בעיירה פשיסחא שבפולין, מקום בו רעדו פעם קירות מבתי מדרשם של ענקי החסידות, התחוללה השבוע דרמה רוויית הוד ועצב, שסוגרת מעגל של עשרות שנים של נאמנות יוצאת דופן. השומרת הפולנייה של האוהל הקדוש, האישה שהייתה הפנים המוכרות לכל יהודי שהגיע לשפוך שיח על קברי צדיקי בית פשיסחא, נפחה את רוחה בדיוק בנקודה עליה שמרה כל חייה, על סף דלת האוהל הקדוש.
ההיסטוריה של המקום שזורה בסיפורים על ניסיונות איתור הקברים לאחר חורבן אירופה. לפני שנים רבות, היה זה האדמו"ר מגור שפעל להקמת האוהל מחדש. המיקום המדויק נקבע על פי עדויותיהם של זקני וילידי המקום, שזכרו היכן טמונים המאורות הגדולים.
מי שלקחה על עצמה את התפקיד ההיסטורי הייתה משפחת וורנס המקומית. אבי המשפחה שמר על המקום ביראת כבוד, ולאחר מיתתו עבר המפתח לבנו. לפני כחודש ימים, מת הבן השומר, והאחריות כולה נפלה על כתפי רעייתו האלמנה.
דוד רובינשטיין, מנהל ה"ביאלה הויף" בפשיסחא, מספר על דמותה של האישה השומרת. "למרות שבשנים האחרונות שדרגנו את המערכות והתקנו קודן בכניסה כדי להקל עליה, היא סירבה להרפות," הוא משחזר. "היא פחדה שמישהו יחלל את קדושת המקום. בכל פעם שקבוצת מתפללים הגיעה – בין אם בצהרי יום לוהט ובין אם באמצע ליל חורף מושלג – היא הייתה יוצאת בגפה, בנאמנות שאין לה הסבר אנושי, ופותחת את השערים."
השבוע, הגיעה המסירות הזו לשיאה הטרגי והסמלי.
היה זה אישון ליל. קבוצת חסידים הגיעה לפשיסחא וביקשה להיכנס לאוהל. השומרת, כהרגלה, יצאה מהבית הסמוך, פתחה את המנעולים והמתינה עד שיסיימו את תפילתם. לאחר שהמתפללים עזבו את המקום והיא ניגשה לסגור את הדלתות בפעם האחרונה, קרסה פתאום.
במקום שבו עמדה אלפי פעמים, בפתח הציון של "היהודי הקדוש" וצדיקי פשיסחא, נדם לבה כתוצאה מדום לב פתאומי. שם, כשהיא דבוקה אל המפתחות של המקום הקדוש, נמצאה כשהיא ללא רוח חיים.
"יש בזה משהו מרעיד," אומרים חסידים המבקרים במקום בקביעות. "היא זכתה לסיים את חייה בתפקיד שבו השקיעה את כל נשמתה. היא לא הייתה יהודייה, אבל הלב שלה היה קשור בקשר בל ינתק לצדיקים שטמונים כאן. היא הייתה השכנה הנאמנה של צדיקי פשיסחא, ובפתח האוהל הקדוש היא נפרדה מהעולם."
0 תגובות