חוק הגיוס – צמד המילים הללו מעוררות אצל כל אזרח בישראל, תחושות קשות וכואבות.
בין אם זה אזרח מהחברה הכללית או הדתית, ובין אם זה אזרח מהחברה החרדית, לכל אחד הוא מעורר תחושות קשות, לאזרח מהחברה הכללית זה מעורר תחושות של כעס, תחושה שנעשית לו עוול, תחושה שהוא לא יכול יותר להשלים עם המציאות הקיימת כיום, והמציאות הזאת חייבת להשתנות בכל מחיר.
ולאזרח מהחברה החרדית זה מעורר תחושה שלא מבינים לליבו, לא מבינים מה זה עבורו בני ישיבות, ומה זה עבורו השמירה על ערכי התורה, ערכים שגם הוא לא יכול לוותר אליהם בשום אופן שבעולם.
בנוסף, המציאות שאנו נמצאים בו כיום, גררה אותנו לכך שאנו כבר תקופה ארוכה בתוך הקונפליקט הזה, כאשר ככל שחולף הזמן, התחושות רק נעשות קשות יותר ויותר עבור כל צד, כאשר כל צד מרגיש שהצד השני עסוק אך ורק בלחנך אותו, ולכפות עליו התנהלות שאינה מקובלת עליו.
לפיכך אנסה במאמרים הבאים לעשות מעט סדר, בקונפליקט הכואב הזה, בטיעונים של שני הצדדים, אולי גם מעט בתחושות. בתקווה שהם יצליחו אולי במעט, לעורר שיח שונה, שיח מעט מבין יותר, ומעט חכם יותר.
המאמרים הללו יתמקדו בהצגת העמדות של שני הצדדים ,הן של החברה החרדית, והן של החברה הכללית, במטרה לעזור לאזרח השייך לצד אחד של הקונפליקט, לנסות ולהבין את האזרח העומד בעבר השני של הקונפליקט, כאשר ברור לכל אחד שהבנה הדדית הינו מפתח הכרחי לפתרון כל קונפליקט.
בנוסף - ננסה לבחון בהמשך מה היה קורה, לו חוק הגיוס שהחברה החרדית הסכימה עליו כבר לפני שנה, היה אכן עובר לפני כשנה.
מה היה התוצאה כיום, האם החרדים היו עומדים ביעדים של החוק, והיינו רואים כבר כיום כמות משמעותית של מתגייסים חרדים, מה שהיה מהווה תחילת פתרון הקונפליקט, ותחילת הקלה לחיילי המילואים,
או שזה היה מתברר כבלוף אחד גדול, ועוד מריחה מתוחכמת של החרדים.
ובקיצור מי הן המרוויחים והמפסידים, מהעובדה שחוק הגיוס לא עבר בקדנציה הנוכחית, חיילי המילואים, או הציבור החרדי.
בשאלה הזאת נעסוק בהמשך, לאחר הצגת והבנת העמדות של שני הצדדים, וכן מתוך הבנה מעמיקה של הזרמים השונים, והתהליכים השונים לפיה פועלת החברה החרדית.
רק אדגיש, מאמרים אלו, אין מטרתם לעודד גיוס לצה"ל או לשלול אותו, מטרתם הינה, אך ורק לעזור להביא להבנה הדדית, ולנתח את הקונפליקט הכואב הזה בצורה אובייקטיבית, עד כמה שניתן.
את המאמר אחלק לשלושה פרקים.
פרק 1. עמדת הציבור הכללי והדתי.
פרק 2. עמדת הציבור החרדי.
פרק 3. יעסוק בשאלה האם ישנו כיום ישנו סיכוי להביא לשינוי המציאות שהתקיימה עד השביעי באוקטובר, ולהביא להתגייסות משמעותית של חרדים, או שלא מה שהיה הוא שיהיה, והציבור החרדי לעולם לא התגייס לצבא.
באו ננסה יחד כל אחד לצאת מעט מתוך ראיית העולם האישית, וננסה לראות מעט את העולם כפי שהצד השני רואה אותו, וכפי שהצד השני חווה אותו,
וגם אם לא נצליח במשימה הזאת במאה אחוז, עדיין גם מעט הבנה יכולה להועיל לנו לא מעט.
אנחנו מוכנים, בא נצא לדרך-
פרק 1. עמדת הציבור הכללי:
בשביל להבין את עמדת הציבור הכללי, לא צריך יותר ממעט כנות, להסתכל למציאות בעיניים, מבלי לברוח לכל מיני טיעונים שונים ומשונים.
ובשביל להבין את עמדתם בצורה אובייקטיבית אנו נדרשים להתמקד כעת רק בשאלה אחת, כאשר את שאר השאלות נניח כעת בצד.
נתמקד אך ורק בשאלה-
האם המציאות הקיימת כיום, בה כלל החברה החרדית אינה מתגייסת, הינה מציאות צודקת או לא?
נסתכל למציאות בעניים.
נניח בצד שני שאלות, שלא נתמקד בהם כעת כלל-
- מי אשם במציאות הקיימת כיום, צה"ל שלא הקים מסגרות מותאמות לחרדים, או החרדים שלא רוצים להתגייס.
- האם ניתן לפתור ולשנות את המציאות הקיימת כיום, האם ניתן לגשר על הפערים.
- את שני השאלות הללו נניח כעת בצד, ונתמקד כעת אך רק בלבחון את המציאות כפי שהיא, האם היא הוגנת או לא.
אם נסתכל למציאות בעיניים, הרי שאין ספק שהמציאות הקיימת כיום, בו כלל החברה הישראלית, נושאת בנטל הכבד של צורכי ה"בטחון", בזמן שהחברה החרדית כולה, אלו שתורתם אומנותם, ואלו שאין תורתם אומנותם, אינם משתתפים בנטל, המציאות הזאת, איננה מציאות הוגנת, נקודה, היא רחוקה מלהיות הוגנת.
האמת ברורה לכולנו, המציאות הקיימת כיום, איננה פטור ל"בני ישיבות", המציאות כיום הינה "פטור מגזרי", פטור מגזרי לכלל החברה החרדית, לאלו ש"תורתם אומנותם" ואלו שאין "תורתם אומנותם", וזוהי מציאות שאין דרך להצדיק אותה.
כעת ניתן לברוח להאשמות, להאשים את הצבא שלא התאים את עצמו לחרדים, וכן הלאה וכן הלאה, ישנן בהחלט סיבות טובות מדוע הציבור החרדי מסרב להתגייס, כפי שאפרט בפרק הבא.
ועדיין, הסיבות הללו לא הופכות את המציאות הקיימת כיום למציאות הוגנת, ייתכן שהציבור החרדי אכן אינו אשם במציאות הזאת, אבל עדיין בסופו של יום המציאות הקיימת כיום נשארת מציאות של עוול, מציאות הגורמת לכאב עצום עבור החברה הכללית וחיילי המילואים, כאב אמיתי, כאב צודק.
