תפקיד סגן הנשיא בארצות הברית נחשב לאחד התפקידים שבאופן חיצוני נראים כחסרי השפעה ממשית בממשל האמריקאי. ברוב המקרים, מי שמאייש אותו נותר בצל, מתפקד כגיבוי טכני במקרה של אסון, או משמש לשבירת תיקו בהצבעות בסנאט.
לאורך ההיסטוריה, רק מעטים הצליחו להפוך את הכהונה הזו לקרש קפיצה אמיתי לפוליטיקה הבכירה – ביניהם אל גור וג’ו ביידן.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
קאלמה האריס שניסתה להיות דומיננטית ופופולרית בתקופת ביידן - לא סיפקה את הסחורה, אבל הפעם, נדמה שהקלישאה הזו עלולה להתנפץ.
הסנאטור מאוהיו, ג’יי די ואנס, האיש שדונלד טראמפ בחר לצידו במירוץ האחרון, לא דומה לשום סגן נשיא פוטנציאלי אחר.
ואנס, צעיר, שנון, בעל תודעה מעמדית ואינטליגנציה רגשית גבוהה – מגלם סיפור אמריקאי קלאסי של עלייה מן התחתית, כזה שמרגש גם את מתנגדיו.
במידה מסוימת הוא אף מזכיר את אובמה בסיפור חיים של צמיחה ושגשוג מתוך רקע מאוד קשה ומורכב.
הילד מהקרוואן שהגיע לייל
ואנס נולד ב־1984 למשפחה שבורה ומרובת בעיות – עוני, התמכרויות ותחושת חוסר תקווה היו חלק בלתי נפרד מילדותו בעיירה הקטנה מידלטאון שבאוהיו. אולם דווקא הרקע הזה הפך אותו לרעב, חדור מוטיבציה וחד־מטרה.
ואנס נולד בשם ג'יימס דונלד באומן. השם דייוויד הגיע משמו של דודו של ג'יי. די. ואנס.
לאחר שהוריו התגרשו ואמו של ואנס, בוורלי, נישאה מחדש, שמה שונה לג'יימס דייוויד האמל.
את השם האמצעי "דונלד", שקיבל מאביו הביולוגי, היא שינתה ל"דייוויד", על שם אחיה.
המטרה הייתה להשאיר את ראשי התיבות ג'יי. די. ככינוי שלו, אך להסיר את השם של אביו הביולוגי.
לבסוף, הוא שינה את שמו לג'יי. די. ואנס, אימץ את שם נעוריה של אמו (ואנס) ושמר על ראשי התיבות ג'יי. די. מהכינוי שקיבל בילדותו.
הצטיינות מפוארת
בניגוד מוחלט לרקע המעמדי שלו, ואנס הצטיין בלימודיו באוניברסיטת המדינה של אוהיו ולאחר מכן באוניברסיטת ייל היוקרתית.
בזכות מלגה מיוחדת שנועדה לסייע לסטודנטים מרקע מוחלש, התקבל ללימודי משפטים באוניברסיטת ייל – רגע שהיווה בעבורו מהפך של ממש. משם המשיך לקריירה מצליחה בעולם ההשקעות, אך ההצלחה הגדולה מכולן עוד חיכתה מעבר לפינה.
ספר ששינה חיים
לפני 9 שנים, בשנת 2016 - פרסם ואנס את ספרו "Hillbilly Elegy", שבו תיאר את מסעו האישי ואת חייהם של תושבי "אמריקה השנייה" - אותה שכבה של אמריקאים לבנים, קשי יום, שהמערכת שכחה.
הספר זכה להצלחה אדירה, תורגם לשפות רבות ואף עובד לסרט של נטפליקס.
בעיצומה של עלייתו של טראמפ לשלטון, הפך ואנס בן־לילה לקול מצפונה של אמריקה השמרנית. הוא לא רק סיפר את סיפורו, אלא גם הפך לסמל דור חדש של רפובליקנים – משכילים, מתוחכמים, אך מחוברים לשורשים הכפריים.
בעקבות הצלחת הספר, הוא הפך לחביב על הליברלים, שראו בו מי שנתן תובנות על חיי מעמד הפועלים הלבן. אך מאוחר יותר, ככל שהתקרב למחנה טראמפ, עמדותיו השתנו באופן דרמטי.
