'עלינו לשבח' – הרגל בדרך החוצה
ב'עלינו לשבח' מתכוננים לצאת מבית־הכנסת, וכשהרגל נמצאת כמעט בחוץ, אתה מסתקרן וחושב מה הפסדת בפלאפון בזמן התפילה, והראש מחליף הילוך לשלב הבא של היום או הלילה...
מסופר ששלושה הגיעו לקב"ה בטרוניא, על שלא נעשה צדק עימם, והאחד מהם הוא תפילת 'עלינו לשבח', שאמר שאין הציבור נזהר לאומרו במתינות כראוי ובכוונה, מכיון שהוא בסיום התפילה.
השיב לו הקב"ה, שתפילת מוסף היא התפילה העיקרית ביום הקדוש ראש השנה, ושם עם ישראל יאמר אותו באמצע התפילה, וכולם יאמרו אותו ביראה, במתינות ובכוונה...
מה אומר הקב"ה עם פמליה של מעלה?
מובא בספר החזיונות, שהאריז"ל אמר למהרח"ו שהוא גלגול של רבי וידאל די טולושה, הנקרא ה'מגיד משנה' על שם סיפרו, וכתב המשנה ברורה בשם ה'מגיד משנה':
"ויש לומר עלינו לשבח באימה ויראה, כי כל צבא השמים שומעים:
והקב"ה עומד עם פמליא של מעלה, וכולם עונים ואומרים: 'אשרי העם שככה לו, אשרי העם וכו'".
ונזכיר, ש'עלינו לשבח' נכתב ע"י יהושוע בן נון, שהיארצייט שלו היה בכ"ו ניסן, בשעה שהפיל וכבש את חומות יריחו, והוא:
"שבח גדול לאין קץ" - שבח עליון ונורא מאוד!
ומסביר בהמשך את חשיבותו ('פרי עץ חיים', שער ק. ס' תורה, פרק ו')
ומי שמכוון בשבח זה:
מובטח לו שתפילתו תתקבל - ברחמים וברצון!
התפילה היא – צורך גבוה
נקדים ונאמר, שבכמה מקומות נמצא המושג:
"התפילה היא - צורך גבוה", ומהו? "העלאת הניצוצות הקדושים".
אומר 'פרי הארץ' גילוי אור ה' בעולם יהיה, דווקא - ע"י העלאת הניצוצות שנפלו, הם שיגרמו לגלות את מלכות וכבוד ה' בעולם, וזה:
"כדי להוציא יקר מזולל" – שהם הקליפות!
בעל התניא מזכיר ב'קונטרס' אחרון, את דעתו של המהרח"ו בספריו עץ חיים, ופרי עץ חיים, מה תהיה עבודת ה' בימות משיח, שאומר:
"עיקר העבודה בעקבות משיחא - היא התפילה".
ומוסיף בעל התניא, שבדורנו: "ראוי ונכון, ליתן נפשינו ממש עליה"!
מכאן מגיע בעל התניא למסקנה:
"עיקר העבודה בעקבות משיחא - לברר ניצוצות".
מהם ה'ניצוצות' וה'קליפות'? ואיך מעלים אותם?
המהרח"ו מזכיר את המושג 'קליפות' ו'ניצוצות' פעמים רבות, וננסה בעז"ה להסביר את הדברים בשפה קלה ופשוטה.
עפ"י הקבלה ותורת החסידות כל העולם הוא - 'אלוקות':
וחוץ מ'אלוקות' - אין בעולם כלום!
אבל, האלוקות נמצאת ב'הסתרה', ונראה שהעולם מתנהל עפ"י הטבע וחוקיו, וח"ו בלי התערבות כח עליון.
הדבר דומה לקליפת הפרי, שנראה שלא מצוי בתוכו כלום, אבל קליפת הפרי מסתירה את הפרי המתוק שנחבא מתחתיה, כך, שאם האדם היה אמרגיש את המציאות האלוקית הוא לא היה חוטא, כי היה זוכר ש'מלוא כל הארץ כבודו", והקב"ה מושל על חוקי הטבע, והדבר דומה לאדם שמבין, שמתחת קליפת הפרי, יש פרי עסיסי ומתוק. מה שמוכיח:
שה'מציאות' אלוקית ממלא את כל העולם, וחוץ מהאלוקות - אין בעולם כלום!
ובזמן שהוא מקיים מצוה, הוא:
מעלה את הקליפות והניצוצות הקדושים שנפלו ע"י חטאו - לשורשם העליון.
והיפך הדבר הוא, כאשר האדם חוטא, הוא מפיל ניצוצות קדושה למקום נמוך, ויוצר עוד קליפות...
והתפקיד של כל אחד מאיתנו, לקיים מצות וע"י כך, אנו זוכים לתקן מה שקלקלנו, והתוצאה:
'לתקן עולם במלכות שד"י'.
וכשנגמור להעלות את הקליפות, ולברר את הניצוצות שנפלו, נזכה לגאולה ברחמים.
ומזה ניתן להבין, איך השבח 'עלינו לשבח' מוריד את השפע לאדם ולכל העולמות.
כיצד יש לומר את השבח 'עלינו לשבח'?