ומה שברור, שחיילי המילואים מהחברה הכללית, נאלצים לצאת שוב ושוב לסבבי מילואים בקצב מסחרר ומתיש, בזמן שלו החברה החרדית הייתה מתגייסת, הרי שהם היו מקילים באופן דרסטי על חיילי המילואים, וכל התירוצים וההסברים, גם אם הם נכונים, אינן מועילות כלום, בסופו של יום, חיילי המילואים נאלצים שוב ושוב להיפרד מהמשפחה והילדים ולצאת להילחם שוב פעם, כאשר ברור לכולנו שאותם חיילים וודאי לא אשמים במציאות הזאת שנוצרה, חיילי המילואים לא אשמים בכך שחרדים לא יכולים להתגייס לצבא.
כך גם המציאות שחווה החברה החרדית מול הרדיפה הסלקטיבית של מערכות האכיפה, רדיפה חסרת כל אחריות מינימלית.
גם היא עדיין איננה מצדיקה את המציאות הקיימת כיום, הרדיפה הזאת היא אכן עוול נוראי, אך עוול אחד אינו מצדיק ואינו פותר עוול שני, זה שמערכות האכיפה רודפות את הציבור החרדי בצורה סלקטיבית, פועלות בצורה של רמיסת הערכים החרדים, אינו עילה מוצדקת, למציאות של העוול הנגרם לחיילי המילואים, זה לא קשור אחד לשני, וזה לא מצדיק אחד את השני,
אנו נדרשים לעשות כל שביכולותינו, למנוע את שני ההתנהגויות של חוסר הצדק הללו, במידה שווה.
המציאות הקיימת כיום בה כלל החברה החרדית איננה מתגייסת, יוצרת תחושות חזקות של כעס בחברה הכללית, כעס על חוסר הצדק הקיים כיום, חוסר צדק שגורם להם לסבל מתמשך.
צריך לומר בפה מלא, זהו כאב אמיתי, זהו כאב צודק.
לו אנו היינו במציאות שכזאת, זה היה מכאיב לנו באותה מידה,
לדוגמא, אם כעת היה עובר חוק שמטיל מכסה מסוימת של מתגייסים, על החברה החרדית, וכלל החברה החרדית הייתה מחליטה להטיל את כל המכסה, על קהילה אחת מסוימת, שהיא תצטרך לספק את כל המכסה לבדה, עבור כלל החברה החרדית.
ברור לכולנו שהקהילה הזאת הייתה מתקוממת, ובצדק,
מדוע שהיא תישא לבדה, את המשא של כלל החברה החרדית ?
זוהי התחושה בחברה הכללית, תחושה צודקת של כאב, מול חוסר הצדק הקיים כיום.
הרי מאז השביעי באוקטובר, החיים כאן בישראל השתנו מהקצה אל הקצה, עבור החברה הכללית בישראל, כאשר כמעט כל אזרח בחברה הכללית נאלץ לשלם מחירים גבוהים עבור המלחמה, כאשר את המחירים הללו החברה החרדית אינה משלמת, ברמה הכללית.
באו נמנה את המחירים הללו, שגבתה המלחמה מכלל החברה הישראלית,
- מאות אלפי חיילי מילואים שנאלצו לצאת להילחם שוב ושוב, וכך גם בני משפחותיהם שנאלצו להישאר ולהתמודד עם ניהול הבית לבדם, מתוך געגועים לבן זוג.
- אלפי פצועים שנוספו בעקבות המלחמה בחברה הכללית, פצועים בגוף פצועים בנפש, הם ובני המשפחות שלהם, שיישאו איתם את מחיר המלחמה לנצח.
- מאות הרוגים, אותם מוסרי נפש, שנפלו בשביל להגן על עם ישראל, הם ובני משפחותיהם שנאלצו להיפרד מיקיריהם.
אלו מחירים כואבים ובלתי נתפסים.
את כלל המחירים הללו החברה החרדית ברמה הכללית לא שילמה, אנשים לא נאלצו לצאת להילחם, בני הזוג לא נאלצו להישאר ולנהל את הבית לבד, בחברה החרדית לא נוספו אלפי פצועים, וכן לא נוספו נופלים ברמה הזאת של החברה הכללית.
המציאות הזאת הינה מציאות שאינה הוגנת, נקודה, אין דרך להצדיק אותה.
אז זוהי עמדת החברה הכללית, ברמה כללית.
בנוסף אציין עוד טיעון שאינו נשמע כמעט, טיעון זה נותן עוד זווית לחוסר הצדק הקיים כיום, ובנוסף גם דוחה כל מיני טיעונים שונים ומשונים, הנשמעים מכיוונם של הזרמים הקיצוניים בחברה החרדית, טיעונים המעלים ספקות האם בהשקפה התורנית אנו נדרשים לצבא ופעולות ביטחון.
הטיעון הינו, הבטחון האישי של החברה החרדית.
המציאות הקיימת כיום הינה, שיש לא מעט ישובים חרדים שנדרשים לפעולות בטחון של הצבא, ברמה פרטית, ערים התיישבותיים וכדומה, שהצבא מספק להם צורכי בטחון פרטניים.
והשאלה נשאלת בעד עצמה, איזה הגיון יש למציאות הזאת, מדוע החברה הכללית אמורה לספק את צורכי הבטחון האישיים של החברה החרדית, בזמן שהצבא כה מתוח מכל הצדדים, ואם לומר את האמת בסופו של יום אין עיר שאינה נדרשת להגנה פרטנית, וברור שכלל המגזר החרדי צורך את הצבא באופן כללי ופרטי.
איזה הגיון יש למציאות הזאת, מדוע שהחברה החרדית לא תוכל לספק לעצמה, את צורכי הבטחון האישיים שלה?
וכפי שצוין, מציאות זו גם מפריכה, כל מיני טיעונים מוזרים הנשמעים מצד גורמים קיצונים במגזר החרדי, כל מיני טיעונים של "האם יש צורך כלל בצבא" וכדומה.
קודם כל, מדוע שלא יהיה צורך בפעולות בטחון פיזיים, היכן זה סותר את השקפת התורה, במה זה שונה מצורכי רפואה, או כל צורך אחר של הצלת חיים, שיש מחויבות מצד התורה לעשות אותם.
הרי מציאות החיים הינה, שכל מדינה אם היא לא רוצה ששכנותיה יבלעו אותה, היא נדרשת לצבא להגן על עצמה, זהו טבע העולם.
אז במה שונים "צורכי הבטחון מכל שאר הצרכים", אדרבה כפי שיש מחויבות תורנית לאדם שחולה לגשת לרופא, ולעשות כל מה שצריך בשביל להבריא, כך ישנה מחויבות לעשות את הפעולות הנדרשות, בשביל שהשכנים שלנו לא יעשו לנו את מה שהם זוממים לעשות לנו יומם ולילה.
ובכל אופן,
כפי שציינתי, עצם העובדה שהחברה החרדית, צורכת את הצבא באופן פרטי, סותמת את כל הטענות הללו, עובדה היא שאנו צורכים את הצבא, הרי אין מישהו בחברה החרדית שיקום ויאמר לצבא לסלק את השמירה מעל הערים החרדיות הנדרשות להגנה פרטית, כך גם לא יהיה אחד בחברה החרדית שיאמר לצבא, להפסיק וליירט טילים המופנים לריכוזים חרדים, זה ברור, דרישה שכזאת מנוגדת להשקפה התורנית.
