מפרשת השבוע אנו למדים על ערך החיים היהודי // צבי רביץ

לכאורה העיסוק של התורה בקניית מערת המכפלה מעורר תמיהה, מה בא זה ללמדנו? פרשה שלמה שעוסקת במקח וממכר שהיה קשה לי בעניות דעתי להבין מה למדנו ממנה? או במילים בוטות יותר, הפריע לי האם הייתי מקיים מצווה אחת פחות אם לא היה כתוב את הסיפור הזה? הרגש שלי היה משתנה במשהו?

בראשונים (רמב"ן אבן עזרא ועוד) אפשר למצוא תשובות שאכן נותנים ערך מוסף מצד מעלת הארץ וקניינה

אבל עלתה בליבי מחשבה לביאור הדברים באופן הבא.

אברהם אבינו היה נלחם באלו המעבירים את בניהם למולך, קדושת החיים היוותה אצלו יסוד מוסד כחלק מאמונת הייחוד וראיית טוב ה'. והנה בא ניסיון העקידה שבו היה מקום להבין שה' חפץ במות המת, ושה' מלמד את אברהם אבינו שאין קדושה בחיים, או שיש לבכר את המוות באיזשהו אופן על פני החיים. אמנם בסופו של דבר יצחק לא נעקד, אבל היה מקום להבין שמבחן ההוכחה של העקידה, מלמד על זלזול בחיים כאן בעולם הזה ביחס למי שמוכן למסור את עצמו למיתה, ומתוך כך זלזול כללי בחיים כאן בעולם הזה.

לכן באה פרשיית קבורת שרה וקניית מערת המכפלה, שזה המקום הראשון בכתובים בו מצאנו קבורה

לא זו בלבד שאברהם אבינו הוא הראשון שכתוב עליו שהוא קובר, אלא אברהם מתעקש לשלם לעומת היחס של בני חת שאומרים לו "במבחר קברינו קבור את מתך, איש ממנו את קברו לא יכלה ממך" ובמילים אחרות, לנו זה בכלל לא משנה כל הדבר הזה, האדם מת ושלום על ישראל אנחנו פשוט שמים אותו במקום שהוא לא יפריע. ואברהם מתעקש לשלם, ולקנות שדה עם מערה ועץ. לאמור, אברהם קרא תיגר על תפיסת החיים שלהם לא רק על תפיסת המוות שלהם. אברהם בא ללמד שהאדם אינו כלי שאין בו אלא מידת הפרודוקטיביות שלו, חיי האדם קשורים בנצח, האדם הוא יצור מהותי, וקדושת החיים משליכה ישירות על היחס למוות.

שלא יטעו הטועים שאברהם שינה את דעתו חלילה על קדושת החיים, לכן אברהם קנה את המערה, לכן הוא התעקש לשלם, ולכן התורה מספרת לנו את הסיפור באריכות כזאת.

כנגד פראי האדם המקדשים את המוות להם נחשפנו בשבועות האחרונים, ניצבים מלאכים בדמות אדם. אנשי הרבנות הצבאית, זק"א ויחידה 360 ובמסירות נפש מעוררת התפעלות עוסקים בהבאת הנפטרים לקבר ישראל מתוך כבוד המת, ומוכיחים כי בני אברהם אנחנו, וכי ערך חיי האדם, כל אדם, ניצב גבוה מעל גבוה וכי בצלם אלוקים עשה את האדם.