זה קרה בשנה שעברה, ביום הראשון ללימודים. אלפי תלמידות בית יעקב ברחבי הארץ צעדו בהתרגשות, לבושות בתלבושות מגוהצות ובחצאיות קפלים ללא רבב אל הסמינרים החרדיים. דינה (שם בדוי. השם המלא שמור במערכת. ר.ש.) צעדה אף היא לצד חברותיה, מאושרת בעובדה שהיא זוכה להצטרף אליהן. עד לפני מספר ימים זה לא היה ברור כלל.
במשך חודשים ארוכים, מאז שהתקבלו בשרשרת מכתבי הדחיה משלושת הסמינרים אליהם ביקשה להתקבל, הפעילו הוריה וסוללת עסקנים לחץ רב על המנהלת, ורק לאחר שדיברו והעתירו על ליבה שוב ושוב, היא קיבלה את התשובה החיובית.
האושר נגוז ונעלם כבר כאשר הגיעה דינה לשערי הסמינר וגילתה למרבה תדהמתה כי שמה אינו מופיע באף אחת מהרשימות שתלו על דלתות הכיתות. כשניגשה לברר במזכירות מה ארע, קראה לה המנהלת לצד והבהירה לה כי עליה לשוב לביתה. היא אומנם התקבלה לסמינר, אך זה היה רק מכיוון שהובטחה תמיכה ממשלתית מטעם משרד החינוך על כל בת נוספת. בינתיים הבירוקרטיה לא הושלמה, ולכן היא מתבקשת לשוב לביתה עד לסיום התהליך.
דינה המבוהלת והמבוישת ביקשה ליצור קשר עם אביה, וזה התחנן באזני המנהלת בדמעות: 'אני מוכן לשלם בעצמי את כל הסכום שהסמינר היה מקבל ממשרד החינוך, העיקר שהיא תתקבל מיד ולא תשב בבית'. אך המנהלת אטמה את ליבה והשיבה בשלילה. לאחר שבוע של ישיבה בבית, ובעקבות לחץ משמעותי של עסקנים שנכנסו לעובי הקורה, הושלם ההליך הבירוקרטי, התמיכה העודפת המובטחת הועברה, ודינה צעדה אל הסמינר שבו חפצה.
"אם לא היינו מתעקשים לשלוח אותה הביתה, לאף אחד לא היה אינטרס ללחוץ על הרשויות להעביר את הכספים והבירוקרטיה הייתה גורמת לעיכוב משמעותי בהעברת הכסף, אם בכלל. הבושה והכאב שנגרמו לילדה אכן מצערים מאד, אבל זה היה מחיר שהסמינר נאלץ לשלם" אמר ל'משפחה' השבוע גורם באותו סמינר, שכמו כל הסמינרים המוזכרים בכתבה, ביכר שלא להגיב בשמו המלא. אביה של דינה מצידו, לא בטוח היום במבט לאחור כי שההתעקשות הייתה במקומה.
צילום: פלאש 90
"העובדה שדינה לא התחילה את הסמינר ביחד עם חברותיה גורמת לה לחוש נחיתות במשך כל השנה," הוא אומר ל'משפחה' "עד היום היא מרגישה שהמורות לא מסתכלות עליה כאל שווה בין שוות. כל הזמן היא מנסה להוכיח את עצמה, ובסמינר כה גדול זה ממש לא קל. המסקנה שלי היא שיש מחיר להתעקשות, ואני כבר לא בטוח שעם בנותיי הבאות אתעקש על אותו סמינר".
הכסף יענה את הכל?
קשה להאמין עד היכן יכולים הורים להגיע ומה המחירים שהם מוכנים לשלם על מנת להכניס את בנותיהן לסמינרים הנבחרים. העדויות המופיעות בעמודים הבאים, חמורות אחת מהשנייה ושמות המעורבים שמורים במערכת. הסמינרים הגדולים אליהן מכוונות מרבית העדויות, סירבו לשתף פעולה עם הכתבה.
חלק מבכירי הסמינרים בחרו שלא להגיב, אחרים סירבו לשתף פעולה באופן רשמי, ורק מעטים הסכימו לשלוח את תגובתם.
