יום חמישי ארוך התקרב לסיומו ובפתח עמד לו ליל שישי לא פחות ארוך שכולל הכנות לשבת ושיעור אור החיים עד לשעות הקטנות של הלילה, ישבתי בבית וגן עם משפחתי כאשר צלצל הנייד, על הקו חבר יקר שלפני ברכת שלום החל קובל, אתה בבית וגן ולא בא ל"ליל שישי אקטואלי" עם ירון לונדון?
מה? על מה אתה מדבר? מה זה ליל שישי אקטואלי? ואיך ירון לונדון קשור? ומה לי ולו הוא בכלל רוצה לכווץ אנשי כמוני, אז מה יש לי איתו? כך יריתי חזרה.
טוב תשמע, הוא אמר, לא יודע לענות על הכל, יש מפגש של חרדים עם אנשי רוח מחוץ למגזר, שומעים את דעתם ואפשר גם לשאול אותם שאלות ואף להתקיף חזרה, הערב ירון לונדון מתארח וזו הזדמנות להחזיר לו את דעתינו על מה שכתב במאמר שלו, ובכלל, זה מפגשים חשובים וחשוב שאנשים כמוך יגיעו לשם, אההה ותשטוף פנים כי אתה נשמע לי עייף וצריכים אותך עירני ותקיף.
טוב נו ברור שיצר הסקרנות והתוקפנות שבי העירו אותי לגמרי, שלחתי את המשפחה הבייתה והלכתי לראות מי זה שרוצה לכווץ אותי ויותר סיקרן אותי, מי זה שמעוניין להיפגש או להתנצח איתו.
באולם לא גדול היו מסודרים פרענצעס מהסוג של האיצטדיונים, לא ספרתי כמה מקומות היו אבל משהו כמו כמה עשרות, החדר היה נראה כמו חדר שיעורים של ישיבה דקות ספורות לפני שהמגיד שיעור נכנס, בחורי ישיבות ואברכים, בחולצות לבנות ומכנס שחור גדשו את האולם והתכוננו לבואו של מוסר השיעור כללי.
אל מול הקהל עמד שולחן ומאחוריו ישבו המראיין החרדי ולצידו העיתונאי המוכר מר ירון לונדון כאשר חיוך מדושן עונג עוטף את פניו והוא נראה נינוח במיוחד אל מול הקהל שישב ונראה היה משולהב לרגע שיוכל לפעור פה ולעשות שפטים מילוליים באדם שקרה עליו תיגר.
המנחה פתח את הערב בדיאלוג אישי עם המרואיין, השיחה כמובן עסקה באותו מאמר בן כ-500 מילה, בו מר לונדון מסביר למה החברה החרדית היא איום ממשי על קיומה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון וכי הוא קורה לטפל בתופעה במהירות וכהגדרתו "לכווץ את החרדיות".
העיתונאי המכובד לא התבלבל ואף לא שידר במשהו סוג של אי נוחות לשבת מול קהל שלדעתו של העיתונאי נחשב לנחות, הוא חזר וסיפר כי הוא אתאיסט מוחלט וטרח אף לפרט את איסורי התורה עליהם הוא נהנה לעבור, איסורים שמפני כבוד הבריות לא אפרט כאן, הציבור ישב ושמע והדיאלוג ממשיך כאשר מר נאורות מסביר את עיקרי דתו וחוסר אמונתו וממשיך לפעור פה נגד קדשי ישראל, נגד תורת ישראל ונגד בורא עולם בעזות שלא מביישת את גוליית הפלישתי, והציבור ממשיך לבלוע בסבלנות את דברי הבלע.
אני יושב לי ומנסה להבין מה אני עושה כאן? ובכלל מה עושים כאן שאר המשתתפים? אין להם איזה ריטב"א לנגח? אין להם איזה רשב"א להבין? או לפחות להתכונן לשבת או לאכול צולנט של ליל שישי? משהו אחר מלשבת ולשמוע את דברי הבלע של שנוא ישראל?
פה ושם כאשר מעבר לחירופים והגידופים על בורא עולם הוא חזר על כל מני טיעונים מוכרים כמו למשל שהמגזר שלו מחזיק על גבו את החרדים ומממן אותם, ניסיתי לבקש מהקהל שירים יד כל מי שקיבל החודש קצבת חרדי, אולם מיד היסו אותי בטענה כי אני מתנהג בחוסר תרבות.
לאחר הדו שיח המתורבת בין המראיין למרואיין הגיע שלב השאלות, בזה אחר זה ניסו היושבים בקהל למצוא אצל מר לונדון חרטה על עבר או שינוי גישה לעתיד, כאילו שעכשיו הם שמים לו מראה לפנים ובעקבות כך ישנה הוא את עמדותיו.
השאלות היו מגוונות ומנוסחות היטב, אולם מעבר לפולמוס לא היה בהם כלום, ואני הקטן ניסיתי להבין מה התועלת במפגש ולא פחות מה התועלת בדיונים והשאלות? וכי בעקבות השאלות הוא יחזור בתשובה? או שמא בעקבות תשובותיו הוא ישכנע מי מהמשתתפים לחשוב אחרת על עם ישראל?
ורק חיכיתי שמאן דהו ישאל במה שונה עיתונאי שמנצל במה מכובדת של 500 מילה, להעלות כתב שנאה נגד מגזר שלם וקורא לכווצו, במה הוא שונה מאדם שמפרסם תמונה של ראש ממשלה עם מדי נאצי? או במה הוא שונה מאדם שקורה לרצוח נניח את יצחק רבין?
ולמי שפנה אלי לשאול דעתי לאחר מפגש זה עניתי כי לדעתי, הרבה לפני שאנו מנסים לתקן את העולם שמחוץ למגזר, בואו נתמודד עם בעיות במגזר פנימה.