לסיכום במשפט אחד " עיר צורכת חשמל, עיר צורכת מים, עיר צורכת תברואה, ועיר צורכת ביטחון" וכך גם מדינה ברמה הכללית.
כפי שאין הגיון שאת שאר הצרכים תספק החברה הכללית עבור החברה החרדית, כך גם את צורכי הבטחון אין הגיון שהחברה הכללית תספק עבור החברה החרדית.
לסיכום- המציאות הקיימת כיום, ייתכן והיא הינה מציאות הכרחית, ייתכן אולי שלא ניתן לשנות אותה, אבל דבר אחד ברור, מציאות צודקת היא איננה, נקודה.
זוהי עמדת הציבור הכללי בתמצות, כעת נעבור לפרק השני, להציג את עמדת הציבור החרדי.
פרק 2. עמדת הציבור החרדי.
בניגוד לעמדת הציבור הכללי, שאין צורך בהעמקה מסוימת בשביל להבין את עמדתם, בניגוד לכך בשביל להבין את עמדת הציבור החרדי יש צורך הכרחי להכיר מעט את הציבור החרדי מבפנים, להבין מהן האמונות עליהן מושתת החברה החרדית, כיצד פועל הלך המחשבה התורני, ומהן אורחות החיים של האדם התורני, ללא היכרות שכזאת אין סיכוי לאדם מחוץ לחברה החרדית להבין, את עמדת החברה החרדית ואת הקווים האדומים שלה, ובוודאי שאין סיכוי להבין האם ניתן להביא בסופו של יום לשינוי המציאות מצד החברה החרדית.
יש לא מעט אנשים שמתבטאים בנושא הכאוב הזה, כל אחד עם סל פתרונות, נטיל סנקציות, נשלול הטבות, וכל החרדים יתייצבו בוואקום, כאשר לו היה לאותם אנשים מעט ידע, מעט! כיצד פועלת החברה החרדית, מה הן האמונות שלה, מה גורם לה להתנהל כפי שהיא מתנהלת, הם היו מבינים שהם טועים, טועים! שלא לומר מנותקים.
משכך אנסה להכיר ברמה מתומצתת ומינימלית את האמונות אליהן מושתת החברה החרדית, לא במטרה לשכנע או להצדיק את אותן אמונות, אלא אך ורק במטרה להביא להבנה המינימלית הנדרשת בשביל להבין את עמדת הציבור החרדי.
אדגיש, שפרק זה יתייחס להתנגדות העקרונית לגיוס לצבא, כפי שהייתה עד השביעי באוקטובר, מבלי להתייחס לשאלה האם בפועל ישנו פתרון שיביא לשינוי המתבקש, בשאלה הזאת נעסוק בפרק הבא.
עוד אדגיש, האמונות הללו שאציג ואפרט, כמובן, שגם הציונות הדתית והציבור המסורתי, שותפים לאותן אמונות, עם זאת יש שוני מסוים בין החברה החרדית לציונות הדתית והציבור המסורתי, לא ניכנס לוויכוחים אידאולוגים, זה מיותר, אם זאת אתייחס לשוני הזה בהמשך, ממש בקצרה.
לפני שנצלול יחד לנבכיה של החברה החרדית, אקדים שאלה פשוטה ומתבקשת-
שאלה שאמורה להעסיק את כל מי שחוקר את החברה החרדית, בוודאי מי שמנסה להבין את ההתנגדות שלה לגיוס.
השאלה היא, כיצד ייתכן מציאות כזאת של חברה, שמול כל קושי אחר, מול כל מצוקה אחרת, היא שם, היא נמצאת, היא חברה מתנדבת ועוזרת לכל אזרח במדינת ישראל, ללא הבחנה בין חילוני, חרדי, דתי, לכולם היא עוזרת.
היקף ההתנדבות החרדית וארגוני העזרה החרדים, הם בסדר גדול תעשייתי, שספק אם יש לה מתחרים, שלל ארגונים בין אם זה ארגוני סיוע רפואי, או ארגוני סיוע לנזקקים, וכלה בארגוני סיוע כמו ידידים שמסייעים לרכבים שנתקעו באמצע שום מקום.
השאלה המתבקשת הינה איך ייתכן שאותה חברה מתנדבת, גורמת לכאב כה עצום לחברה הכללית, היכן הרגישות, היכן החמלה שהיא מגלה בכל תחום אחר, וכי היא איננה מודעת לכאב שהיא מסבה לחברה הכללית באי התגייסותה לצבא? היא איננה מודעת לקושי העצום של חיילי המילואים?
אז כיצד היא מתנהלת בהתנהגות כל כך לא רגישה? כיצד?
שאלה זו מחייבת מעט העמקה, להבין כיצד ייתכן התנהלות סותרת שכזאת, מצד אחד חברה רגישה המעודדת עזרה וסיוע לכל נזקק באשר הוא, ומצד אחד חברה מנותקת שבהתנהלותה מסבה כאב עצום עבור החברה הכללית.
באו נחתור קדימה, ננסה להבין את אמונותיה ואורחות חייה של החברה החרדית.
אציג את האמונות התורניות עליהן מושתת החברה החרדית, והחיים התורנים, אחר כך נבחן כיצד החיים הללו, מתנגשים בגיוס לצבא.
אלו הן שני האמונות התורניות העיקריות, על פיה חיה החברה החרדית.
- האמונה באלוקים.
- האמונה שאלוקים ברא את העולם, והוא מנהיג את העולם, מאז בריאתו ועד לעולם, אמונה זו כוללת הן תהליכים טבעיים, והן תהליכים לא טבעיים המתרחשים לעיתים בעולם.
- האמונה בתורה, ובמסורת התורה.
- הכולל בתוכו, את התנ"ך וספרי ההלכה, התלמוד והפוסקים.
- האמונה התורנית הינה שעל פי ההלכות והחוקים המסורים לנו בתורה, עלינו לנהל את כל חיינו, זוהי חובתנו כלפי האלוקים.
- קיום התורה הינה זכות, ומביאה לחיים טובים, עבור מי שמורגל לחיות על פי החוקים הללו, עם זאת היא קודם כל חובה, חובה מאת האלוקים שציווה עלינו לחיות על פי אותם הלכות וחוקים.
אלו הן שני האמונות הבסיסיים של האמונה התורנית.
ישנם עוד שני אמונות המבוססות על האמונות הללו, שחשוב להכיר.
- חובת ההשתדלות.
- החובה לעשות את כל מה שאנו יכולים לעשות באופן טבעי בשביל להשיג את הדברים הנדרשים לחיים, פרנסה, בריאות, בטחון, ועוד ועוד.
- זוהי חובה עלינו על פי האמונה התורנית.
- אם זאת חובה זו, "לעולם" לא תבוא על חשבון חוקי התורה האחרים, להיפך ישנם חוקים ברורים, מה מותר לעשות, ומה אסור לעשות, בשביל להשיג פרנסה, בריאות וכל שאר הצרכים הנדרשים לאדם.
- האמונה בכך, שקיום התורה ושמירת המצוות, היא זאת שמבטיחה את הברכה האלוקית ללוות אותנו באופן תמידי, היא זאת ששמרה על שרידותנו לאורך כל הדורות, והיא זאת שמבטיחה את קיומנו לעולם, בניגוד לכל עם.