המסע לשרטוט מפת הדרכים להורה המתקשה להכניס את ביתו לאחד הסמינרים המבוקשים, מתחיל תמיד בטעם האכזבה. האכזבה ממכתב הסירוב הראשון, השני או השלישי המגיע ברשמיות מכובדת למראה, ומכניס בתים ומשפחות לסחרור הנמשך לפעמים חודשים ארוכים ותוצאותיו מצלקות נפשות רכות לשנים. התחנה הבאה במסע, כרוכה במאות סיפורים קטנים וגדולים.
סיפורים על השפלות, תחנונים, לחצים, ו'פרוטקציות' שרק לפעמים עוזרות. "כבר בסביבות חג החנוכה נפתח הסכר" מספרת אחת המורות העוסקות ברישום לסמינר ידוע בבני ברק " כבר אז זורמים עשרות אבות לתלמידות שעומדות לסיים כיתות ח', אל חדרו של המנהל, כולם נכבדים, רבים מהם אברכים או בעלי משרות תורניות.
פסיכולוגית באגף החינוך בעירית ירושלים: "כאשר ההורים מתעקשים על כך שבתם זקוקה לשעות חינוך מיוחד, קשה לומר להם "לא", הרי תמיד אפשר למצוא ליקוי. אף אחד לא מושלם"
"הם ממתינים למנהל במשך שעות ארוכות מחוץ לחדרו, וכל זאת במטרה אחת, לדבר אל ליבו, שיואיל בטובו להכניס את בנותיהן בשערי הסמינר. באופן אישי אני יכולה להעיד כי לעתים אכן כדאי שהורים יגיעו לסמינר בתחילת השנה, כדי ליידע את צוות ההנהלה באופן אישי על כך שהם חפצים לרשום את בנותיהם, אך אין טעם לחזור שוב ושוב.
"לצערי, יש הורים רבים מאוד שאנו נאלצים להשיב את פניהם ריקם, אך הם לא תמיד מבינים את הרמז וממשיכים להגיע. לא נעים לנו לחזור שוב על ה-'לא', אך אני חושבת שטוב שהם ישמעו אותו כבר בתחילת השנה וינסו לחשוב על אופציות אחרות, מאשר שישמעו זאת רק בזמן מכתבי הדחיה, ואז ייתכן שכבר יהיה מאוחר מדיי".
כשמגיע ה'לא', המאכזב, מוכנים הורים רבים לעשות הרבה מאד על מנת לשנות את רוע הגזירה. לפעמים המחיר אותו הם מוכנים לשלם, ושעליו הם נרמזים מצידם של מנהלי סמינרים ועסקנים, הוא גבוה מאד, כלכלית ונפשית.
תרגיל בחינוך
דרך אחת חדשה יחסית, ואולי המקוממת מכולם, עוברת בשנים האחרונות מפה לאוזן בין הורים מתוסכלים, המחפשים לפלס את דרך בנותיהם לשערי הסמינרים. "הורים שרואים כי כלו כל הקיצין, מחליטים להפוך את בתם ללקוית למידה, כך על מנת שהסמינר בו תלמד הבת יתוקצב בסכומים של פי שניים ופי שלוש, ולמנהלים יהיה 'שווה' לקבל אותה כתלמידה", מספרת מדריכה בוועדות השמה בעיר ירושלים.
"בתקופת הקבלה לסמינרים, עיריית ירושלים והשפ"ח מוצפים בפניות לקיום ועדות השמה לבנות מקסימות, חכמות, מצליחות מאוד שלפתע זקוקות ל...חינוך מיוחד!" היא מעידה לדבריה, מנהלי הסמינרים הרואים את מצוקת ההורים, מבינים שהם יכולים 'לגרוף קופה'. "ההורים יודעים כי בתם תתקבל לסמינר רק בזכות הכסף (בערך פי 3 על כל תלמידה מחינוך רגיל) שתביא עמה. והם מוכנים לזה, כי אין להם ברירה, הסמינרים הגדולים לא נותנים תקווה למרבית הבנות ה'רגילות' כאלו שהן לא 'בנות של' או 'נכדות של' ".
