בעיקר הדבר התבטא במסירותו לזולת, להתעניין במצבו של יהודי ולהרתם לעזור בכל כוחותיו, למרות שבאופיו הי´ה מאד מופנם, מסוגר ומקמץ בדיבור, ולמעשה לא אדם שחיפש חברה.
"עבודת התפילה שלו היתה ביגיעה רבה, דרך אגב משך עשרות שנים נהג לומר מדי יום את כל ספר התהילים. אפשר לומר עליו בפה מלא שהיה ירא מרבים, מקפיד על קלה כבחמורה, ומאד זהיר עד הפרט הכי אחרון, והכל בצניעות ובפשטות.
"בשנת תשמ"ה הוא הגיע, יחד עם דוד נוסף, רבי אלתר זצ"ל ליחידות אצל הרבי מליובאוויטש זי"ע בשליחות הסבא זצוק"ל. חלק מהיחידות היתה עם מלווים ותוכן הדברים כבר נדפס וכמדומה יש הנחה מוגהת מזה. אך לאחר מכן הם נשארו בערך עוד כ50 דקות לבד ביחידות.
"בשעתו סיפר לי הדוד זצ"ל כי בין שאר הדברים, הרבי ביקש מהם למסור לאביהם, הסבא רבי משה מרדכי זצוק"ל, שמצבו הבריאותי היה כבר אז בכי רע, כי היות ויש לו השפעה בגור ובבעלז, לכן למרות מצבו הוא מבקש להטריח אותו ולבקש שיתערב וישתדל לקרב בין החצרות הללו שהיו אז במתיחות מסויימת. לדאבון לב כשהם חזרו ארצה הדבר לא יצא לפועל כי הסבא כבר הי´ה מאד חלש והדבר לא הי´ה בכוחו ולכן אף לא יכלו למסור לו על הבקשה של הרבי..
דרך אגב באותה יחידות יש קטע שהיום במבט לאחור יותר מובן לי, מתוכן הדברים (גם בדפוס, אבל יותר ברור הדבר בקלטת) נראה שר´ שמעון מנסה לקבל מהרבי הסכמה שצפת היא עיר מקלט, הרבי מגיב שהרי אינה מוזכרת בתורה כעיר מקלט, ורבי שמעון בשלו, נשמע כזה לוחש מתעקש, מעין אולי בכל זאת... ואז הרבי אומר – אלא אם כן צפת תהי´ה לעתיד לבא ממ"ב ערי הלווים שקולטות... (אכן מעין זה כתוב בספר "חסד לאברהם" מתלמיד האר"י שצפת תהי´ה עיר מקלט לעת"ל) . היום אני מבין שהדבר הי´ה נוגע לו אישית, בכל הזדמנות הוא העדיף לשהות בצפת ושם הרגיש טוב בגשמיות וברוחניות, פעם התבטא שהוא מרגיש שנשמתו שייכת לצפת".
"הוא היה תלמיד חכם שקדן ועמקן . בתקופה מסוימת שימש גם כראש-ישיבה, כידוע חיבר את הספר "הר הבשן" על הרמב"ם. שהתקבל בהצלחה רבה בקרב חוגי הלומדים, די התפלאתי מדוע הפסיק להוציא לאור את חידושיו, כששאלתי פעם את אבא, סיפר לי שאמנם הסבא נתן לו מכתב הסכמה לספר הראשון אך בהזדמנות אמר לו אביו בהקשר זה את הפתגם הידוע מרבי דוד מלעלוב עה"פ "בליבי צפנתי אימרתך למען לא אחטא לך" ופירש אחטא מלשון חסרון... וכך נעצר העניין".
"לפני כמה שנים התקשר אלי כדי לברר פרטים על בחור מסויים באירופה, במסגרת שידוך שנשאל עליו ממשפחה מסויימת בניו יורק. הוא לקח מזמנו והתעניין ביסודיות בפרטי פרטים, רק אז הבנתי עד כמה השתנה סדר העבודה שלו במקום להיות שקוע בעולמו הרוחני, התמסר לגמרי לכלל ולצרכיהם המגוונים.
"עד היום פלא בעיניי שאדם מופנם כמוהו הסכים לקבל על עצמו הנהגה של ציבור. לו בגלל עניין זה הוא בעיני דמות ודוגמא של עובד ה´ אמיתי שעבד בכל רמ"ח ושס"ה לשנות טבעו למען השי"ת ועמו ישראל".