אלו הן ארבעת האמונות העיקריות, עליהן מושתתת החברה החרדית.
כעת נעבור לשלב הבא, נבחן כיצד האמונות הללו מתנגשות עם גיוס לצבא.
ישנם שני התנגשויות בין האמונות הללו, לבין ההתגייסות לצבא.
- הינה התנגדות גורפת לגיוס לומדי תורה.
- ערך לומדי התורה באמונה התורנית, הינו ערך עליון, והאמונה התורנית הינה, שלומדי תורה צריכים להיות פנויים מכל עול אחר, ולהיות שקועים אך ורק בלימוד התורה, זהו ערך עליון שאין למעלה ממנו עבור החברה התורנית, זהו ערך שהחברה התורנית איננה יכולה להתפשר עליה בכל מחיר,
- זוהי מהותה של החברה החרדית.
- וויתור על עיקרון זה מבחינת החברה החרדית, כמוה כמו וויתור של הציונות הדתית על ישיבות ההסדר, או כמו שהחברה הכללית תידרש לוותר ולסגור את כלל האוניברסיטאות,
- כל מי שמבין מהי החברה החרדית, מבין שוויתור על העיקרון הזה, הינו חסר סיכוי.
- התנגדות של גיוס של כאלו שאין תורתם אומנותם, למסגרת צבאית, שאיננה מותאמת לאורח החיים התורניים.
- כפי שהוסבר, קיום התורה באמונה התורנית הינה חובה, ומשהו שלא ניתן להתפשר עליה, ומשכך התגייסות לצבא, באופן שאינו תואם את החיים התורניים, היא בלתי אפשרית,
- מכיוון שחיי המתגייס כלל אינם בשליטתו,
- היכן ישרת, לצד מי ישרת, לצד מי יידרש לישן או לאכול, אין ספור דברים שהצבא לא מותאם לחיים התורניים, אין ספור התנגשויות בעקרונות ההלכתיים שישנם בהתגייסות לצבא, עקרונות שאדם חרדי לא יכול להתפשר עליהם בשום צורה.
- ולכן התגייסות למקום שכזה, מבחינת האדם החרדי, הינה כניסה לשדה מוקשים הלכתי שלא נגמר, והוא בלתי אפשרי מבחינת האדם החרדי.
אלו הן שני ההתנגדויות של החברה החרדית, להתגייסות לצבא.
כעת, ניתן לכעוס על החברה החרדית, מדוע היא מאמינה כך, מה שאולי גורם לחוסר הצדק הקיים כיום.
אבל דבר אחד לא ניתן, בשום אופן.
לא ניתן, לצפות מהחברה החרדית, שתפעל בניגוד לאמונותיה, זה לא אפשרי, לא ניתן לצפות זאת ממנה, כפי שלא ניתן לצפות זאת, מכל חברה אחרת, "נקודה".
זה אמור להיות ברור לכולנו, אנו לא יכולים לצפות, חברה אחת מהחברה השנייה, שתפעל בניגוד לאמונותיה, זהו עיקרון פשוט ומובן.
כעת כל הטיעונים שכבר הוקמו מסגרות מותאמות לחרדים, וכו' וכו'', מבחינת החברה החרדית, מדובר בטיעוני סרק, אדרבה, מבחינת החברה החרדית המסגרות הללו הוכיחו שהצבא לא רוצה, או לא יכול להתאים את עצמו לחרדים.
[בכל אופן כך היה עד השביעי באוקטובר, אמנם מאז השביעי באוקטובר ישנו שינוי, אתייחס לכך בפרק הבא]
צריך להבין דבר נוסף, העקרונות והאמונות הללו לא נולדו ולא נועדו, בשביל להוות תירוץ להתחמק מגיוס לצבא, מי שמכיר ומבין מהן אורחות חייה של החברה החרדית, יודע שהחוקים הללו מלווים את האדם התורני על כל צעד ושאל, כאשר לא פעם ההלכות דורשות ממנו לא מעט מאמץ או וויתור על נוחות וכו' וכו', האדם שמחוץ לעולם החרדי, לעולם לא יכול להבין זאת, כל חיי התעשייה והעסקים החרדים בנויים ומושתתים על ההלכות התורניים, כאשר זה דורש לא מעט מאמץ, לא מעט השקעה כספית וכדומה,
ולכן לומר שאי ההתגייסות החרדית, הינה התחמקות משירות הינו טיעון מנותק מהמציאות.
החברה החרדית אינה מחפשת להתחמק מגיוס לצה"ל, החברה החרדית נאבקת על כך שתוכל לשמור על עקרונותיה ואמונותיה.
זהו גם ההסבר לשאלה איתה פתחנו, כיצד ייתכן שחברה שמול כל קושי אחר, היא שותפה לכאב, ונרתמת לעזור ככל יכולתה, ומן הצד השני היא נמנעת מגיוס לצבא, מה שגורם לכאב עצום לחברה הכללית, ההסבר לכך פשוט, החברה החרדית מחונכת לעזרה הדדית ולאהבת ישראל באשר הוא, ערך הרגישות והחמלה אכן הינם ערכי יסוד ביהדות ובתורה, אם זאת עדיין הערכים הללו לא יכולים לבוא בשום אופן על חשבון ערכים אחרים, ואיסורים אחרים, ומשכך המציאות הנוכחית יוצרת קונפליקט עצום לחברה החרדית, כאשר מצד אחר רבים רבים בחברה החרדית, מכירים בכאב ובקושי של החברה הכללית מול המציאות הנוכחית, וכך גם רובו של החברה החרדית מוקיר ומעריך את חיילי המילואים מוסרי הנפש, ובכל זאת עדיין הם עדיין חוששים מאוד מגיוס לצה"ל, עקב החששות שפורטו קודם לכן.
זהו בצורה מתומצתת, עמדתה של החברה החרדית, בקונפליקט הזה של חוק הגיוס,
בנוסף ישנו טיעון בסיסי, שמחזק מאוד את עמדת החברה החרדית, הוא אמנם לא מושמע הרבה, אך הוא טיעון צודק, אפרט אותו כעת.
ישנה זכות בסיסית בדמוקרטיה, והיא הזכות ל"חופש דת", זוהי זכות בסיסית בדמוקרטיה, כולנו מסכימים.
כעת, לחייב חרדים להתגייס לצבא, באופן שיפגע ביכולת שלהם לנהל חיי דת כפי אמונתם, באופן שיגרום שיכפה עליהם לשנות את אורח חייהם הדתי, זוהי פגיעה בזכות הבסיסית של חופש דת, נקודה.
מעבר לכך-
צריך להבין שהזכות הזאת של חופש דת, הינה אבן יסוד בדמוקרטיה, הדמוקרטיה ראתה בזכות הזאת, זכות יסוד מכיוון שזהו אבן יסוד להתקיימות מדינה דמוקרטית, ושלילת זכות זו בדמוקרטיה, הינה מתכון ברור להחלשה והתפרקות החברה.