פסיכולוגית באגף החינוך בעירית ירושלים: "כאשר ההורים מתעקשים על כך שבתם זקוקה לשעות חינוך מיוחד, קשה לומר להם "לא", הרי תמיד אפשר למצוא ליקוי. אף אחד לא מושלם"
תלמידה שהוריה בוחרים עבורה במסלול החינוך המיוחד נדרשת לעבור ועדת השמה (לאחר אבחון פסיכולוגי פרטי שעולה כסף רב להורים וטרטור מהעירייה לשפ"ח ומהשפ"ח למשרד החינוך וחוזר לעירייה) ולהצטייד ב'טופס 07' המקנה זכאות לחינוך מיוחד. כך לפתע, נולדים קשיים לימודיים מורכבים, יחסי חברה בלתי תקינים בעליל ושאר מרעין בישין לבנות שעד לגיל 14 נחשבו לבנות רגילות ונורמטיביות לחלוטין מכל בחינה שהיא.
ממבט ראשון, זה נראה בלתי יאומן, אך מבירור מקיף שערך 'משפחה' מסתבר כי מדובר בתופעה מוכרת, שאין מי שמנסה להכחיש אותה בקרב בכירי הסמינרים.
"הבת שלי לא 'גאון' אך בהחלט לא לקוית למידה", מספרת אחת האמהות, שאך לפני מספר שנים הצליחה להכניס את בתה לסמינר הודות לתרגיל הזה. "לבתי לא היה סיכוי גדול להתקבל, אך אז המליצה לי אחת המורות בבית הספר לנסות לבדוק את זכאותנו לשעות חינוך מיוחד עבורה, מה שיוכל לסייע בקבלתה לסמינר. היא הוסיפה ואמרה שאישור כזה יוכל רק להועיל לבתנו כי הוא יקנה לה זכאויות שונות במבחנים, כמו למשל תוספת זמן, בחירה בשאלות, ועוד. "החלטנו לנסות ולא שיערנו כי הודות לכך בתנו תתקבל לאחד הסמינרים הטובים בעיר. מנהלת בית הספר אישרה באוזנינו כי הסיבה שהסמינר בחר בבתנו ולא בבנות אחרות היא כלכלית בלבד. שמעתי על עוד משפחה שהעבירה את בתה, שהינה תלמידה טובה בהחלט, בוועדה, ומכיוון שהתלמידה גם יתומה, הסמינרים 'ששו' לקבל אותה, כי במקרים של יתומות מקבלים קצבה נוספת ממשרד החינוך עבור שעות ייעוץ לפי הצורך".
לא חששתם להצמיד לבתכם תווית של לקוית למידה?
"בתחילה אכן חששנו מפני מה שיגידו על הילדה ברחוב, אבל החשש פג, בעיקר מאחר ואף אחד למעט ההנהלה והמזכירות של הסמינר ובית הספר, אינם יודעים על זה. אפילו הבת בעצמה אינה מודעת לכך שתייגנו אותה ככזו. במהלך לימודיה בסמינר היא קיבלה מדי פעם שעות תגבור ולא שום דבר מעבר להם. נראה לי שאפילו המורות אינן מודעות לעובדה שבשל כך היא התקבלה.
צילום: פלאש 90
"לפני מספר חודשים היא אף התארסה עם בחור מוצלח וירא שמיים. העובדה שלפני כמה שנים היא עברה ועדה ובה נקבע שהיא זקוקה לשעות חינוך מיוחד לא קלקלה לה דבר, להיפך - היא רק הועילה". הורה נוסף שהחליט לפנות לוועדה ו'להתחנן' שימצאו אצל בתו ליקויי למידה, מעיד כי אינו מתחרט על כך אף לרגע.
"מה הבעיה בכך? רצינו להתקבל לסמינר ולא הצלחנו, אז עשינו מה שהיינו צריכים לעשות. לא שיקרנו אף אחד ולא גנבנו. לא הנחינו את הילדה להתחזות למשהו שהיא לא, פשוט הבלטנו ליקויים קטנים אצל הבת, מה הבעיה?"
נשמע מזעזע? אבסורדי? זה עוד המקרה הטוב. הורים אחרים שדיברו שלא לציטוט כלל העידו על הדרכה מפורטת לבנות על מנת לגרום לוועדה להאמין כי הן לקויות למידה. "בדיוק כמו שיש מקבלי 'פטורים' בצבא, שהופכים ל'חולי נפש' ליום יומיים, כך יש בנות ההופכות ל'לקויות למידה' לצורך הוועדה" העידו ללא התחשבות בשאלות ההונאה והגזל הכרוכות בנושא.