'עלינו לשבח' מלא בסודות וייחודים עליונים, ומי שאומר אותו בשמחה ובכוונה:
מבטל את כל הקליפות שנבראו מחטאיו! ונמחלים עוונותיו.
המילה 'עלינו' היא גם אותיות למילה: 'עליון', וראוי לכיוון:
להמשיך אור גדול מאור ה'אין סוף' לעשר הספירות, שמתלבשות בארבע עולמות: אצילות בריאה יצירה ועשיה, וכך האדם מבטל את:
שליטת הקליפות שנבראו מחטאיו מכל העולמות.
ובשעה שישראל אומרים 'עלינו לשבח', מתקבצת פמליה של מעלה: לשמוע שבח זה, והם משיבים ואומרים: "אשרי העם שככה לו".
בלעדיות - יחוד מלכות ה'
בני יקרי החכים אותי, שבשני חלקי השבח האות הראשונה ע' והאחרונה ד', כי - "על פי שני עדים יקום דבר" – ועדים אלו יסנגרו על האדם...
בשבח 'עלינו לשבח' ישנם דברים חשובים:
'יחוד' מלכות ה' בעולם – הודיה וחיזוק הלב, שכל העולם מונהג במלכות ה', ביחד עם תחינה ותפילה:
"להעביר גילולים מן הארץ" שאז, מלכות ה' תתגלה לעולם.
יש קושי לומר בריכוז ובכוונה את 'עלינו לשבח', אבל:
זה הניסיון שמביא לאדם את הישועה, ושווה השקעה!
מה מטרת השבח 'עלינו לשבח'?
כידוע, תפילת האדם עולה, ומעלה איתה את ארבעת העולמות:
אצילות בריאה יצירה ועשיה (אבי"ע), ובסיום תפילת עמידה:
כל העולמות עולים למקומם, ומקבלים מהשפע העליון.
אבל, הם נשארים למעלה, ועדיין אינם יכולים להוריד את השפע לאדם, ולכל מי שתלוי בהם.
ואמירת 'עלינו לשבח' גורמת:
"להוריד עתה כל העולמות - במקומם".
כל עולם צריך לחזור למקומו, כדי לחלק שם את השפע, אומר המהרח"ו:
"כדי שכל עולם יחלק טרף לבני ביתו המקוים לו, כמ"ש הכפירים שואגים לטרף".
ע"י 'עלינו לשבח' כל העולמות מקבלים מהשפע:
ומוריד ומזין את כל מי שתלוי בהם מהשפע העליון.
השבח לא נותן לקליפות - לאחוז בשפע!
יש חשש, שבזמן שהשפע ירד לכל העולמות, הקליפות גם ירצו לאחוז בו, ולהיות ניזונים ממנו, ולכן, ע"י תפילת עלינו לשבח:
"מתבטלים החיצונים, ואין יכולין להיאחז בהארת העולמות (ס"א בטהרה)" (שם).
כוחו של 'עלינו לשבח' - לבטל את אחיזת הקליפות?
המהרח"ו אומר, שמה שמיוחד ב'עלינו לשבח', שמהווה:
'שמירה' שהחיצוניים – לא יינקו מהשפע.
ואומר, ששבח זה מסוגל לבטל את הקליפות:
"כי אורו גדול - ומסמא את עיניהן, ואינן יכולין להתאחז בו - והוא מונעם".
(עץ חיים, שער התפילה).
ומי שיקרא שוב את השורות הללו, ויפנים אותם, רק ירוויח...
השבח מאחד את כל עולמות הקדושים יחדיו
בשבח 'עלינו לשבח' אנו נותנים שבח לה' יתברך, וכך:
"שיכלל ד' עולמות בקדושה שבהם לייחדם יחד, ולהוציא ולגרש משם הקליפות ע"י שבח זה, ואח"כ יורדין המקיפין ומגרשין אותן".
מדוע בכוחו של עלינו לשבח גדול - לגרש את הקליפות?
אומר רבי חיים ויטל, שהקליפות שאנו רוצים להכניע, הם:
"כגויי הארצות וכמשפחות האדמה" ובשבח 'עלינו לשבח' יותר מכל שבח אחר, אנו ממש מתכוונים:
לגרש את הקליפות ולהכניעם, כי אין להם שברון והכנעה:
"כמו בזה שאנו מגנין אותם - כשאנו משבחים להקב"ה ומגנין הקליפות, אז הקליפות נכנעים".
בשבח זה אנו עושים שני דברים יחדיו:
משבחים את הקב"ה, ובאותו רגע ממש - מגנים את הקליפות:
וזה מה שהכי גורם להם - להכניע ולהתבטל!
נזכיר את דברי הזוהר הקדוש שאומר, שאדם ששב בתשובה ומתפלל בדמעות, זוכה שתפילתו עולה ונכנסת בלי שום מניעה:
"וזוכה להוציא את כל הניצוצות מידי החיצונים"...
שנזכה להוריד שפע רב לכל העולמות.
ונראה ישועות, אמן.
לע"נ רבי חיים ויטל בן רבי יוסף זכותו תגן על כל בית ישראל, ויזכו כולם לקבל את פני משיח צדקנו, וכל עם ישראל יגאלו ברחמים מרובים, אמן!