דעה: יתד נאמן חוזר לשורשים

זו לא הייתה עבודה, זו הייתה שליחות, שליחות שהחלה כל לילה בשעות הערב עד לשעות הקטנות של הלילה, ולעיתים עד השעות המוקדמות של הבוקר, שליחות של מרן גדול הדור שהורה על הקמת העיתון אשר ייתן במה ראויה לדעת התורה של גדול הדור של המגזר הליטאי וכמובן יעצים ויבליט את כוחו של המגזר שהרגיש שלא סופרים אותו דווקא בתוככי המגזר החרדי.

האמת שאז לא ממש הבנתי מה זה אומר, בטח שלא התעניינתי בתוכן של העיתון, מה שעניין אותי זה למצוא בכל פעם את שם העט בו אבא השתמש לכתוב מאמרים בעיתון ובעיקר חיכיתי ליום שישי, ביום שישי אבא היה מגיע בבוקר ותמיד חיכה לנו בבגאז' של האוטו ערימת עיתונים שרוב הדפים בהם נשארו לבנים, ככה היה לנו חוברות לצייר ודפים ליצירות.

ככל שגדלנו יתד היה אצלינו לא עיתון לחדשות אלא בטאון התנועה, השופר שמעביר לעם את דבר המנהיגים, והמנהיגים היו מושא להערצה, כשהזכירו בבית את שמו של מרן הרב שך זה היה קודש קודשים, וכשמרן הרב שך הכריז מלחמה על חב"ד אז חבד היו טרייף של ממש בלי פשרות, וכשירחי כלה התקרב כמובן שעקבנו אחרי הפרסום ביתד וכמו כל עם ישראל הגענו לשמוע את משאו של גדול הדור.

בשלב כלשהו היו בעיות כלכליות והעיתון נכנס למשבר, חלק גדול מהעובדים עזב וגם אבא שלי עזב את העבודה ביתד, אבל הוא עזב רק את העבודה ביתד, בבית, המשיך היתד להיות סוג של אורים ותומים, ממש יתד נאמן, אם ביתד כתוב אז זה מה שצריך להיות כי יתד הרי זה לא עוד עיתון, זה דעת תורה, יש וועדת רבנים שמפקחת שהכל מנופה ונכון וראוי.

הפיכה ברחוב ז'בוטינסקי

עברו מאז שנים ומי זוכר שאבא עבד ביתד, מי בכלל זוכר שיתד זה בעצם האורים ותומים שנועד להורות לעם את דעתם של גדולי הדור, אין לי מושג מתי זה קרה אבל בשלב כלשהו זה הפך מביטאון של המגזר הליטאי מביא דבר גדולי הדור, לביטאון העסקונה המאכרית, זאת שקובעת מי הוא גדול הדור לפי מי ששולט במועצת המנהלים של העיתון.

פתאום אנשי החצר של ראש ישיבה פלונית נכנסים למשא ומתן עם הנהלת מערכת העיתון על מעמדו של הרב בעיתון כי על פי הכתוב בעיתון יקום או יפול מעמדו של גדול.

הנהלת העיתון שומרת לעצמה את הזכות להצמיד את התואר שתמצא לנכון לפלוני או אלמוני ובכך תהפוך אותו מסתם בטלן לגדול דור, או מגדול דור לרב ממוצע בערך כמו במשחקי הקלפים של הילדים, שם יש רבונים יקרים ורבונים פושטים, והכל כמובן בשם חובת שמירת צביון הבית.

כך הפך לו היתד הנאמן של הבית החרדי, האיגרת היומית שלנו מגדולי האומה, לנטע זר מפלג ומסכסך היורה חיצים לכל עבר ללא הבחנה כולל השפלת גדולי תורה שלא ממש יישרו קו עם התופעה הנלוזה והקלוקלת.

סח לי לא מכבר אחד מידידי הכותב שם במערכת כי העורך כנראה מרגיש את החבל מתהדק סביבו ומתוך ייאוש יורה לכל עבר ללא הבחנה תוך גרירת העיתון לקווים קיצוניים מיום ליום.

אבל מסתבר שלא לעולם חוסן וגם לגוף חולה יש תופעות של ריאקציה שלעיתים מעידות על החלמה ולעיתים הם פרפורי גסיסה, כעת כאשר על פי הפרסומים, במערכת ברחוב זבוטינסקי בבני ברק מתבצעת הפיכה, וכדרכם של הפיכות יש להם השלכות, וכך ייתכן ויחזור העיתון להיות שופרם של גדולי הדור ובכך להיכנס שוב אל ביתם של יהודים רבים אשר חסו על נשמת בני ביתם ונמנעו מלהכניס את יומן המריבות הזה מבעד מפתן דלתם, או שמא יתברר שחוץ מלהחליף ידיים לא חלו בו תמורות, לפחות לא חיוביות, והוא ימשיך להיות כלי תקשורת מסית נגד ציבור שומר תורה ומצוות שלא שונא במאומה משאר העיתונים של המדינה.