אף אחת לא מושלמת
גם בצד השני של המתרס, זה המאשר את היותן של הבנות 'לקויות למידה' מודעים לנושא. ניסיון לברר כמה מקרים כאלו בדיוק מתרחשים בשנה, התברר כקשה מאוד בעיקר ואין דרך להבחין בין בנות הזקוקות באמת לתגבורי למידה, לכאלו שלא. פסיכולוגית בכירה בעיריית ירושלים טענה באזני 'משפחה' כי בעירייה עוברים עשרות מקרים של בוגרות כיתות ח' בשנה.
חלקן כאלו שקיבלו במהלך השנים המוקדמות לחייהן עזרה פרטית או היו בגני שפה, ובהמשך בגיל בית הספר היסודי השתלבו בחינוך הרגיל וכשמגיעה כיתה ח', הן שבות ומבקשות זכאות לחינוך מיוחד. לדבריה בשנה זו היה סינון מאוד גדול ולא נתנו את הזכאות אם לא הייתה הוכחת טיפול קודם כלשהו במסגרת בתי הספר או במסגרת פרטית, (כך שמי שדווקא התעקש, הצליח להוציא לבתו כמה שיעורי עזר ולהוכיח שהיא לקוית למידה).
בסופו של דבר, אומרת הפסיכולוגית "כאשר ההורים מתעקשים על כך שבתם זקוקה לשעות חינוך מיוחד, קשה לומר להם "לא", כי הרי תמיד אפשר למצוא ליקוי. אף אחד לא מושלם".
מבירור בעיריית בני ברק, לעומת זאת, מסתבר כי שם השיטה אינה פועלת. אברהם טננבוים, דובר העירייה אומר ל'משפחה', "בבני ברק יש לנו כלל ברור, תלמידה שלמדה בחינוך יסודי רגיל לא ניתן להכניסה לסטאטוס של חינוך מיוחד והיא לא יכולה להתקבל לוועדת השמה למטרה זו, זו הנחיה ברורה של העיריה וכך פועלים אגף החינוך של והשירות הפסיכולוגי העירוני שבאגף".במשרד החינוך מודים למרבה הצער שהם מכירים בתופעה, אך מדגישים כי הבנות שמקבלות את שעות החינוך המיוחד הן אלו שזקוקות להן, וכמעט לא ייתכן מקרה שבו בת חסרת 'כל' בעיה לימודית, תקבל את השעות הללו, כיוון שהאבחונים שנערכים בוועדה הם מאוד מדוקדקים.
האם בציבור החרדי יש יותר בוגרות כיתות ח' שמאופיינות כלקויות למידה מאשר בציבור הכללי?
"באופן כללי בארץ יש 9.8% תלמידים המאובחנים כליקויי למידה, אין לנו פילוח מדויק למגזר החרדי, אך בהחלט אפשר לראות כי במגזר זה יש הצפה בפניות לועדות דווקא בגיל ארבע עשרה, הרבה יותר מאשר בציבור הכללי. לא בטוח שזה מפני שהבנות רואות בכך דרך להתקבל לסמינרים. ייתכן שהסיבה היא שזהו הזמן שבו הורים פוקחים עיניים, ובמעבר לתיכון הם מבינים שבתם זקוקה לעזרה".
האם ייתכן שבת שכלל לא זקוקה לשעות תגבור, תדווח כלקוית למידה, על מנת שתצליח להתקבל לסמינר?
"כל דבר ייתכן, אך במרבית המקרים אנו נעלה על זה, כי הוועדות מאוד מדקדקות ובוחנות את הפרטים. יושבים בהן אנשי מקצוע בולטים בתחומם. גם בית הספר צריך להציג בפנינו תצפיות ואבחונים של מורות. אנחנו לא נעניק לבת טופס 07 (כך נקרא טופס חינוך מיוחד במשרד החינוך) אם לא נקבל מבית הספר תיעוד לאורך זמן".
האם סמינרים שמקבלים בנות כאלו לשורותיהן מתוקצבים עליהן תקצוב גבוה יותר מאשר בנות אחרות?
