ענווה או מציאות מורכבת? מקור התואר הרבני "הראשון לציון"

הזקן שבחבורה: "רבותי, המצב חמור. מאז פטירת הרב הכולל האחרון, ירושלים כעיר ללא מנהיג. אך איך נמנה רב חדש כשישיבת 'בית יעקב' לבדה מונה שמונים ושבעה חכמים?"

חכם צעיר: "וכי נעשה כמקודם? נמנה 'רב כולל' ונגביר את המחלוקת?"

זקן אחר: "צודק. ראו מה קורה - קנאה ושנאת חינם בין החכמים. כל מינוי רק יחמיר את המצב."

מעמד הכנה לקבלת התורה: הילולת רבי חנינא בן דוסא עם הינוקא • שידור חי

כיכר השבת|27.05.25

ראש הישיבה: "אולי נמנה את רבי משה גלנטי? הוא הרי חותנו של מייסד הישיבה..."

קול מהקהל: "וכי בגלל יחוס נמנה? ומה עם שאר החכמים?"

חכם מבוגר: "רבותי, אולי נחשוב אחרת. במקום 'רב כולל' - תואר של שררה, נמצא תואר של כבוד. שיהיה ראשון, לא ראש..."

הזקן שבחבורה: "כוונתך?"

חכם מבוגר: "נקרא לו 'ראשון לציון'. 'ציון' על שמה של ירושלים, והוא יהיה ראשון בין שווים, לא מתנשא מעל כולם. כך נשמור על כבוד כל החכמים."

[שקט בחדר]

הזקן שבחבורה: "רעיון חכם. תואר שמכבד אך לא משתרר. ומי ראוי יותר מרבי משה גלנטי?"

• • •

שאלת מקורו של התואר "ראשון לציון" זוכה לשתי גרסאות היסטוריות מעניינות, המשלימות זו את זו ומאירות פרק חשוב בתולדות הרבנות בירושלים.

בשיעורו השבועי חשף הגאון רבי יצחק יוסף סיפור מרתק על מקור התואר (הובא בעלון 'השיעור השבועי' מס' 485). לדבריו, לפני כ-380 שנה התכנסו חכמי ירושלים לבחור "חכם באשי". אולם נתקלו בבעיה מפתיעה: "אף אחד לא רצה להיות, כל אחד אמר: וכי יקראו לי חכם באשי ואתנשא על כל הרבנים שבעיר?!".

הפתרון שנמצא, מספר הרב, היה יצירת תואר חדש - "ראשון לציון". "עשו פשרה", הוא מסביר, "'אזרח ראשון', כמו להבדיל אלף אלפי הבדלות, נשיא המדינה יש לו מספר רכב 1... וזו הכוונה 'ראשון לציון', ציון זו ירושלים, 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'".

וכך דבריו המלאים:

"לפני כ-380 שנה, התאספו חכמי ירושלים בלי פוליטיקאים... וחיפשו מי יהיה חכם באשי, כי צריך איש על העדה, אבל אף אחד לא רצה להיות, כל אחד אמר: וכי יקראו לי חכם באשי ואתנשא על כל הרבנים שבעיר?! ולא הסכימו. עד שעשו פשרה, נראה לך 'אזרח ראשון', כמו להבדיל אלף אלפי הבדלות, נשיא המדינה יש לו מספר רכב 1.... וזו הכוונה 'ראון לציון', ציון זו ירושלים, 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'".

במאמר שפורסם ב'צריך עיון' מאת רבי יצחק ברוך רוזנבלום מוצגת תמונה די דומה. על פי מאמר זה, התואר קשור לדמותו של רבי משה גלנטי זצ"ל (נפטר בה'תמ"ט, 1689), הרב הכולל של הקהילה הספרדית בירושלים. רבי משה, המכונה הרב המג"ן, היה על פי המסורת הירושלמית החכם הראשון שהוענק לו באופן רשמי תואר הכבוד "הראשון לציון".

תקופתו הייתה תקופת פריחה תורנית מיוחדת בירושלים, עם הקמת ישיבת "בית יעקב" על ידי חתנו רבי ישראל יעקב חגיז. הישיבה, שמשכה אליה שמונים ושבעה חכמים, הפכה את ירושלים למרכז תורני מוביל. אולם דווקא שגשוג זה יצר אתגר בהנהגה - ריבוי תלמידי החכמים הקשה על מינוי חכם אחד כראש על כולם.

עדות מעניינת לאתגרי התקופה מביא רבי רפאל מרדכי מלכי, רב ורופא בירושלים, המתאר מציאות של "קנאה ושנאת חינם בין תלמידי חכמים". התואר "ראשון לציון", לפי גרסה זו, נועד לצמצם את מעמדו של הרב העליון, ולשים אותו "ראשון" ולא "ראש".

ההבדלים והמשותף

בעוד שתי הגרסאות שונות בפרטים - האחת מדגישה את הענווה של החכמים שסירבו להתמנות, והשנייה את המציאות המורכבת של ריבוי תלמידי חכמים - שתיהן מצביעות על רעיון מרכזי משותף: הצורך במציאת פתרון שיאפשר הנהגה רבנית ללא התנשאות.

מעניין לציין כי רק כמאה וחמישים שנה מאוחר יותר, בשנת ה'תר"ב (1842), קיבל התואר מעמד רשמי כאשר השלטון העות'מאני העניק "פירמאן" לרבי חיים אברהם גאגין כ"חכם באשי" ו"ראשון לציון". מאז ועד היום, עם הקמת הרבנות הראשית לישראל, הפך "הראשון לציון" לתוארו הרשמי של הרב הראשי הספרדי.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com