הפרס השלישי
הקיץ של השנה שעברה 2024 - סימן את נקודת השיא בקריירה המעניינת של ואנס עד אותה עת: טראמפ בחר בו כסגנו במירוץ לנשיאות. הבחירה, שהפתיעה את הצמרת הפוליטית בוושינגטון, הציבה את ואנס במוקד העניינים. מעמדו כסופר וכאינטלקטואל הפך בן־רגע לתואר פוליטי של ממש.
הפרשנים מיהרו לשאול האם הסגנון המאופק והמפויס של ואנס – זה שניכר בספרו – הוא תדמית מתוכננת בקפידה שנועדה ללכוד מצביעים מתונים, או שמא הוא ביטוי אמיתי לאישיות מורכבת שמצליחה לגשר בין עולמות.
פעימת לב אחת מהחדר הסגלגל
כיום, ג’יי־די ואנס הוא במרחק פעימת לב אחת בלבד – תרתי משמע – מתפקיד נשיא ארצות הברית. גילו המתקדם של טראמפ, לצד החשש הבריאותי המתמיד, הופכים את האפשרות הזו למוחשית מתמיד.
וגם אם לא יירש את המשרה בשנים הקרובות, סיכוייו לזכות בבחירות ב־2028 ואף ב־2032 נראים גבוהים משל כל מועמד אחר במפלגה הרפובליקנית.
ואנס, שנולד אל תוך מציאות שבורה, כתב את סיפור חייו כדי להעניק קול למי שאין להם קול. כעת, נדמה שהוא עצמו עומד להפוך לקול הדומיננטי ביותר באמריקה – הקול שיכול לשנות את פניה של המעצמה החזקה בעולם.
במשך פרק זמן ארוך, ואנס ראה באובמה מודל לחיקוי, והוא אף יצא חוצץ וגינה את אלו מהימין האמריקני שגינו ותקפו את הנשיא השחור הכריזמטי מהמפלגה הדמוקרטית.
ואנס ראה במתקפה על אובמה - בריחה מאחריות לכישלון הציבורי של הימין האמריקני. אובמה ייצג עבורו - הצטיינות, אבהות טובה ונישואים מוצלחים (מבלי להתעמק בתפיסות הפוליטיות המנוגדות וההתייחסות לעולם שמחוץ לארה"ב. י"ג).
מביקורת קשה – לחיבוק פוליטי
דעתו של סגן הנשיא הנוכחי ואנס, על טראמפ, בתקופת המועמדות לקדנציה הראשונה כנשיא, לא הייתה טובה בלשון המעטה. הוא היה ממתנגדיו הביקורתיים ביותר.
במאמר ב"אטלנטיק" ב-2016 הוא כתב בחריפות: "בתקופת הבחירות הנוכחית, עושה רושם שאמריקאים פנו למשכך כאבים חדש.... הוא חודר למוחות, לא דרך הריאות או הוורידים אלא דרך העיניים והאזניים ושמו דונלד טראמפ. ההבטחות של טראמפ הן המחט בווריד הקולקטיבי של אמריקה. טראמפ הוא הרואין תרבותי. הוא יגרום לחלק להרגיש טוב יותר לזמן קצר. אבל הוא לא יכול לרפא את מה שגורם להם להיות חולים, ויום אחד הם יבינו את זה".
מאז כתב את הספר לפני כעשור, עבר ואנס כברת דרך ותפיסותיו החברתיות עברו שינוי.
אמריקה, כמו גם ואנס עצמו, השתנתה מאז. עם השנים, ועם הצלחתו של טראמפ לבסס את כוחו בפוליטיקה האמריקאית, עבר ואנס תהליך של התקרבות הדרגתית – אידיאולוגית ואישית גם יחד. לקראת בחירות 2024 הוא כבר היה אחד מתומכיו הנלהבים ביותר, והפך לדמות נאמנה בחוג הפנימי של הנשיא לשעבר.
המהפך הזה לא היה רק פוליטי; הוא סימן את הפיכתו של ואנס ממבקר חיצוני לאיש פנים, כזה שמגן על טראמפ באולפנים, מיישר קו עם עמדותיו, ואף מצטרף לעיתים לקולות הקונספירטיביים שבעבר תיאר כ"בלתי שפויים מהשוליים".
פופוליזם ותעשייה אמריקאית - המכנה המשותף עם טראמפ
בזירה הכלכלית, ואנס מייצג את הזרם החדש של הפופוליזם הימני־כלכלי - תפיסת עולם שמערערת על הקפיטליזם הגלובלי הבלתי מרוסן. בעיניו, תאגידי הענק של החוף המערבי אינם סמל להצלחה אמריקאית, אלא אחד הגורמים המרכזיים לשחיקת מעמד הביניים ולתלות ההולכת וגוברת של ארה"ב בסין.