"התקצוב לסמינרים אינו מגיע ככסף מזומן אלא כמימון של שעת לימוד, שמשמעותה שעת מורה, המתורגמות לכסף. המימון המדויק הוא על פי צרכי התלמידה ומספר שיעורי העזר שנדרשים לה, זה משתנה מאוד מתלמידה לתלמידה, אך הממוצע הוא עד פי 2.5-2.75 מאשר תלמידה בחינוך הרגיל. כמובן, אנו מציבים גבול למספר התלמידות לקויות הלמידה שכל מוסד יכול לקבל".
"זה לטובתן"
גם בסמינרים מכירים בתופעה, אך מתעקשים כי מעולם לא נרמזו הורים כי באם תהפוך בתם באורח פלא ל'לקוית למידה' יוכלו להקל על קבלתה."נכון שכשמגיעה בת שהתקצוב עליה גבוה יותר, נכנס שיקול נוסף למסכת השיקולים של הסמינר, אך מדובר במצב נתון בו מגיעה בת כזו ונרשמת, לא במצב אותו יוזם הסמינר" אומרת מורה העוסקת ברישום באחד הסמינרים הוותיקים ביותר בירושלים.בסמינר אחר באחת מהערים החרדיות הצעירות יחסית, בוחרים לתקוף את הנושא מזווית אחרת.
צילום: פלאש 90
"חשבתם פעם על בנות עם קשיי למידה קלים, הבאות ממשפחות נהדרות ומעולות, אך אין באפשרותם לממן שיעורי עזר פרטיים באופן מתמיד ורציף כפי שמתבקש ממצבן הלימודי?", פותחת בכירה בסמינר האמונה על הרישום את תגובתה.
"מדובר בבנות שעל פי מידת התאמתן הרוחנית והחברתית – מגיע להן ללמוד בסמינרים הגדולים והטובים, הבעיה היא שבגלל הלקויות הקלות שלהן הן נופלות כבר במבחן הכניסה שהוא המסנן הראשוני לקבלת תלמידות, שלא לדבר על האפשרות שלהן להתמודד עם מטלות ופרויקטים לימודיים שוטפים ברמה הקיימת בסמינרים אליהן נרשמו.
"מרבית הבנות האלו באות ממשפחות ברוכות שאין להורים אפשרות לשלם עבור ארבע שעות שבועיות של עזרה מקצועית בעלות של 80-100 ₪ ל-45 דקות"שילובן במסגרת הזכאות לחינוך מיוחד ולשעות תגבור- 07 מבטיח תמיכה ולווי צמודים כבר מהשבוע הראשון של הלימודים, צמצום פערים בעזרת מורה מקצועית הבקיאה בחומר שנלמד בכיתה ועומדת בקשר רציף עם המורות המלמדות. ברור כי כשהתמיכה ניתנת כבר מזמן הקנית החומר והסבר מקיף ויחידני כבר מראשית, הסיכויים שלהן להצליח עולים עשרת מונים.
"כמו כן בעקבות האחון שלהן כזכאויות לתגבור, הן מקבלות הקלות במבחנים החיצוניים ובבגרויות מה שגורם לכך שהן יכולות לקבל תעודות כמו כולן.
"מכיון שכך, אין בעצם שום דבר פסול בכך שבנות מופנות בכוונת מכוון למסלולי האבחון השונים. בסופו של דבר כולם מרוויחים. הבנות שלומדות בעצם בכיתת חינוך רגילה לחלוטין, בחברה נהדרת, כשאף אחת לא יודעת על כך שהן זכאויות לתגבור, הסמינר מרוויח וגם ההורים שעוזרים לבנות להתגבר על מכשולים אפשריים בעתיד.
"נכון שזה גם עוזר לקבלת הבת לסמינר, אבל זה לא רק בגלל הכסף שהסמינר מקבל, זה גם מכיון וכך הסמינר יכול להיות רגוע כי הבת תוכל לעמוד במעמסה הלימודית בהצלחה.
"המורווחים המרכזיים מאבחון שכזה", היא מוסיפה, "הם הורי התלמידה, התלמידה עצמה ודור ההמשך שלה".
