את הידיים צריך לשמור בכיס, ומי שלא מסוגל שיישב בבית ולא יבוא בקהל. כשמשה רבינו ראה מי שהרים יד על השני וקרא לו רשע! הוא לא שאל למה? ולא המתין לתשובה, משה רבינו פסק: "רשע! למה תכה רעך".
ואכן חז"ל קבעו כל המרים יד על חברו נקרא רשע. חכמינו ז"ל הדגישו "כל", ובכלל לא התענינו בסיבות, כי ידיים שומרים במכנסיים.
עוד מוסיפה התורה לעניין ההכאה: "ארור מכה רעהו בסתר". מכה רעהו בסתר הוא לא רק רשע אלא גם מוג לב, פחדן עלוב, והתורה רואה לצרף אותו לקבוצה של שלש עשרה המיוחדים שזוכים לברכה מיוחדת, ארור.
ימים אלו ימי הרחמים והסליחות, זמן של חשבון נפש, יש בעלי חיים שנעורים משנתם, סוג מסוים של חכמים, שהתקופה הזאת היא הזדמנות מצוינת עבורם לבוא חשבון בנפשם הבוערת להגן על ישראל, לבטא ולהוציא החוצה את מצבור האשפתות אותו הם אוגרים בקרבם במשך כל השנה.
מי שמכיר אותם יודע: מדובר בקטנים, חדלי אישים, ריקים מתוכן וחסרי שידרה, הם חושבים שיש להם מה להגיד אבל אין להם אומץ לעשות את זה בגלוי, כי הם מפחדים...
הם כותבים את דעתם אבל לא חותמים בשמם, כי הם מתביישים...
בדרך כלל מדובר ביצורים שהטובה לזולת מהם והלאה, הם במזרח והיא במערב. בימי חייהם לא עשו טובה לשני, סוג של אנשים ממורמרים, הוזים בדמיונות שלא מוצאים את מקומם בעולם, עבורם טורח משה רבינו ומוסיף "ברכה" מיוחדת – ארור: ארור מכה רעהו בסתר.
כותב שיטנה בלי להזדהות
בכלל לא משנה איפה שאתה כותב. אם אתה כותב שיטנה ולא חותם, פוגע בשני בלי להזדהות אזי אתה ארור, אפשר לכתוב במחשב ולהדפיס בבית דפוס, אפשר לקשקש במחשב ולהפיץ בין חברים, אפשר להיכנס לשירותים ציבוריים לקשקש על הקירות, אפשר במקלדת, אפשר בעט. חד הוא. הארור מתקיים בכולם.
זה לא מתאים, זה לא מכובד, זה מגונה ושפל, תופעה שלילית עתיקה. היא החלה על קירות חדרי השירותים הציבוריים, ועם התפתחות הטכנולוגיה העתיקה את דירתה לאינטרנט – קוראים להם טוקבקיסטים.
מה לעשות והתורה הקדושה צרפה אותם וקבעה את מקומם במועדון ה"שלש עשרה", יחד עם אלו שמקילים בכבוד הוריהם, חבריהם. אלו שפסגת בינתם להטעות עיוור בדרך – ולחייך מהבדיחה, או אלו הישנים עם בהמה, עליהם נאמר "ארור שוכב עם בהמה".
כבקרת רועה עדרו, ימים ספורים, ערב ראש השנה וכולנו נעמוד בדין, נעבור ביעף ונחלוף והקב"ה יציץ עלינו ויראה אותנו. לב מי לא יחרד. מי האדם שלא מבעבעת בו הכמיהה לחיים טובים. מי לא יחפוץ בגזרות טובות לישועה ולרחמים.
והנה טוקבקיסט קטן מפסיד, הגיעה שעת הכושר ואתה מחמיץ, משמים רוצים לתת לך שכר. אתה בודאי מגן על ערכי היהדות, רוצים להשפיע עליך טוב, מגיע לך. אך מה לעשות אתה לא משאיר שם וכתובת. לא חבל?
הכותב הינו מו"ל העיתון 'חדשות אלעד', אבי 'תוכנית ערבים' והפרויקט התורני 'אוצרות יהודים'.
0 תגובות