ההסבר לכך הוא פשוט-
כל מי שמבין מה זה דת, מבין, שלאדם הדתי חוקי המדינה, חוקים שחוקקו על ידי בן אנוש, לעולם לא יגברו על חוקי האלוקים, לעולם!
ומשכך מדינה שתחוקק חוקים אשר בעיניו חוקים אלו סותרים את חוקי האלוקים, הוא יקיים אותם בשום אופן, זהו הבסיס העיקרי לדת, אין חוק שיגבר על חוקי האלוקים, נקודה.
ומשכך הדמוקרטיה ביססה זכות זו של "חופש דת", כזכות יסוד, מכיוון שכל מדינה מאגדת בתוכה קבוצות דתיות, שאם יפגעו בחופש הדת שלהם, הם לא יוכלו לראות את עצמם חלק מהמדינה, מה שיוביל במוקדם ובמאוחר, להתפרקות החברה והממשל.
ניקח לדוגמא את המציאות הבאה.
ברור לכל אחד, שנניח לו הצבא היה מביא את המתגייסים לחילון טוטאלי, או להתבוללות באחוזים גבוהים, או לחילופין שלא היה מתאפשר לחייל בצבא לאכול אוכל כשר כלל, הצבא הוא צבא חילוני ולא מתחשבים בשום צורך דתי, ברור לכל אחד, שגם הציונות הדתית, וייתכן גם חלק גדול מהציבור המסורתי, היה נמנע מהתגייסות לצבא, ולא היה עוזר סנקציות, שלילת הטבות, וכל הדברים הללו.
זאת אומרת, שכל קבוצה דתית, לעולם, לעולם! לא תעבור את הקווים האדומים הדתיים, שהיא הציבה לעצמה
אז נכון, אצל כל אחד הקו האדום מוצב במקום שונה, אבל דבר אחד שותף לכל קבוצה דתית, את הקו האדום לא חוצים, יהיה מה שיהיה.
"חוקי בן אנוש, לעולם לא יגברו על חוקי האלוקים".
ולכן המסקנה ברורה, פגיעה בחופש הדת של החברה החרדית, הינה פגיעה בערכי יסוד של המדינה הדמוקרטית,
לא לחינם אנו רואים כיום הקצנת יתר בחברה החרדית, גם בקבוצות הנחשבות מתונות יחסית, החברה החרדית רואה את עצמה כמי שאינה יכולה להיות יותר שותפה, לסיפור הזה של מדינת ישראל, מכיוון שמערכות המדינה רומסים את ערכיה הבסיסיים, ואינם מתחשבים בגבולות שהם לא יכולים לעבור בשום אופן.
ומי שחושב שההתבדלות של החברה החרדית מהמדינה תכאב רק לחברה החרדית, טועה, ייתכן שזה אכן יכאב יותר לחברה החרדית, אבל זה יכאב גם לא מעט, גם לכלל החברה הישראלית, כי כשהחברה מתפרקת, היא מתפרקת עבור כולם,
מי שמבין כיצד חברה ומדינה פועלת, מבין, שלא ניתן לנהל מדינה, בצורה מתוקנת, כאשר מגזר שלם במדינה, לא רואה את עצמו חלק מהמדינה.
ולכן, נחזור לגיוס חרדים, גיוס חרדים לצבא באופן שיפגע באורח החיים התורני, הינו פגיעה בזכות בסיסית של חופש דת, ותוביל להתפרקות מסוימת של המרקם החברתי הישראלי.
החברה החרדית לעולם לא תוכל להסכים לכך, ולכן מי שחושב שיום אחד תקום ממשלת שמאל, ותכפה על החרדים לסגור את הישיבות, ולגייס את החרדים בכפייה, טועה, לא רק שזה לא יעודד גיוס, זה יגרום להרס החברה, ורק יקצין את החברה החרדית בצורה קיצונית יותר, מה שירחיק גם פתרון עבור חיילי המילואים.
לסיום, אתייחס בקצרה לשאלה במה החברה החרדית שונה מהציונות הדתית.
ברור לכל אחד שלמרות שבסיס העקרונות והאמונות החברה החרדית והציונות הדתית שותפים, עדיין ישנו שוני בין הגישה של הציונות הדתית, לבין הגישה של החברה החרדית כלפי לא מעט מהעקרונות ההלכתיים, זה מתבטא בחיי היום יום, בגישה לדברים שונים ומגוונים, וכך גם זה מתבטא בהתייחסות להתגייסות לצבא.
בכל אופן, הציונות הדתית סבורה שההתגייסות לצבא, אינו פוגע בעקרונות ההלכתיים, זכותה לחשוב כך.
אם זאת, זכותה של החברה החרדית לחשוב אחרת.
בנוסף, הרי גם הציונות הדתית, עדיין לא ראינו שהיא הסכימה לגמרי עם ההתייחסות של הצבא, כלפי השמירה על העקרונות ההלכתיים, לא פעם נשמעים תלונות על פגיעה של הצבא באורח החיים שלהם, ולכן לדרוש מהחברה החרדית להתגייס, בזמן שדרישותיה גבוהות עוד יותר, אינו מתקבל על הדעת.
ובכל אופן מצופה מהציונות הדתית להפנים שכפי שהיא לא הייתה מוכנה שהמדינה תכפה עליה לחצות את הקווים האדומים שהיא הציבה לעצמה, כך גם עליה להבין ולהפנים, שלא נכון ולא ראוי שיכפו על החברה החרדית לוותר על הקווים האדומים שהיא הציבה לעצמה.
זהו זה סיימנו את הפרק הנוכחי, הצגת עמדת החברה החרדית בנושא חוק הגיוס.
כעת ניתן לסכם בקצרה את עמדות שני הצדדים.
- החברה הכללית, והציונות הדתית צודקים בדרישתם לשינוי, שינוי שיביא לגיוס משמעותי של חרדים לצבא, אחרי כל האמור בפרק הנוכחי, עדיין המציאות נשארת מציאות של עוול שחייבים לשנות ולתקן.
- החברה החרדית צודקת בדרישתה לכך, שכל שינוי חייב שייעשה באופן שלא יפגע בעקרונותיה ובאמונותיה, ובאופן שלא ישלול ממנה את הזכות לחופש דת.
סיימנו, בפרק הבא ננסה לבחון האם ניתן אכן להביא לשינוי משמעותי, שיביא לגיוס חרדים משמעותי לצבא, נבחן מהן העמדות השונות הקיימות כיום בתוככי המגזר החרדי לגבי גיוס לצבא.
כפי שציינתי פרק 2 ציין את ההתנגדות העקרונית של החברה החרדית לגיוס, עם זאת כיום ישנן התפתחויות ושינוים מאוד משמעותיים, הן מצידה של החברה החרדית, והן מצידו של צה"ל, מה שפותח את הדלת לשינוי משמעותי כפי שיוכח בפרק הבא.
באו נצלול לפרק הבא.
פרק 3- קונספציה
"קונספציה"
קונספציה ! ! ! - זוהי "ההגדרה המדויקת" למציאות בו נמצאת כיום החברה הכללית, [ובכללה בני הציונות הדתית] בכל הקשור לגיוס חרדים, ובכל הקשור לשאלה האם ניתן כיום להביא לשנוי מצידה של החברה החרדית, שינוי שיביא לגיוס חרדים משמעותי, ובעיקר שינוי שיוכל להוביל להקלה משמעותית עבור חיילי המילואים.