מחיר מלא
הדרכים לפתיחת שעריו הנעולים של הסמינר, עוברים לפעמים גם בנתיבים נוספים, מקוממים, ומציקים לא פחות. בעדות ארוכה פורש גורם רבני המעורב ברישום לסמינרים בירושלים באזני 'משפחה' את מגוון הדרכים בהם הורים מוכנים לנקוט על מנת להכניס את בנותיהם לסמינרים.
"הדבר הראשון שכולם חושבים עליו הוא כמובן כסף, ולכן כל מי שיש לו סבא עשיר או דוד מחו"ל שמוכן להתגייס לעזרתו, מציע למנהל הסמינר את תמיכתו הכספית, כמובן לא כשוחד שיגיע לכיסו אלא בבחינת כספי צדקה שיתמכו בסמינר. מאחר ואין סמינר כיום שלא זקוק לתמיכה כספית רצינית, יש מקרים שזה אכן עובד. עם זאת ולמרות שהפיתוי הוא גדול, למיטב ידיעתי הוא כמעט לא משפיע, בפרט לא בסמינרים הגדולים, אולי מפני שהמנהלים חוששים שהדבר ייוודע ויפעל לרעתם. באופן ידוע לי על יותר ממקרה אחד שבו מנהלי הסמינרים עמדו מול פיתוי של עשרות אלפי דולרים שהונחו על השולחן בתמורה לקבלת בת לסמינרוהשיבו בשלילה".
עם זאת, ל'משפחה' נודע על מקרה שהתרחש בשנה שעברה, כאשר הובהר לתלמידה כי אין כל סיכוי שהיא תתקבל לסמינר, אך אז החליט דודה העסקן להתערב. הוא נפגש עם המנהל ובשיחתו עימו הציג בפניו רשימה בעלת ערך רב של עשרות שמות של תורמים שיוכלו להיות לו לעזר, הוא גם הבטיח את עזרתו בהמשך הדרך בגיוס תרומות למוסד. בעקבות אותה שיחה התקבלה הבת לסמינר.
אך במרבית המקרים, למשפחה הממוצעת אין מקורות כספיים מיותרים ואז ההורים מנסים לנקוט דרכים אחרות, בדרך כלל הן כוללות רתימת כל קרוביהם וידידיהם בעלי הקשרים, על מנת שידברו על ליבו של המנהל ושל כל מי שרק יכול אולי לסייע. לא פעם ולא פעמיים 'אורבים' הורים וקרובי משפחה למנהלי סמינרים בפתח ביתם בשעות מאוחרות של הלילה שבהן מובטח להם שהוא נמצא בבית. הם מנצלים את ההזדמנות כדי להשמיע שוב את קולם, לבכות ולהתחנן על בתם.
בסיור שערך 'משפחה' בשעת ערב מאוחרת בשבוע שעבר, נצפה תור ארוך של הורים העומדים בפתח ביתו של אחד הרבנים הירושלמים חברי ועדת הרבנים שמונתה לעסוק בנושא הסמינרים, שכבר הגיעו לחלות את פניו ולבקש את עזרתו.
מחיר הגזענות
אך יש גם דרכים נוספות. אחת הבעיות המלוות את מערכת החינוך העל יסודית החרדית מזה שנים, היא סוגיית האפליה נגד בנות ממוצא ספרדי.
רבות נכתב ונאמר על ההשחתה המוסרית המאפשרת קביעת מכסות לילדות בנות עדות המזרח, תוך זלזול בוטה ומכעיס בהוראות גדולי הדור בנושא. לצד המשפחות הנאבקות בטעם מר וחמצמץ באפליה המקוממת, ואחרות הבוחרות מראש לפנות לסמינר ספרדי, יש כאלו המוכנות לנקוט בצעד קיצוני במיוחד על מנת הקל על קבלת הבנות לסמינרים ולהחליף את שם משפחתם משם ספרדי לאשכנזי.
"בעבר זה היה פחות מקובל ואנשים לא עשו זאת מפני חשש מלעג החברה, אך כיום זה קורה יותר ויותר וזוהי בהחלט תופעה נפוצה". מספר הגורם הרבני בעדותו ל'משפחה'. "פעמים רבות פעולה זו של החלפת שם המשפחה היא זו שעוזרת בעניין קבלתה של הבת לסמינר, אך הסמינרים אף פעם לא יודו באופן רשמי, שרק הודות לכך הם קיבלו את הבת. עם זאת, הגורם הרבני שעימו שוחחנו מציין כי בעקבות מקרה שאירע לפני כמה שנים חל שינוי מסוים בטקטיקת מנהלי הסמינרים.