שלא כמו הרפובליקנים המסורתיים, הוא מאמין כי לעיתים נדרשת התערבות ממשלתית מושכלת - צעד שנועד להחזיר את פסי הייצור לאדמת אמריקה, גם אם המשמעות היא סטייה מהדוקטרינה החופשית של השוק.
מדיניות החוץ של סגן הנשיא
במדיניות החוץ משתייך ואנס לזרם החדש במפלגה הרפובליקנית - זה שמעדיף עוצמה פנימית על פני מעורבות עולמית. לשיטתו, על ארצות הברית להתמקד בביצור כוחה הכלכלי והחברתי מבפנים, ולא לבזבז משאבים על "הרפתקאות מעבר לים".
הוא מבקר את התמיכה האמריקאית הנרחבת באוקראינה, בטענה שמדובר בהשקעה שאינה משרתת אינטרס לאומי ברור. עם זאת, ואנס מדגיש כי עמדתו נובעת מתפיסת עולם ריאליסטית, לא מאנטי-מערביות. לדבריו, יש לפעול צבאית רק כשמדובר באיום ישיר על ביטחון ארה"ב או באינטרס אסטרטגי מובהק.
ומה ביחס לישראל והסביבה?
ביחס למזרח התיכון, ואנס מציג קו תקיף נגד איראן ותומך בהמשך הקשר הביטחוני ההדוק עם ישראל, אך גם שם הוא סבור כי אמריקה צריכה לפעול רק כאשר התועלת למדינה ברורה וחד-משמעית.
בתוך כך, חילוקי דעות והבדלי גישות מהותיים נרשמו בין ראש הממשלה לעמדת הנשיא טראמפ, כך להמחשה, ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר לסגן נשיא ארה"ב ג'יי די ואנס בביקורו כי מבחינת ישראל, הכנסה של חיילים טורקים לרצועת עזה היא קו אדום. בניגוד לתפיסת הנשיא האמריקני וסגנו.
סגן הנשיא אמר לראש הממשלה בהצהרה מתוקשרת: "יש לנו משימה מאוד קשה לפנינו, שהיא לפרק את חמאס מנשקו אבל לבנות מחדש את עזה; לשפר את חייהם של תושבי עזה אך גם להבטיח שחמאס לא מהווה עוד איום על ידידינו בישראל. זה לא קל. אני חושב שראש הממשלה יודע את זה כמו כל אחד אחר. אבל זה משהו שאנחנו מחויבים לו בממשל טראמפ".
הוא הוסיף: "אני חושב שגם ב-24 השעות האחרונות, היו לנו שיחות רבות טובות עם ידידינו בממשלת ישראל, אבל גם, למען האמת, עם ידידינו בעולם הערבי שמעוניינים למלא תפקיד חיובי מאוד בדבר הזה. לכן, אנחנו נמשיך לעבוד על זה".
פרשנים מדיניים, העוקבים מקרוב אחרי מדיניות החוץ של הבית הלבן אך גם זו של סגן הנשיא המבקר בישראל - מעריכים שניתן לראות בביקורו של ואנס בישראל לא רק מחווה דיפלומטית של סגן נשיא, אלא רגע סמלי במפגש שבין ישראל לבין הדור הבא של הימין האמריקני.
ואנס כפוליטיקאי מצליח - מגלם את המעבר ממדיניות חוץ מתערבת למדיניות זהירה וממוקדת פנים - גישה השואפת לשקם את עוצמתה של אמריקה מבית לפני הכול.
מנקודת מבטה של ממשלת ישראל ובוודאי לשיטת נתניהו, דמותו של ואנס נושאת בחובה גם תקווה וגם זהירות. מצד אחד, הוא תומך מובהק בברית הביטחונית עם ישראל ורואה בה שותפה אסטרטגית חשובה; מצד אחר, הוא נצמד לריאליזם קר, שאינו מייחס לבריתות בין־לאומיות ערך רגשי או מוסרי בפני עצמן.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אם אכן יירש את טראמפ ויהפוך למנהיג המרכזי של הימין האמריקני, מה שאכן עשוי לקרות בקרוב - ייתכן שהוא זה שיתווה את הדור הבא של יחסי ארצות הברית וישראל - מערכת יחסים שתיבחן לא רק על בסיס ערכים משותפים, אלא גם על פי אינטרסים מובהקים ותועלת הדדית.
0 תגובות