"האמונה העמוקה של החברה הכללית הינה, שגם כיום אין סיכוי להביא לגיוס חרדים משמעותי, וחוק הגיוס הינו שוב מריחה חרדית, ומה שהיה הוא שיהיה, החרדים לעולם לא יתגייסו, והנטל לעולם ייפול על חיילי המילואים",
זהו זה! זה המציאות, והיא לעולם לא תשתנה, נקודה.
האמונה הזאת נשענת בעיקרה על שני עובדות.
- ניסיון העבר, העובדה שעד היום משך כל השנים, כל חוקי הגיוס לא הובילו לגיוס חרדים משמעותי, ולכן ככל הנראה גם הפעם מדובר בהתחמקות חרדית.
- העובדה שהשיח החרדי הולך ונהיה מיום ליום לוחמני יותר ויותר, כאשר חלק מזה נובע מההשתלטות של הזרמים הקיצוניים על השיח הכללי בחברה החרדית, כאשר התנהלות מערכות האכיפה מסייעת להם באופן עקבי, ועושה עבורם את העבודה, מה שיוצר גם סוג של סתימת פיות אצל החברה החרדית כולה.
המציאות הזאת מבססת את אותה אמונה, לפיה החברה החרדית לא תשתנה, וחוק הגיוס הינה עוד קומבינה חרדית שלא תוביל להתגייסות ממשית.
אמונה זאת, הינה קונספציה, אמונה וחשיבה מוטעית, שנובעת שוב מחוסר הכרה והבנה, מחוסר ההבנה של החברה הכללית את החברה החרדית, את הזרמים השונים, את העמדות השונות בחברה החרדית, ואת אופן תהליכי השינויים שנוצרים לאורך הזמן בתוככי החברה החרדית.
חוסר הכרה זו, יוצרת מציאות שבה החברה הכללית אין לה אפשרות להבין האם יש סיכוי כיום להביא להתגייסות משמעותית של חרדים לצבא, או אין סיכוי.
בפועל המציאות הפוכה לחלוטין,
מי שמבין ויודע לקרוא היטב את החברה החרדית, מי שמכיר את הזרמים השונים בחברה החרדית, ומכיר את העמדות שנוצרו כיום בעקבות הימשכות המלחמה הנוכחית, יבוא מהר מאוד למסקנה שהמציאות כיום שונה "לחלוטין", מהמציאות שהייתה לפני השבעה באוקטובר, וכיום ישנה הזדמנות משמעותית להביא לשינוי שיביא להתגייסות משמעותית של חרדים, התגייסות שיכולה להוביל להקלה משמעותית על חיילי המילואים.
נתחיל בזה שכבר כיום ישנה תנועה הולכת וגוברת בתוככי החברה החרדית, תנועה התומכת בגיוס של חרדים לצבא, באופן שאינו פוגע באורח החיים החרדי.
כאשר כבר כיום, ישנן קהילות מסוימות המאפשרות לבני קהילתם להתגייס לצבא, למסגרות ייעודיות שהוקמו בשיתוף עם הצבא, מסגרות המשמרות על אורח חיים חרדי,
ומן העבר השני הצבא כיום, בניגוד לעבר, מצליח אכן לשמור על אותן מסגרות באופן שתואם לאורח החיים החרדי, ולעמוד בסיכומים מול אותם גורמים.
אלו שני התפתחויות מאוד משמעותיות, היוצרות מציאות שונה לחלוטין מבעבר, ובשביל להבין זאת יש צורך להכיר את החברה החרדית מבפנים, להבין כיצד היא פועלת וכיצד מתחוללים בה שינויים.
אז באו נקפוץ למים, נצלול לנבכי החברה החרדית, להבין את הזרמים השונים הקיימים בה, את העמדות השונות, וננסה לפי זה לבחון האם אכן ישנה כיום הזדמנות להביא לשינוי מצידה של החברה החרדית, שינוי שיוביל לגיוס חרדים לצבא, או שאין כל סיכוי ליצור שינוי שכזה.
[אדגיש בזאת שכל מה שאכתוב במאמר הנוכחי, הן לגבי הזרמים השונים, והן לגבי הצגת העמדות השונות, והתהליכים שאפרט, הינם בבחינת הצצה לחברה החרדית, והינם ניתנים לבדיקה ולמחקר, לעמוד על מידת מהימנותם ודיוקם, השתדלתי לדייק ככל הניתן.]
החברה החרדית בנויה ומבוססת בגדול על שלושה זרמים עיקריים, שלושה זרמים עם שלושה גישות שונות.
כמובן שבכל זרם ישנם תתי זרמים, כאלו שנוטים יותר לזרם מקביל לכיוון אחד, כאלו שנוטים יותר לזרם מקביל מהעבר השני, אך בגדול כולם נכללים בתוך שלושת הזרמים הללו שאציג.
שלושת הזרמים הללו, והגישות השונות, מתבטאים בעיקר ביחס להתמודדות עם אתגרים שונים המתפתחים במשך השנים עבור החברה החרדית, אתגרים אלו הינם אתגרים שאינם איסורים ברורים, אלא יותר נושאים השקפתים, אתגרים שעלולים להוביל לאיסורים הלכתיים, אך לכשעצמם אינם איסורים ברורים, [לדוגמא היחס למדינה ולמוסדותיה, ההתמודדות עם האתגרים הנוצרים בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית וכדומה]
אלו הן שלושת הזרמים.
- הזרם הראשון שאפרט הינו- הזרם הקיצוני, שהוא כ- 10 אחוז מהחברה החרדית.
- זרם זה דוגל בכל אתגר או התמודדות בגישה קיצונית מובהקת, לפיה יש להתרחק מכל התקרבות, ויש להטיל בכל נושא שכזה איסור גורף, ולהתייחס אליו כאילו הוא היה איסור הלכתי.
- ההיגיון של אותה גישה, הינה החשש שאי התרחקות קיצונית תוביל בהמשך לאיסורים הלכתיים, או לפגיעה משמעותית באורח החיים והאטונימיה החרדית.
- הזרם השני הינו הזרם המעשי, וגם הוא כ-10 אחוז מהחברה החרדית.
- זרם זה הינו הפכו של הזרם הקיצוני, וגישתו הינה הפוכה מגישת הזרם הקיצוני,
- גישתו הינה בכל התמודדות ובכל אתגר, להיות פתוח לעשיית שינויים, תוך שמירה אדוקה על כך שהשינויים ייעשו באופן שהן לא יפגעו בעקרונות הלכתיים, והעקרונות המהותיים.
- ההיגיון של גישה זו הינה, שהעולם הוא תמיד עולם משתנה, ומציאות החיים משתנה באופן שאי אפשר להתעלם משינוים מתפתחים, ולכן חייבים לפעמים לעשות שינויים, מתוך הקשבה למציאות המשתנה והצרכים המשתנים, ולכן זרם זה דוגל בעשיית שינויים, תוך שמירה אדוקה שהן לא ייפגעו בעקרונות ההלכה.