מנהלת סמינר שוחחה אז בטלפון עם הורה של תלמידה ואמרה לו באופן מפורש, כי אם יחליף את שם משפחתו לאשכנזי תתקבל הבת לסמינר. ההורה החליט להקליט את השיחה הזו ובכוונה הוא שאל שוב, 'אם אחליף את שם המשפחה מובטח לי שבתי תתקבל?' המנהלת השיבה בחיוב, וכאמור, כל מילה הוקלטה.
ההקלטה שהגיעה לידי משרד החינוך עוררה זעם רב וגרמה לכך שכיום מנהלים חוששים להודות באופן רשמי בכך ששינוי שם המשפחה יכול להועיל, אך בהחלט יש מקרים שבהם הוא פותח שערים.
מה המשמעות ב"הצגה" הזו? הרי כולם מודעים לכך שהבת ספרדייה מבטן ומלידה?
"בוודאי שהם מודעים, אך יש להבין כי לסמינרים לא באמת אכפת אם תלמד בהם עוד בת ספרדייה, הם רק לא רוצים שבטפסים יופיע עוד שם ספרדי, כיוון שהורים אשכנזים לא יחפצו לשלוח את בתם לסמינר שבו מופיעים יותר מדי שמות ספרדיים.
במקרה ההוא ידוע לי שהמנהלת רצתה את הבת והייתה מוכנה לקבל אותה, אך מכיוון שהיה בסמינר אחוז גדול של ספרדיות, היא לא יכלה 'להרשות לעצמה' לקבל ספרדייה נוספת, לכן ביקשה ממנה לשנות את שם המשפחה."
אני מכיר משפחה ששינתה את שמה כאשר ילדיה עמדו להיכנס למוסדות לימוד, היא אפילו החליפה את שם המשפחה על הדלת ושינתה את התפילין של הגברים במשפחה כדי שייראו כמו של אשכנזים. זו הייתה הצגה מושלמת, אך לבסוף, כאשר הילדים סיימו את לימודיהם, היא שבה לשם משפחתה המקורי".
מוכנים לעשות הכל
יש גם שנוקטים פעולות נועזות עוד יותר. תלמידות בסמינר הישן (מכון בית יעקב למורות), מעידות ל'משפחה' כי לפני מספר שנים הייתה בת שלא התקבלה בשום אופן, ובשיחת הטלפון הובהר להוריה שזה מפאת "חוסר מקום".
צילום: פלאש 90
ההורים הכאובים הביאו את בתם ביום הראשון ללימודים כשהיא לבושה בתלבושת האחידה והושיבו אותה לא פחות ולא יותר, בתוך חדרו של המנהל. "אם אין מקום בכיתה, היא תלמד כאן", אמרו באומץ.
מיותר אולי לציין שגם בסיומה של הסאגה מלאת ההשפלה, התלמידה הזו לא התקבלה. כמעט כל סמינר יכול לספר על מקרים שבהם בנות הגיעו ביום הראשון ללימודים למרות שלא קיבלו תשובות חיוביות. הוריהן ניסו את המוצא האחרון ופשוט שלחו אותן לסמינר שבו חפצו כל העת, למרות שלא התקבלו אליו.
גם במרבית המקרים הללו, הבנות הושבו לבתיהן בבושת פנים. בשנה שעברה אף שלחו באחד הסמינרים הגדולים בירושלים קבוצה גדולה של בנות בחזרה הביתה ביום הראשון ללימודים.
לטענת המנהל, נודע לו רק שבועיים קודם לכן שאסור לו לקבל יותר מ-40 בנות לכיתה, ולכן אין לו ברירה. שתי בנות מתוך הקבוצה נשלחו בטענה שהן כלל לא התקבלו לסמינר.
הן עזבו בוכיות את המקום ורק כאשר הגיעה אחת מהן לביתה היא קיבלה טלפון מהנהלת הסמינר שהודיעה כי טעו בשם, והיא כן התקבלה.
