בעולם הישיבות ובקרב ציבור שומר המצוות, השתרש המוטיב המרכזי של חג השבועות - כזמן מתן תורה; יום של חשבון נפש תורני, של רצון לעמידה ביעדים. בישיבות ממליצים על כך שמדובר על יום דין כמו ראש השנה - אבל בעניינים רוחניים.
רמז עבה למאפיין החשוב הזה מופיע בגמרא במסכת פסחים: "רב יוסף ביומא דעצרתא אמר, עבדי לי עגלא תלתא, אמר, אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא". ורש"י מסביר: "אי לאו האי יומא - שלמדתי תורה ונתרוממתי, הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף, ומה ביני לבינם".
כלומר, רב יוסף, שילב את השמחה הגשמית וסעודת יום טוב של חג השבועות בה צריך לאכול בשר ולשתות יין - לאירוע בו הוא מסמל את ההישגים הרוחניים שלו בזכות מתן תורה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
על שולחנם של מלכים: עציצי חיטים שנקצרו במבצע מיוחד
מכאן אנחנו למדים, לא רק על הסיבה שעליה שמח והיה מאושר רב יוסף, אלא גם מוטיב של סיפוק רוחני, כלומר - פעלתי נכון, האמנתי ובחרתי בדרך התורה וזה מה שרומם וקידם אותי.
ערב חג השבועות הוא גם הזדמנות להאיר את הזרקור אל זווית יהודית נוספת - אל עולם התשובה והבחירה בדרך התורה.
"מה שגרם לי לחשוב על בורא עולם ובעקבות כך לחזור בתשובה ולבחור בחיי התורה, זה הקשר בין עולם המדע, הפיזיקה והכימיה עם התורה", מספר בהתלהבות, ירוחם, יורם לאור, שחזר בתשובה כאב לילדים, לפני עשרות שנים.
"בצעירותי, חייתי בלב ליבה של התרבות החילונית במרכז תל אביב, כמעט לא הייתה לי זיקה ליהדות בכלל, גם לא ידעתי הרבה על התורה או על קריאת שמע", משתף אותנו ירוחם בסיפורו המרתק. "בילדותי, היינו גרים בתל אביב ליד בית הכנסת שם הרב רפאל הלפרין היה מתפלל, והיינו יוצאים ולועגים למתפללים בשבתות, כמובן מתוך אורח חיים מנוכר ומנותק לתורה והמצוות".
ירוחם, הוא סב לשמונה נכדים שכמובן נולדו לתוך ההוויה החרדית, אך הוא עצמו עד אחרי גיל 35 חי כחילוני גמור לכל דבר ועניין. כיום, הוא מתגורר עם רעייתו אורלי ברמת גן, אבל שנים רבות הוא היה גר בבני ברק - וקודם לכן, כפי שהוזכר, בתל אביב.
אל עולם התורה הוא התקרב כפי שהוא מציין שוב ושוב, מתוך הבנה שכלית ומדעית. כמי שהצטיין בלימודי פיזיקה, ההיבט הזה נוכח בחייו היטב.
יורם גם מתבטא בחריפות במטרה להמחיש. "לציבור החרדי בכללותו אין ידע מדעי כמו שהיה לי, ולכן החיבור בין תורה ומדע הדהים אותי", הוא מדגיש, "לא הייתי זקוק לסעודות שבת או גילויי התקרבות כדי לשכנע אותי להיות שומר תורה, זה בא מבפנים, מתוכי".
צעדים ראשונים וניצני רוחניות
את צעדיו הראשונים במסע הנחוש של החזרה בתשובה עם השינוי הדרסטי לאורח חיים של שומר תורה ומצוות, הוא עשה בעקבות הרצאה מלומדת ובנויה היטב שמסר הרב הגאון בן מנת מירושלים.
יורם, משתף אותנו על חבלי הלידה של החזרה בתשובה: "הייתי אז גרוש ואב לשניים, ומישהו ממכריי שכנע אותי להגיע להרצאה בלי מחויבות, רק לשמוע ולהמשיך הלאה… אבל החיבור בין תורה ומדע משך אותי, פתאום הכתה בי ההכרה שמי שכתב את התורה הוא לא אחר מאשר בורא עולם שידע הכל מראש…".
להמחשה, מוסיף יורם דוגמה פשוטה ולא מתוחכמת. "מהיכן התורה ידעה למשל שרק חזיר הוא החיה היחידה שמפריסה פרסה ואינה מעלה גרה? בהכרח שלמי שכתב את התורה היה מידע מקדים על בריאת העולם".
להפוך כך את אורח החיים מחילוני גמור לשומר מצוות שחי בתוך בני ברק - זה תהליך ממש לא קל ומורכב. האם הייתה נקודת מפנה שבה הבנת שאתה מוכרח לעשות את הצעד?
"תמיד אהבתי לחקור ולהבין", הוא משיב בחיוך, "כל אירוע דרמטי שהתרחש לי - אהבתי ללמוד אותו ולהפנים את המסר, היו שני אירועים שבהחלט הותירו עלי חותם ורמזו לי משמים על השגחה פרטית.