- הזרם השמרני.
- זרם זה הינו הזרם המרכזי בחברה החרדית, רוב רובה של החברה החרדית, נכללת בזרם זה.
- גישתה של זרם זה הינה לרוב גישה שמרנית, זאת אומרת מצד אחד התרחקות כמה שיותר מעשיית שינויים, ודחיקת השינויים עד כמה שניתן, מצד שני ככל שחולף הזמן והצורך בעשיית השינויים גובר, לרוב זרם זה גם הוא ינקוט בעשיית שינויים תוך שמירה על העקרונות ההלכתיים.
- אם לסכם את הגישות השונות במשפט אחד אומר כך, הזרם הקיצוני מתנגד לכל שינוי באופן תמידי ועקבי, הזרם המעשי ייזום שינויים בצורה אקטיבית, תוך שמירה על העקרונות ההלכתיים, והזרם המעשי לרוב ידחה עד כמה שניתן כל שינוי, עם זאת עם הזמן גם הוא יתמוך בשינויים הללו, עם זה באמירה פומבית, ועם זה באופן שקט.
- זאת אומרת שאם נדייק את הדברים, הזרם המרכזי לרוב בטווח הקצר מושפע מאוד מהזרם הקיצוני, ומסתייג מאוד מעשיית שינויים, עם זאת לטווח הארוך הוא מושפע מאוד מהזרם המעשי, ולרוב ככל שחולף הזמן הוא מאמץ גם הוא את גישתה של הזרם המעשי, בין אם זה נעשה בפומבי, ובין אם בצורה שקטה.
- כעת נבחן מהי עמדתם של שלושת הזרמים הללו, ביחס לגיוס חרדים במציאות שנוצרה כיום בעקבות המלחמה.
- דבר אחד ברור, ובזה שותפה כלל החברה החרדית, ומלוכדת בכך בצורה נחרצת, וזאת ההתנגדות לגיוס בני ישיבות, כאלו שבחרו להקדיש את חייהם לעמל התורה, התנגדות זו היא התנגדות עיקשת וברורה, ולא יועילו כל סנקציות שבעולם, הציבור החרדי לעולם לא יסכים לסגירת הישיבות, ולשלוח את בני הישיבות להתגייס לצבא, נקודה.
- כל זה בנוגע לבני ישיבות, עם זאת, בכל הקשור לגיוס כאלו שאין תורתם אומנותם, בנקודה הזאת ישנה התפצלות משמעותית בעמדות, והם נגזרות מהגישות השונות שפורטו לפני כן, באו נפרט אותם.
- עמדת הזרם הקיצוני: אליה שותפים הפלג הירושלמי והקבוצות הקנאיות.
- עמדתם ידועה לכל, עמדתם היא התנגדות מוחלטת לכל פשרה, ולכל הסכמה של גיוס חרדים לצבא.
- גישה זו נובעת, הן מהתנגדות אידאולוגיית עקרונית לעצם ההכרה במדינה ובמוסדותיה, והן בגלל התדמית השלילית שהצבא יצר לעצמו במשך השנים, כמקום שאינו מאפשר בשום אופן שירות השומר על אורח החיים ההלכתי.
- עמדת הזרם המעשי.
- הינה הפוכה לחלוטין, עמדתם הינה שכיום המציאות הנוכחית מחייבת שינוי, שינוי שיאפשר לחרדים שאין תורתם אומנותם להתגייס, באופן שישמור על אורח חיים הלכתי,
- גישה זו נובעת מההבנה שהמציאות הנוכחית אין כל הצדקה שהיא תימשך, ולא ייתכן שבזמן שחיילי המילואים נסחטים ומוסרים נפש עבור כולנו, החברה החרדית תשב מן הצד תמשיך לצרוך את שירותי הצבא, ולא תשתתף בנטל הבטחוני המעיק על החברה הכללית.
- ניתן לומר שכיום יש תנועה הולכת וגוברת בחברה החרדית, שתומכת בעמדה זו
- זרם זה נחלק לשניים.
- האחת קבוצות וקהילות מסוימות שכבר כיום מאפשרות ופועלות באופן שקט אך אקטיבי, להקמת מסגרות מותאמות לחרדים, מסגרות שישמרו על אורח החיים החרדי, כאשר כיום קיימות מספר לא מבוטל של מסגרות שכאלו, בהן משרתים לא מעט חרדים, חרדים שעד לפני המלחמה אם היית אומר להם שבעתיד הקרוב הם ישרתו בצבא, הם לא היו מעלים על דעתם שזה יקרה, מה שמשקף שינוי משמעותי מערב המלחמה.
- השנייה הינה קבוצה של לא מעט רבנים ומנהיגים חרדים, שגם הם תומכים בעמדה זו תמיכה שקטה, למרות שאינם פועלים לכך באופן אקטיבי, וגם לא יפעלו כך באופן פומבי, אם זאת מאחורי הקלעים גם הם תומכים בעמדה זו.
- זוהי עמדת הזרם המעשי.
- עמדת הזרם המרכזי.
- עמדת הזרם המרכזי, שהיא גם עומדת בצומת קבלת ההחלטות במובן הפוליטי,
- ברמה העקרונית היא עדיין מאוד מסתייגת מגיוס חרדים לצבא, כפי ששומעים לא מעט את הסתייגותה מכל גיוס לצבא, עם זאת ככל שחלף הזמן ההבנה שהמציאות שהייתה לפני השביעי באוקטובר, לא תוכל להימשך יותר, חלחלה גם לזרם זה,
- ומשכך ההנהגה החרדית המרכזית, הסכימה ליעדים ומכסות באופן שיהיה קשה עד בלתי אפשרי להתחמק מהם, מתוך הבנה שהפעם החברה החרדית תהיה חייבת לעמוד ביעדים.
- כך גם אם נבחן את ההצהרות הפומביות של מנהיגי הזרם המרכזי, הרי שבאופן עקבי ההתנגדות המוצהרת הינה, שאי אפשר להתפשר על חזרה ל"הסדר לבני הישיבות", ובני הישיבות לא התגייסו, בכל מחיר, זוהי העקרון היחיד לאורך כל הדרך, אם זאת ההצהרות הללו, מבטאות הסכמה והבנה מסוימת שלא ניתן יותר להתעקש על אי גיוס של צעירים חרדים שאין תורתם אומנותם, ובכל אופן קשה להאמין שמנהיגי הזרם המרכזי הסכימו לסנקציות קשות, שבסופו של יום יחולו ע"י חוק מוסכם של החברה החרדית.
ולכן המסקנה המתבקשת מתוך הדברים הללו הינה שהמציאות הקיימת כיום, שונה לחלוטין מבעבר, וניתן להביא כיום באופן מוסכם לשינוי, שינוי שיביא לגיוס משמעותי של חרדים שאין תורתם אומנותם, וזאת מתוך שני השינויים שנוצרו כיום-
- תנועה הולכת וגוברת בתוככי החברה החרדית, התומכת באופן אקטיבי בגיוס לצבא, תוך שמירה על אורח חיים תורני.