מה אפשר להמליץ להורים שמגיעים למצב כזה?
"בשום אופן לא מומלץ להורים לתת לבתם (ולעצמם) לעבור את כל מסכת הייסורים של מלחמות והשפלות פומביות." אומר גורם באחד הסמינרים.
"הורים מוכרחים להבין שמדובר בסבל נפשי בל יתואר ובנזק שהם גורמים לבתם וגם לכל המשפחה. בת הנשארת בבית במשך מספר חודשים, שהופכים לעתים לשנה, זה ממש לא עניין של מה בכך, וכולם סובלים מזה. ידוע לי על מקרים שבהם נוצרו בעיות נפשיות במשפחות בעקבות כך. הורים צריכים להבין שהם משחקים בבריאותם. בנוסף, ברוב המוחלט של המקרים, הבת שלהם לא תתקבל, על אף כל המלחמות, ואז הם מפסידים מכל הבחינות, כי בשלב הזה בדרך כלל כבר מאוחר, וגם הסמינרים הקטנים כבר מלאים ולא יכולים לקבל אותם".
"לפעמים באמת שומעים על מקרים שבהם הורים התעקשו רבות וניהלו 'מלחמות עולם' עד שבתם התקבלה, אך מדובר במקרים בודדים בלבד, וגם בהם, בדרך כלל התמונה אינה ידועה, ומי שרואה אותם מבחוץ אינו יודע שמדובר בתלמידה שממילא הייתה אמורה להתקבל. רגל אחת שלה כבר הייתה בפנים, רק שמסיבות שונות מנהל הסמינר בחר לחכות, או שהייתה סיבה אחרת שגרמה לה להיכנס לסמינר בזמן שבנות רבות מאוד נותרו בחוץ.
"ב-99% מהמקרים, בנות שנלחמות לא מתקבלות, גם אם מגיע היום הראשון ללימודים ועוד אין להן סמינר, המנהלים לא נבהלים אלא טוענים: 'לא התחייבנו לקבל את התלמידה הזו ולכן אין לנו כל אחריות עליה'. אין ספק כי הורים מוכרחים להתעשת. ברגע שהם מבינים שבתם לא רצויה בסמינר, עליהם לרשום אותה לסמינר אחר ולא לסמוך על כך שאנשים אומרים להם, 'תתמידו ובסוף היא עוד תתקבל', כי רוב הבנות שמוצאות את עצמן ביום הראשון ללימודים בבית הן כאלו שהתעקשו ולא קראו את המפה נכון".
צילום: פלאש 90
למרבה הצער, הוא מציין כי לעתים לא ההורים אשמים בהתעקשות אלא בתי הספר היסודיים, המודעים לעובדות, אך בכל זאת משדלים את ההורים להתעקש. בסופו של דבר, ההורים מפסידים, מה עוד שמנהלי סמינרים אחרים רואים שבסמינר שאליו רצתה הבת ללכת התעקשו ולא קיבלו אותה, וחוששים, שמא יש סיבה נסתרת שלא ידועה להם, ומשיבים בשלילה".
נכון לנקודת הזמן הזו, יש לבת שקיבלה מכתב דחיה על מה להתעקש?
"בימים אלו הסמינרים הגדולים בירושלים כבר מלאים ואין כמעט סיכוי להתקבל אליהם, מה עוד שהם הודיעו כי בשנה זו הם לא חושבים לפתוח כיתות מלאות כמו תמיד, כי קשה מאוד לחנך כיתות כאלו. לכן, בת שקיבלה תשובה שלילית מסמינר בירושלים, כדאי לה כבר עכשיו לגשת לסמינר אחר, בטרם יהיה מאוחר מדיי".
לגבי בוגרות כיתות ח' בבני ברק, נמסר מדוברות העירייה, כי טרם ניתנו תשובות לגבי קבלת תלמידות מהסמינרים השונים בבני ברק, ומשום כך, אין עדיין הערכה מספרית לגבי שיעורי הקבלה. כאשר תתקבלנה התשובות הסופיות מכל הסמינרים, הן החיוביות והן השליליות, תוקם ועדת שיבוץ, בהתאם להנחיות משרד החינוך, לתלמידות שטרם נתקבלו, על בסיס של מקום פנוי".