"אירוע אחד שטלטל אותי היה בזמן היותי לוחם בצבא במלחמת ההתשה, הייתי מפקד צוות ונסעתי עם רכב צה"לי לאורך הגבול הדרומי, לפתע, ללא כל הודעה מוקדמת, הנהג שישב משמאלי נורה בראשו על ידי צלף מצרי ומת במקום, ראשו פשוט נשמט... ואני רק נשארתי עם תחושה שהכדור שרק על פני ולחלוטין לא נגע בי, זה העביר לי מסר ראשון על השגחה פרטית, עוד לפני שידעתי להגדיר אותה.
"אירוע נוסף שהותיר בי חותם להוביל אותי לעשות צעד לשינוי, היה במלחמת יום הכיפורים, בתור מפקד טנק לחמתי בסיני מול כוחות הצבא המצרי, יום אחד, התרחקתי מהטנק כדי להתפנות, ולפתע הבחנתי בזווית העין, בקצין מצרי שהיה ירוי ושרוע על החול - בתחילה חשבתי שהוא הרוג, אבל קלטתי שהוא מושיט את ידו באיטיות לעבר אקדחו האישי כדי לירות בי… הקדמתי אותו בשניה ויריתי בו בנשק שלי, וכך ניצלתי.
"שני הסיפורים האלו, היו כאשר הייתי חילוני ורחוק מעולם התורה אך הם זרעו את ניצני ההתקרבות".
עזר כנגדו
רעייתו של יורם, אורלי, מקשיבה לשיחה ומסכימה גם היא לשתף על התהליך שעברה היא בעצמה.
כמו בעלה, היא גם נולדה בתל אביב למשפחה חילונית, הוריה היו אריסטוקרטים מהמעמד הגבוה של הצפון הישן בעיר השוקקת.
"הגעתי מבית אמיד ומבוסס מאוד", היא משתפת, "לא היה חסר לי כלום מבחינה גשמית, אבל עם כל זה כאשר פגשתי את בן זוגי, הוא היה באמצע תהליך ההתקרבות לחיי הדת ואני הלכתי אחריו".
"דבקתי בו ובחיי התורה ממש כמו רות המואביה במגילה אותה נקרא בשבועות" - וכמובן, היא מדגישה, "לא הפסדתי, רק הרווחתי, זכינו לחנך את ילדינו לאידישקייט - דבר שאותנו לא חינכו".
איך הגיבה הסביבה הקרובה למהפך שעשית?
"בתחילה, אבא שלי הסתייג מכל העניין, הוא התרחק ממני, הוא לא הבין מה היה חסר לי וגם למה חזרתי בתשובה - אכן באמת מבחינה גשמית לא היה חסר לי אבל הנשמה הרגישה את האמת.
"אמא שלי שכל חייה הייתה חילונית, קיבלה את המהלך בהכלה יותר אבל לקח הרבה זמן עד שהתרגלה באמת לכל השינויים שעשיתי בחיי".
ירוחם יורם ואורלי, יודעים לספר על הרבה מאוד חוויות, חלקן מאתגרות מאוד מבחינה חברתית ומשפחתית, שניהם עזבו עולם שעסק בעיקר בחיי שעה ועברו לעולם שעוסק בחיי נצח.
ככל שאנחנו מעמיקים ומרחיבים בשיחה, עולה וצפה הסוגיה הבוערת שטרם נמצא לה פתרון, והיא שאלת היחס בחברה החרדית המיינסטרימית, לחוזרים בתשובה ולמשפחות שעשו מהפך ושינוי שממש לא היה קל ונוח בהרבה מקרים אבל נעשה מתוך בחירה ואמונה תמימה
"אנחנו חרדים - למרות דברים מסוימים אותם ראינו ופגשנו שנעשו בציבור החרדי", מדגישה אורלי, "במהלך השנים הרבות שהתגוררנו בבני ברק, ובה גידלנו את ילדינו, נתקלנו בהרבה מאוד חומות וקשיים חברתיים, אבל ברוך השם - אני רואה ניסים והשגחה פרטית בכל צעד ושעל".
"היו לי תקופות מאתגרות מבחינה בריאותית", היא משתפת בהתרגשות, "אבל בכל דבר ראיתי איך הקב"ה לוקח אותנו ממש בידיו ומוביל אותנו".
חשוב להזכיר כי ליורם ואורלי בני משפחה מדרגה קרובה שעדיין חילונים ובחרו לא לחזור בתשובה, ולכן המסע הזה ראוי להערכה הרבה יותר.
למרבה ההפתעה, שניהם, אנשי ספר שלא מפסיקים ללמוד ולקרוא, התקדמו בכוחות עצמם במסלול המפותל של קבלת עול תורה ומצוות. כיום, ירוחם - יורם, משתתף קבוע בשיעורי תורה בקהילה בה הוא מתגורר ולעיתים הוא אף מוסר שיעורים שהכין בעצמו. וכמובן, אורלי תומכת בבעלה בכל דבר ושותפה מלאה בתהליך בו הם בוחרים כל יום מחדש.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כמו בתחילת המאמר, אני מזכיר ליורם את אמירת רב יוסף - "אי לאו ההוא יומא כמה יוסי איכא בשוקא" - והוא משיב לי בחריפות: "מסתבר שלכל אחד יש את היום שלו, בו הוא עושה את המפנה, הוא בוחר בדבר הנכון ממנו הוא רק מתרומם ומתעלה".
0 תגובות