- העובדה שההיסטוריה החרדית מלמדת שככל שחולף הזמן השפעה של גישה זו הולכת ומתפשטת בצורה מהירה לכלל החברה החרדית
- ההבנה כבר כיום גם בקרב הזרם המרכזי, שלא ניתן יותר להתעקש על אי גיוס לצבא של חרדים שאין תורתם אומנותם.
ובנוסף ישנם עוד שני סיבות משמעותיות שיכולים להוביל לשינוי המתבקש.
- הסיבה העיקרית לאי התגייסות של חרדים לצבא, הינה בגלל התדמית השלילית שהצבא יצר לעצמו לאורך שנים, כמקום שאינו מאפשר מסגרות התואמות את אורח החיים החרדי, זוהי הסיבה העיקרית,
- הרי במובן ההשקפתי אין כל שוני בין שירות במד"א שגם הוא גוף של המדינה, ובה רואים הרבה חרדים המשרתים שם, לבין צה"ל, שגם הוא גוף חיוני, אך בה עד לאחרונה, חרדים כמעט ולא התגייסו אליו, השוני היחיד הינו זו שפירטתי, המציאות שבה עד לאחרונה, לא היו מסגרות בצבא המאפשרות אורח חיים חרדי,
- ולכן ככל שיחלוף הזמן ויוכח שהצבא הצליח לשנות את המציאות הזאת, ואכן מאפשר מסגרות צבאיות המשמרות על אורח חיים חרדי, בכך הוא אט אט ישנה את התדמית שהוא יצר לעצמו לאורך כל השנים, כמקום שאינו מאפשר אורח חיים תורני, וזה יוביל לכך שנראה יותר ויותר חרדים שהתגייסו לצבא כמו לכל גוף הצלה אחר.
- ישנו תמריץ נוסף שיוביל לגיוס חרדים לצבא,
- והוא העובדה שגיוס לצבא, יכול להוות אמצעי פרנסה מכובד עבור אלפי משפחות חרדים, ולכן ככל והחסם המרכזי שהיה קיים עד היום בצבא, חוסר היכולת לשמור על אורח חיים חרדי בצבא יוסר, זה לכשעצמו יהווה תמריץ משמעותי לצעירים חרדים רבים להתגייס.
לסיכום המסקנות העולות מתוך כל האמור הן –
- במציאות כיום, העברת חוק הגיוס יוביל בוודאות ללא מעט מתגייסים חרדים.
- בסבירות גבוהה מאוד, כיום בשונה מבעבר, הציבור החרדי יעמוד ביעדים שיוסכם עליהם, ולא ייגרר לסנקציות מעוגנות בחוק שהוא עצמו הסכים אליהן, מה שיכול להוביל להקלה משמעותית עבור חיילי המילואים בתוך פרק זמן לא ארוך.
- לו חוק הגיוס שהחרדים הסכימו עליו היה עובר לפני כשנה, ככל הנראה היינו כבר כיום עמוק בתוך תהליך של השתלבות של חרדים בצבא, וייתכן והייתה מורגשת כבר כיום הקלה לחיילי המילואים, הציבור החרדי לא היה נגרר למציאות של הטלת סנקציות שמעוגנות בחוק שהוא עצמו הסכים עליו.
- סגירת הישיבות, ושליחת בני הישיבות לצבא, בכל מקרה לא יהיה, גם אם המדינה תפעיל את כל הסנקציות העומדות לרשותה, אדרבה זה יגרום למציאות הפוכה, גם יוביל להתבצרות והתרחקות של החברה החרדית מכל פשרה, בכל הקשור לכאלו שאין תורתם אומנותם, וגם יוביל לאנרכיה והתפרקות החברה, באופן שיכאיב לכלל החברה הישראלית.
ולכן העובדה שחוק הגיוס לא עבר בקדנציה הנוכחית, איננה הישג לחיילי המילואים, היא בוודאי לא הישג לבני הישיבות, היא הישג לגורמים הקיצוניים משני הצדדים, שהצליחו לגרור את כלל החברה הישראלית למציאות כואבת, למציאות של סבל הן לחיילי המילואים, והן לבני הישיבות.
זהו איננו הישג למי שרוצה באמת הקלה לחיילי המילואים, אלא לכאלו שמתעקשים על שוויון מלא, על אף שההתעקשות הזאת רק גורמת להימשכות הסבל של חיילי המילואים.
זהו האמת, והיא ברורה לכל מי שמבין ומכיר כיצד החברה החרדית פועלת, אי העברת חוק הגיוס הינה המתנה הכי גדולה שניתנה אי פעם עבור הזרמים הקיצוניים בחברה החרדית.
לסיום, אחדד נקודה נוספת.
העובדה שבחוק המוסכם, מדובר על הסכמה ליעדים מסוימים, ולא התחייבות גורפת לגיוס של כל מי שאין תורתו אומנותו.
ההסבר לכך מצידה של החברה החרדית הוא ברור-
הרי בסופו של יום שינוי שכזה הינו שינוי עמוק, וגם לולי החששות ההלכתיים, הרי שמדובר בשינוי תפיסתי וחברתי עמוק, שינוי שכזה לא יכול להיעשות ב"זבנג", אין לזה היתכנות, כל חברה שתידרש לעשות שינוי משמעותי, הרי שהיא לא תחליף את עורה ב"זבנג", בוודאי בשינוי שכזה, שמלבד השינוי התפיסתי, יש בה גם את המגבלות ההלכתיים של החברה החרדית, ולכן שינוי שכזה, אם אנו מתכוונים לזה ברצינות, הרי שהוא חייב להיעשות בצורה מדורגת ועקבית.
בנוסף, אם נעמיק יותר נגלה, שיש אינטרס משותף הן לציבור החרדי והן לציבור הכללי, שהשינוי הזה ייעשה בצורה מדורגת.
ההסבר לכך הינו פשוט, נניח שהחברה החרדית מצידה, הייתה מסכימה כעת לגיוס של כל מי שאין תורתו אומנותו, מציאות תאוריית, זאת אומרת התגייסות של לפחות משהו כמו מאה אלף חרדים במכה אחת לצה"ל, הרי במקרה שכזה מדובר בהתחרדות של צה"ל בצורה חסרת פרופורציה, כאשר החברה החרדית תשפיע מבפנים על אופיו של צה"ל בצורה משמעותית, לו זה היה קורה היו רבים מאוד בציבור הכללי שלא היו יכולים לראות את צה"ל מתחרד בצורה שכזאת, די לראות את השפעתה של החברה החרדית בערים המתחרדות, כאשר היא משפיעה באופן מהיר על צביונה של העיר כולה, זה מה שעלול לקרות לצבא במקרה שכזה,
ולכן יש אינטרס משותף לשני הצדדים לכך ששינוי שכזה ייעשה בצורה מדורגת, כך שכל צד יוכל לוודא, שהשינוי ייעשה באופן ששומר על ערכיו ועקרונותיו.
זהו זה סיימנו, תקוותי שהמאמרים הנוכחים הצליחו לתת לכם זווית והסתכלות חדשה על הקונפליקט המתמשך והכואב הזה, זווית מבינה יותר, חכמה יותר, ומכילה יותר.
שנזכה בהקדם להתגשמות הברכה, ברכת האלוקים,
"ה' יברך את עמו בשלום".
1 תגובות