שני גברתנים שלפו אותי מהרכב, חנקו והפילו אותי על הרצפה | סיפור מטלטל

מאז שאני ילד, הייתי בצד הנותן. כוח הנתינה שלי היה עצום. תמיד אמא שלי הייתה אומרת לי: "אשתך תהיה מאושרת".

>> למגזין המלא - לחצו כאן

הבנתי מאוד את אמא שלי, כי הייתי ילד עם אפס בעיות משמעת, ועם כוח הנתינה שבי, זה היה משפט כל כך נכון. לאחר נישואי, הרגשתי את זה ממש. גילי, היא אמנם רעייה נפלאה, אבל בשבילי היא מלכה שתמיד בראש מעייני.

גילי גם מעריכה מאוד את טוב ליבי לזולת, בפרט שזה לא על חשבונה.

יש פסוק במשלי (א' כ'): "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָה". על דרך החידוד אומרים, שטבע האדם להראות את עצמו בחוץ, ולא בתוך ביתו. והלקח מהפסוק הוא: החכמה הגדולה היא להראות את עצמך בבית, בתוך המקום הטבעי שלך, בתוך המקום בו אתה מתמודד, במקום בו יש לך התחייבויות, בוא נראה אותך בדיוק שם עושה את מה שצריך.

אני עובד בחברת משלוחים, יש לי את הרכב הגדול הזה עימו אני מתחיל את היום. אם יש מישהו שצריך להעביר איזו מכונת כביסה, או סתם משהו כבד, אני מתנדב, בפרט שהמעסיק שלי נתן את אישורו.

• • •

לבניין שלנו הגיעו להתגורר זוג צעיר עם 2 ילדים. בליל שבת בדרכנו מבית הכנסת, יש לי בדרך כלל שיח משותף עם אבי, אב המשפחה. אנחנו עדיין לא חברים, אבל אנשי שיח עד הבית.

חצי שנה אחרי שהתגוררו בבניין, שאל אותי אבי האם אוכל לסייע לו בהובלה קטנה. "אנו עוברים דירה, אבל את הפריטים היקרים והחשובים שלנו אני רוצה להעביר לפני ההובלה הגדולה. יש מצב שאתה תעביר לי אותם עם הרכב שלך?".

היה לי קצת מוזר, עברה רק חצי שנה וכבר הם עוברים?, הוא ראה את פליאתי והמשיך: "זו דירה ששכרנו לחצי שנה בלבד, הלוואי שהייתי יכול להישאר כאן", אמר בארשת פנים מאוכזבת. "אני מעמיס, אתה רק נוהג לשם ואני פורק הכל", סיכם.

כששאלתי מתי הוא מעוניין לעשות זאת, הוא אמר: "עדיף בלילה, אין פקקים והכל חלק". כמובן, נעניתי לבקשתו.

ואז הגיע הלילה ההוא: השעה הייתה 12.30. אבי היה על צג הטלפון: "נו, אתה מוכן? בוא נעשה את זה עכשיו", הוא אמר בזריזות.

הוא ביקש ממני להגיע עם הרכב ברברס מאחורי הבניין. שם הוא העמיס כמה אשפתונים מנופחים. אני ברכב, ממתין לו שיסיים. "עוד 2 שקיות ואני מגיע", הוא הרגיע אותי וחזר לכיוון הבניין.

אבל אז קרה משהו מוזר:

אבי נעלם.

אני ממתין 10 דקות, ואבי לא מגיע. מנסה לתפוס אותו טלפונית, והוא לא עונה. התנעתי את הרכב והכנתי אותו ליציאה בטוחה מהמקום הסבוך בו עמדתי, בתקווה שישמע את ההתנעה ויזדרז.

ואז הגיע הרגע הזה, אותו אני לא שוכח.

ממראת הרכב אני רואה שני גברתנים רצים ריצת אָמוֹק לכיוון הרכב שלי. הם פתחו את דלת הנהג שם ישבתי, והוציאו אותי מהרכב בברוטאליות. אחד מהם חנק אותי בחוזקה, הפיל אותי על הארץ וצעק:

בעודי כפות, המתנתי להחלטת ה'שופטים' שהביטו זה בזה במשך כמה שניות, ואז אחד אמר לחברו:

שחרר אותו קלמן.

הכאבים שאחזו בי, לא נתנו לי יכולת לדבר. אבל חששתי מהמכה הבאה ואמרתי בקול חלוש:

אני יוסף, אני גר בבניין של אבי קומה מעליו. הוא ביקש ממני לעזור לו בהובלה של כמה ארגזים קטנים לדירה אליה הם הולכים לעבור. עשיתי כאן חסד אמיתי כמו שאני עושה עם כולם, אולי יש משהו שאני לא יודע. ספרו לי במה אני מעורב, מה קרה?

אוקיי, עכשיו כנס לרכב, ושב בשקט.

בגוף פצוע ורועד ובלב שבור נכנסתי לרכב, ישבתי שם ממתין לשני הגברתנים שירוקנו את הרכב מהתכולה, לא מצליח להבין איך נכנסתי לסיטואציה שכזו. באתי ממקום כל כך טהור וטוב לעזור, וזה מה שאני מקבל עכשיו?

אלו מחשבות שעולות לראש באופן אוטומטי, בפרט שהגעתי ממקום טהור כדרכי המתחסדת. פתאום יש את המחשבות הללו שאולי אני צריך לחשב מסלול מחדש, אולי ההתנהלות שלי בכל מעשי החסד לא כשרה?!

חשבתי על אבי, איך הוא יכול לעולל לי דבר כזה? להשאיר אותי ככה לבד עם שני גברתנים אלימים, שאת כל הזעם עליו הוציאו עליי באכזריות.

עם הזמן התמונה הייתה ברורה, מה קרה באותו לילה:

אבי היה בהליכי גירושין בגין אלימות כלפי אשתו, הוא ניצל את הזמן בו אשתו הלכה לפרוק את סבלה אצל הוריה אחר קטטה שהתפתחה ביניהם. הזמן הזה היה עבורו שעת הכושר לרוקן את הבית מהדברים היקרים שלהם, ולהעביר אותם למקום מסתור.

באשפתונים הללו היו כלי כסף, תכשיטים, מכשירי חשמל ודברים יקרי ערך. אחד מהגברתנים שהלמו בי היה גיסו של אבי. בזמן שהוא שמע מבית הוריו על מעשיו של אבי, הוא בא להפתיע אותו ולסגור איתו חשבון. מה שלבסוף קרה שאת החשבון הוא סגר איתי.

אבי ניצל את טוב ליבי, את מידת החסד שכל כך טבועה בי, למטרותיו הנבזות. הוא זיהה את המקום הטהור ממנו אני מפיק את האמון לזולת, ובדיוק משם הוא השיג את מבוקשו כל כך בקלות, והכניס אותי לסיפור הכואב הזה.

הרגשתי רע כל כך: איך נכנסתי לסיפור כל כך קשה, ואיך הצלחתי ליפול במלכודת הזו?

אבל יש רגע של מחשבה טובה, מחשבה שמסדרת לך את הראש. היא פתאום הגיעה אליי, והרגיעה אותי. בדיוק אותה אני רוצה לשתף אתכם.