מצוקה? הצחקתם אותם. אלו שזרקו אמש קוטג' על מצודת זאב, לא סובלים ממחסור כספי כלשהו. נהפוך הוא. מי שחווה מחסור באוכל, לא יבזבז בחיים(!) קופסאות קוטג' שמחירן מופקע, למען רגימת בניין באמצעותן. המעשה הזה הוא צעד תקשורתי - יחצ"ני מובהק. אין לי ספק שבעל אינטרס מימן אותו, ואיש מקצוע הגה אותו.
תשאלו, מה זה קשור, הרי מחאת הדיור נכונה וחשובה יותר מכל גורם כזה או אחר. אכן, מצוקת הדיור - היא מצוקה קיומית של ממש לעשרות אחוזים מתושבי המדינה. ובכל זאת, ברגע זה חובה עלינו לעשות הכל, על מנת שהמאבק המתנהל כעת בשדרות רוטשילד בת"א, ינחל כישלון חרוץ.
מדוע? כי מאחורי המאבק הזה אין ידיים נקיות. מי שבאמת סבור, כי אך ורק מצוקת דיור וטובת אזרחי המדינה, היא האג'נדה היחידה המובילה את אותם צעירים לבלות את לילותיהם בתוך אוהלים ברחובת ת"א, מעיד על עצמו שמים וארץ, כי הוא אינו מבין דבר וחצי דבר במה שמתחולל כאן מתחת לפני הקרקע. גם לא מעל.
המדובר באותה קבוצה (או חבריהם לדרך) שאמש הניעה מאבק לגיוס תלמידי ישיבות, מחר תניע מאבק כנגד "הכיבוש המשחית", והיום - כאמצעי לצבירת תנופה ציבורית, הם מנהלים "מאבק חברתי" תמים על מחירי הדיור.
מנהלי המחאה הזו לא סובלים ממחסור. חמור מכך, לא בטוח שהם בכלל מבינים מהו. מה שמוביל אותם זוהי האג'נדה והשקפת העולם. מאבק הדיור הוא רק הדרך הטכנית לממש את חלקה. מכאן הם ימשיכו לשלב הבא.
בדרך הזו, משפיעים אותם צעירים בעל אג'נדה ומוטיבציה פוליטית ברורה, ומתנתבים את הציבור (שבאמת חי במצוקת דיור קשה) לתמוך בהם ובעמדותיהם גם בנושאים האחרים אותם הם מובילים. בסלנג קוראים לזה: תפסו עלינו טרמפ.
מאחורי ההתקוממות האזרחית התמימה הזו, אין אפילו בדל של תמימות. גם לא שמץ. ובואו נתערב שבעוד כמה ימים יסתבר, כי מאחורי מימון ההפגנות הספונטניות הללו, עומדת בעצם לא אחרת מידידתנו משכבר הימים, 'הקרן החדשה לישראל' (בן דרור ימיני, לטיפולך).
ביום בו תצליח ה"מחאה הספונטנית" הזו שלהם, אנחנו - הציבור החרדי, נהיה הדבר הבא לטיפולם. פתאום תראו את אותם "פעילים חברתיים" מפגינים לביטול קצבאות הביטוח הלאומי, לקיצוץ בדמי הלידה, לביטול הסדר תורתו-אומנותו, לנישואים אזרחים, להפרדת הדת מהמדינה, ולעוד שלל נושאים - שלא עולים בקנה אחד עם השקפת עולמם של רוב אזרחי המדינה, ימניים, דתיים, חרדים.
האם אני רדוף? כנראה לצערי שלא. הנה ציטוטים נבחרים מכתבה אמש ב-ynet: "רבים מהצעירים שהגיעו לגן מאיר נמנים עם פעילי השמאל החברתי ולכן באופן שאולי נראה להם כטבעי, הם הציעו לחלק את הקהל שנאסף לשלוש קבוצות: קבוצה שתדון בפעולות מחאה בשבוע הקרוב במאבק לשמירה על הדמוקרטיה, קבוצה נוספת שתדון בפעולות מחאה כנגד עליית המחירים ויוקר המחייה וקבוצה נוספת שתדון במאבק בכיבוש".
והנה ההמשך: "אילת מעוז, אחת מהפעילות המזוהות עם השמאל, טענה, כי "שבוע הזעם הוא הצטברות של פעולות שמבוססות על תסכול וחוסר נחת ועל תחושה עמוקה שחייבים לעצור את הממשלה הכובשת, האלימה, שמחסלת את הדמוקרטיה ומדרדרת את כולנו לעוני. במהלך השבוע יערכו מידי יום פעולות נגד יוקר המחיה, הגזענות וההשתוללות של הימין הקיצוני המסוכנת לכולנו".
לדבריה, "יותר ויותר אנשים מבינים שחייבים לצאת לרחוב. המחאה כנגד חוק החרם מקיר לקיר הוכיחה השבוע שאנשים מתחילים לזהות את הקשר בין פרויקט ההתנחלות והשליטה בעם אחר לבין המצוקות היומיומיות שלהם בתוך ישראל. אבל עדיין המחאה בנויה כך שכל פעולת תתמקד בנושא אחר ואנשים מוזמנים להביע את זעמם במקום הכאוב ביותר שלהם".
לכן, אסור לנו חלילה להתפתות למאבק האזרחי כביכול. במקום לשתף פעולה עם אלו שנותנים להם כותרות, ולשלב ידיים במהלך שלכל בר דעת - שקוף לחלוטין, חובה עלינו לדאוג, כי הללו לא יצליחו במאבקם.
ברגע שהם יכשלו, נחזור למאבק במחירי הדיור. כל זמן שהם שם, אנחנו - נתפוס מרחק.