אכן, יום גדול.
לאחר ארבע שנים בכלא היפני, חוזר יואל גולדשטיין למולדתו, לארצו ולבית הוריו.
כמו כל מי שעקב אחר הפרשה הכואבת, גם אני כוסס את ציפורני בהתרגשות ומייחל לרגע בו ינחת "אסיר יפן" יואל זאב גולדשטיין, על אדמת ארץ ישראל חופשי ומשוחרר. מחכה לרגע בו נזכה לראות אותו שב אל משפחתו, מכריו, חבריו וידידיו, שלא ראו אותו למעלה מארבע שנים.
גם אני בתוך שאר כלל ישראל בארץ ובתפוצות דאגתי לשלומו, ייחלתי לשיחרורו, התפללתי לראות אותו מחוץ לחומות הכלא.
עקבתי בדריכות ובחרדה אחר הדיון שהתנהל בשבוע שעבר ושמחתי אם הידיעה על זיכויו המלא.
במהלך הארבע שנים האחרונות בהם התנהל המשפט ביפן, העולם החרדי גילה שוב את ערכיו, את הערבות ההדדית, את החסד, את ההתגייסות למען הזולת בכל מחיר וללא תנאים.
עצרות ענק בהם הוזילו אלפי יהודים ממון רב מכספם למען הוצאות המשפט התקיימו בכל רחבי הגלובוס, ממנצ'סטר ועד ניו יורק, מבני ברק ועד טורונטו. פרקי תהילים נאמרו על-ידי אלפי אברכים ובחורי ישיבה בכל רחבי העולם היהודי.
אכן, זכינו ובחסדי שמיים "אסיר יפן" יצא זכאי ושוחרר.
לקחת את הפרשה בפרופורציות
ולמרות האידיאליה וההתרגשות, אני חושב שמותר לשאול שאלה קטנה ומציקה: האם לא הגזמנו ביצירת כל הפסטיבל התקשורתי הזה סביב שחרורו מבית האסורים?
זה לא ששיחררנו כאן את גלעד שליט (שעלינו להתפלל שישוחרר במהרה); חילצנו מהכלא האיום והנורא בחור חסידי, בחור ישיבה שהבריח - בידיעתו או שלא - "חומרים אסורים".
כולנו מאמינים ובטוחים שהוא לא ידע מה הוא מעביר בכליו. גם השופט השתכנע בכך, ובכל זאת: לא מדובר בבחור שנעצר כשהוא בדרך למצוות "פדיון שבויים" או "הכנסת כלה". מדובר בבחור שעשה מעשה שטות, נאסר ושוחרר בסייעתא דשמיא.
אין שום סיבה ותועלת חינוכית להפוך את "אסיר יפן" ל"גיבור ציבורי".
גם אם הוא לא עבריין, מדובר בבחור שבמקום לשהות בישיבה ולשקוד על התורה כשאר הבחורים, בחר לטייל וכך נפל בפח שמישהו טמן לו. חובה עלינו להכניס את הפרשה זאת לפורפורציות הראויות.
אסור לנו להתבלבל: "אסיר משוחרר" מגיע הערב ארצה, ולא אדמו"ר או "ראש ישיבה".
חשוב שנזכור זאת.