בשבוע שעבר הדהמת אותי, פותח דוד את המפגש.
יצאנו מכאן עם תחושה שאתה מצליח להבין אותנו – גם את מה שלא נאמר במילים, את הדברים הסמויים שבקשר. (ראה מאמר "מתכננים חופשה ביחד").
אבל כשחזרנו הביתה, עלו לי בראש משפטים שאמרת – שקשה לי להסכים איתם.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אמרת שלשנינו יש שני צרכים רגשיים: גם של ה"ביחד" וגם של ה"לבד", ושאנחנו צריכים למצוא זמן שבו כל אחד ירגיש את המרחב האישי שלו.
לי זה לא מסתדר...
אני מרגיש שבקשר שלנו זה שונה.
לומר את האמת – אני מרגיש שאשתי לא צריכה את ה"לבד".
בהרגשה שלי – איך שאני יוצא מהעבודה, אני מקבל טלפון: "איפה אתה?", "אני מחכה לך". ואם אני תקוע בפקק – "איפה אתה? למה אתה מאחר?".
אני תמיד מרגיש מואשם שאנחנו לא מספיק ב"ביחד".
כמה שאני לא מנסה ומשתדל... אבל שהיא צריכה "לבד"? זה לא נראה ככה.
אני מרגיש שהיא רק רוצה "ביחד" – היא לא חושבת על ה"לבד", זה לא צורך אצלה.
•
בשלב הזה חני כבר התקשתה להתאפק.
"אני חשבתי בדיוק הפוך.
כשאתה דיברת על הצורך להיות "ביחד" – לי זה היה צורם.
בהרגשה שלי – הוא רק רוצה לברוח.
לפעמים אני מרגישה כמו מטרד בשבילו.
זה לא מובן מאליו שכשהוא מגיע מהעבודה, נשב יחד?
תמיד זו מלחמה על ה"ביחד".
אני מרגישה שאני צריכה להתחנן שנהיה ב"ביחד" – ואם אני לא אלחץ שזה יקרה, זה לא יקרה.
וכשאתה מדבר על הצורך שלו להיות ב"ביחד" – זה מרגיש לי מנותק.
אני מרגישה שהוא צריך רק "לבד".
בתחילת הנישואין אני זוכרת שהלכנו לרב שלו כי לא הסתדרנו בוויכוח הזה.
הוא הבין אותי ו"נתן לו על הראש" – אמר לו שהוא התחתן וצריך להבין שגם אני בתמונה ושאנחנו צריכים להיות יותר ב"ביחד".
אבל האמת? זה לא החזיק מעמד הרבה זמן.
מאוד מהר שוב זה התדרדר.
אז כשהוא מתפלא עליי – אני מתפלאת עליו.
•
אני שומע את שניכם, ויכול להבין את הצרימה שנוצרה מהשיחה בשבוע שעבר.
אני רוצה שנרחיב את ההבנה יחד.
שניכם – כמו שאמרתי – כמו כל אדם בעולם – זקוקים לשני הצרכים גם יחד:
- ל"ביחד" – קשר קרוב, תחושת חיבור, ביטחון, אהבה, תמיכה, השראה.
- ול"לבד" – מרחב אישי, נשימה, שקט, התכנסות, עיבוד רגשי.
גם בני זוג הכי אוהבים בעולם מבלים את רוב זמנם בצורה פרטית.
האיזון בין ה"ביחד" ל"לבד" הוא הכרחי – וכשאין איזון, נוצר לחץ.
מה שאתם מעלים כאן נוגע בנקודה עמוקה יותר: מה קורה כשהמערכת הזוגית לוחצת מדי? בהתחלה, כשהתחתנתם – היה נחמד, חדש, מרגש.
אבל לאט לאט – התחילה צרימה.
למשל:
- לחני – ברגע שדוד התרחק מעט, הופיע בה לחץ פנימי: "אני חייבת לשמור על הזוגיות שלי, אני לא אתן לה לברוח לי מהידיים!".
ואז לחצת על דוד להיות איתך יותר.
- דוד – גם הוא הרגיש את הלחץ הזה. אבל אצלו הופיע קול אחר: "אני לא אפול בזוגיות הזו, אני לא אתן לה לבלוע אותי!".
והתגובה שלו הייתה: להתרחק עוד יותר.
מה שנוצר ביניכם – זו לא בעיה של צרכים שונים, אלא דינמיקה זוגית שמחריפה:
- ככל שאת לוחצת על ה"ביחד" – הוא בורח ל"לבד".
- ככל שהוא בורח ל"לבד" – את נלחמת עוד יותר על ה"ביחד".
הרב שפניתם אליו ניסה לעזור – להסביר לדוד שהוא התחתן וצריך להיות שם בשבילך.
אבל האמת היא שדוד התחתן איתך כי גם הוא מעוניין בקשר.
פשוט, ה"ביחד" הזה – מרגיש לו לוחץ.
הוא לא בורח מה"ביחד" – הוא בורח מצורת הקשר.
•
"אז אתה אומר שאני זו שמפריעה לו להיות ב"ביחד" איתי?".
כן. בדיוק כמו שהוא מפריע לך להיות ב"לבד".
"אני לא רוֹצָה "לבד"! הכי כיף לי איתו!"
זה בדיוק השיבוש במערכת הזוגית שלכם.
אם היית מצליחה לעצור את הרדיפה אחרי ה"ביחד", דוד לא היה עסוק כל כך בלחימה על ה"לבד", והיה מצליח להתחבר גם לצורך שלו ב"ביחד" – בשביל עצמו, לא רק בשבילך.
כשאת רודפת – את לא עוצרת לשאול: מה אני באמת צריכה?
וכשאת במאבק – את שוכחת שגם את זקוקה לזמן לעצמך.
אותו דבר אצלך, דוד. כשאתה דואג רק ל"לבד" שלך, אתה גורם לה להילחם על ה"ביחד".
ואז – אתה הורס את ה"לבד" שלך.
כי כשהיא נלחמת – אתה מרגיש אשמה, צורך לברוח, תסכול, ושוכח שגם אתה רוצה קשר.
אם היית דואג גם ל"ביחד" – היא לא היתה נלחמת כל כך, והיית מצליח הרבה יותר בקלות לשהות ב"לבד" שלך.
"זה מרתק... בסוף אנחנו הורסים לעצמנו...".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כאשר נלמד לראות את שני הצרכים כלגיטימיים וחיוניים – לעצמנו ולבני הזוג שלנו – נוכל ליצור מערכת יחסים בריאה יותר, חופשית יותר, ואוהבת הרבה יותר.
0 תגובות