עליתי בצהרי יום ראשון לאוטובוס לכיון בני-ברק. כבר בתחנה כשחכינו לאוטובוס, ראיתי את סערת הנפש הבוער בקרבו של ידיד ותיק, איש שיחי משכבר הימים, והוא מתקרב אלי ואומר לי: היום אני מתבייש, אני מרגיש מאוד מושפל, מרומה, מבויש. היום אני אומר "יתד נאמן" פשט את הרגל, הוא נכשל במבחן מהותי, אשר לשמו ולמטרה זו נוסדה. על פני העמוד הראשון שלה נפרס האידיאולוגיה החדשה מבית יתד נאמן, אידיאולוגיה פסולה של שחצנות המביא לידי זילות כה חמורה בתורה הקדושה ונושאי דגלה בטהרה.
התישבתי לידו על ספסל האוטובוס, והאיש חוזר לימים תשמ"ה ההיסטוריים, כאשר נפטר בשעתו הגאון הצדיק רבי יוסף ליס זצוק"ל, מגדולי חכמי התורה וההשקפה בבני ברק. אבל ´המודיע´ לא מצא לנכון להקדיש עבורו כתבה בכותרת ראשית של העיתון, ואחרי שדבר כזה קרא פעם אחרי פעם, החליט הגאון הקדוש מסטייפלה, ביחד עם הגאון הרב שך זכותם יגע"א, שאסור לרמוס יותר את גדולי התורה וההשקפה, וחייבים להוציא עיתון מיוחד עבור בני תורה, שיבינו בערכם של גדולי התורה, ולהעביר את המסר הזה לדורות הבאים.
כן, הבנתי שהדבר נקשר לפטירתו של זקן ראשי הישיבות הגאון האמיתי רבי יצחק דוב קופלמן זצוק"ל ראש הישיבה בלוצערן, שריד דור דיעה, ממנחילי תורתו של מרן הגר"ש שקופ, ואשר הביא לעולם את רבים מחידושי תורתו שמתבדרים בבי מדרשא. יהודי שבגיל 106 עוד אמר שיעורים בישיבה עם כל הריתחא דאורייתא, כיום כמו לפני חמשים שנה, כמו לפני שבעים שנה, כמו לפני שמונים שנה. אבל חכמי הפלגנות והפוליטיקה המסריחה של יתד נאמן לא מצאו בו ראוי להודיע על פטירתו בכותרת הראשית של העיתון מיום ראשון ולא ביום שני אחרי מעמד ההלוייה של רבבות אלפי ישראל. הוא לא היה מספיק מפלגתי, ער איז נישט פון אונזערע, הוא לא השתחוה יותר מדאי לעגל המפלגתי של דגל התורה ונושאי דגלה.
אני ממש מתבייש היום הזה – אמר לי איש שיחי. ואמרתי לו: אתה טועה! היום הזה נפטר הגאון האמיתי, זה שלא חת ולא נרתע מבשר ודם, לא השתחוה ולא הכריע לפוליטיקה הציונית-דתית-חרדית, וזה כבודו ותפארתו, שהעורכים הנבזים ביתד נאמן שונאים אותו, לא רוצים לכבדו, וזה תפארתו וגדולתו. אבל עם ישראל ניחון בחוש הריח להבין מיהו הגדול האמיתי, ואת זה ראינו בהלווייתו הגדולה, שהשתתפו בו מאות ורבבות אלפי ישראל, מכל החוגים ומכל העדות ורובדי הציבור, שידעו להעריך את גדולתו של ראש הישיבה, ולהשתתף באשכבתיה דרבי – ויתד נאמן לא זכו, כי הם לא ראויים לזה.
●
מרן הגה"ק הרש"ר הירש מסביר בפרשתנו, שניתן לחלק את טענתם של קרח ועדתו לשניים. החלק הראשון: "כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה´", לגיטימית וראויה – התרסה נגד ריכוז העוצמה הפוליטית בידי ההנהגה; נגד מגמות בהנהגה ומחליטים בעיני עצמם, הנעדרים כל ביקורת ומוסתרים מעין הציבור. אולם טענתם בהמשך הפסוק "ומדוע תתנשאו על קהל ה´" רומזת לביקורת אישית כנגד משה רבינו ואהרן הכהן. הדבר בולט עוד יותר בבוטות שהפגינו כלפי משה: "כי תשתרר עלינו גם השתרר". ובלשון הרש"ר: "הם הגיעו לידי כך מתוך קנאה ורדיפת כבוד. במסווה של ייצוג ענייני הכלל הם בקשו לספק את האינטרסים של עצמם, ולצורך זה באו בהוכחות כוזבות ומסנוורות המחניפות לאהבה העצמית של כל העם". זהו סוג ביקורת פסול. בסיס הטיעון ליתר שיתופיות בעשייה ובהחלטות פוליטיות הנו לגיטימי, אולם ביקורת ראויה היא זו אשר מתחילתה עד סופה נוגעת לגופו של עניין ולא כזו המוטחת בגופו של האיש ובתכונותיו!
●
חודשים רבים שהרוחות בקומה השישית בכיכר ספרא לא סערו כל-כך, כמו השבוע, כאשר ראש-העיר ניר ברקת החליט למנות את האשה המצהירה על עצמה כדתיה, רחל עזריה, ממפלגת "התעוררות ירושלים" לתפקיד הסגן השמיני.
הרצון של ברקת למנות את רחל עזריה, מרגיזה את חברי הקואליציה החרדיים – ש"ס הודיעה באופן רישמי, כי באם ברקת ימנה את עזריה לתפקיד הסגן השמיני - נכנס את מועצת חכמי התורה. חבר מועצת העיר אשר מישאלי טוען: "ש"ס דורשת מראש-העיר את תפקיד הסגן השמיני, מכיוון שש"ס קיבלו את תפקיד הסגן לחצי קדנציה בלבד". מנחם זיידה עוזרו של סגן ומ"מ ראש העיר יצחק פינדרוס מ"יהדות התורה" אמר: לדעתינו, צריך שהסגן יאוייש על-ידי איש ´יהדות התורה´ מפני שהיא הסיעה הגדולה בקואליצייה.
אבל הצביעות הגדולה מתבטאת בעילה הרשמית של המאבק נגד מינויה של רחל עזריה לסגן ראש העיר. החזיקו טוב את הכסא - אלה שלא פרשו בזמן חילולי השבת הסוערים של ניר ברקת – יצאו עתה בנימוק: היא תומכת בחילול שבת, היא לא-טובה לחרדים. "קרתא זה לא חילול שבת? רק עזריה מביאה עימה חילול שבת?" תהו עיתונאים באוזני חבר מועצה חרדי. הוא השיב בסערת נפש: "עזריה תביא עימה חילול שבת יותר מהחילול שבת בקרתא"...
השורה החתונה, על חילולי שבת אינם מתפטרים, אבל כשיש אפשרות של עוד סגן, אז רצים למועצת, ופורשים. אמנם פורשים? ימים ידברו.
0 תגובות