שלום, קוראים לי שרה (36)
במשך השנים לימדו אותי על צניעות במרחב הלימודי. הדברים לא התחברו לי יותר מדיי עד לשיחה ההיא של המורה בכיתה.
היא הייתה מורה ללימודי קודש, באמצע השיעור היא דיברה על עניין קדושת החיים, משם היא הגיעה לקדושת הבית שכל אחת צריכה לשמור על עצמה. היא התעכבה על הצניעות של אישה בהמשך חייה, כנשואה ואמא לילדים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לא כזה הבנתי מה היא מדברת על רמת הקדושה בחיי הנישואין, למה מעכשיו אני צריכה לדעת על זה, בפרט שההבנה היא שכשאהיה נשואה בעז"ה אהיה בטוחה יותר.
אבל כשגדלתי וראיתי מה קורה סביבי, הבנתי משהו...
כי מה שיכול לקרות חלילה, שנערה שחונכה על גדרי הצניעות, פעמים רבות מרשה לעצמה אחר נישואיה לשנות קוד לבוש מתירני מדי (המדד הוא לפי המושגים של כל אחת במקום בו גדלה ומה השתנה אצלה אחר נישואיה) וכל אחת שקוראת את זה יודעת בדיוק מה היא מרשה לעצמה מאז נישואיה.
לי זה נתן לי הבנה מוחשית שצניעות לאחר הנישואין הוא מושג בפני עצמו, ואפילו מצד ההלכה הוא יותר חמור מזמן הרווקות. וזה אחד הדברים הכי קדושים שאדם יכול לעשות במהלך חייו. היא מאד חזקה אותי בענייני צניעות ומשם צעדתי הלאה.
• • •
לאחר כמה שנים הכרתי בחורה בשם לאה.
החברות המשותפות סיפרו לי שיש לה סיפור קשה אותו היא סוחבת, ושצריך להיות רגישה אליה ולא לשאול אותה שאלות אישיות יותר מדי.
התייחסתי אליה כאילו שאני לא יודעת כלום כמו אל כולם, מבלי לשאול שאלות.
הקשר בינינו הפך לטוב יותר, עד שיום אחד היא שיתפה איתי שהיא עברה פגיעה. זה היה תחילתו של קשר והפכנו לחברות מאד טובות.
עם הזמן היא שיתפה אותי קצת ביותר פרטים, דברים שידעתי שהיא לא מספרת לאף אחת עדיין. בעיקר היא סיפרה על הקב"ה, ועל הקשיים שלה עם עצמה מול הדת. עדיין לא הבנתי שזה קשור למה שעברה.
ואז הגענו לחלק של הצניעות. כאן כבר היא הייתה טעונה יותר, והחלה לשתף אותי על איך שהיא לא מסוגלת ללבוש חצאיות.
היא הגדילה לספר שהיא פשוט מתחילה לרוץ לאסלה להספיק להקיא לפני שהיא יוצאת מהבית בצניעות, היא לא רוצה להקיא אבל צניעות גורם לה לבחילות, ומאז היא יוצאת מהבית אחרת לגמרי.
הייתי בהלם מזה.
כאחת שיודעת מה ערך הצניעות וכמה זו העבודה וקודש הקודשים שלי כמו של כל בת בישראל, והיא ככה מדברת על צניעות?!
עם כל הכעס שלה היא גם אמרה לי בבירור שהיא מבינה את עניין הצניעות, היא מבינה שזה דבר חשוב וערכי מאוד, וכך כל אישה צריכה ללכת.
היא בלבלה אותי.
אבל מהמשך הדברים שלה הבנתי משהו בפעם הראשונה:
"אני לא רוצה יותר שרבנים יגידו לה מה ללבוש", היא אמרה את זה בפנים כאובות.
גם אם היא הצהירה שאינה רוצה להראות את עצמה בחוסר צניעות, ולא הבנתי מה עובר עליה וכמה היא לא סגורה על עצמה. מה המלחמה הזו שהיא נלחמת עם עצמה, ומה הסתירה הזו שהיא סותרת את עצמה, בסוף הבנתי משהו נורא.
הבנתי שהיא חייבת עכשיו בתוך עצמה להיות במקום של בחירה. שרק היא זו שתבחר לעצמה איך היא מכסה את גופה. היא פשוט רצתה להרגיש שליטה על דבר כל כך בסיסי: שליטה על עצמה, בגלל הפגיעה שלא עוזבת אותה.
הפגיעה בה גרמה לה להרגיש בחוסר שליטה, וכעת היא מחפשת שליטה על עצמה, שרק היא תחליט איך ללכת. לא בגלל שהיא מעוניינת להיות לא צנועה, אלא היא מעוניינת לשלוט על עצמה לאחר המקרה הנורא ההוא שמישהו שלט בה.
בפרט שהיא סיפרה לי איך לא נעים לה מבטיהם של ההולכים כשרואים אותה בחוסר צניעות. אבל עם כל זאת, היא לא יכלה לעשות עוד משהו, מה שהעסיק אותה ודרך זה רצתה להתרפאות זו השליטה הזו שהיא רצתה להשיג בזה שהיא הולכת בחוסר צניעות.
זה היה נראה שגם אם ללכת בצניעות היה אסור, היא הייתה הולכת כך רק כדי להשיג שליטה.
פשוט לבכות על מצב כזה, הלב נקרע לראות נשמה טהורה של בחורה שמצבה הנפשי גרם לה ללכת בצורה שהיא לא אוהבת בכדי לנסות להחזיר לעצמה שליטה.
ואז קרה משהו שהפתיע אותי: לאה ניתקה ממני קשר לחלוטין.
היא הרגישה לא נעים ממני שהיא שתפה כל כך הרבה ומאז אין לנו קשר בכלל. כל כך רציתי לחבק אותה ולתת לה תמיכה רגשית, כל כך כאב לי עליה, אבל היא לא רצתה יותר קשר.
הבנתי שיש אנשים שכשהם משתפים כל כך הרבה על עצמם הם בורחים, הם כבר לא יכולים שיראו בהם חסרי אונים ומסכנים, והניתוק הזה הוא בשבילה. זה עשה לי טוב שטוב לה.
ככל שעבר הזמן בניתוק הקשר שלה ממני, יותר הרגשתי אותה. אבל כמו שכתבתי הבנתי שזה עושה לה טוב הנתק הזה, מה גם ששיערתי לעצמי שהיא לא רצתה שאנסה לשכנע אותה כי זה בא על חשבון הנפש שלה.
כאן למדתי גם לדעת לשחרר מאנשים שאני כל כך רוצה לעזור להם, לפעמים העזרה זה לעזוב אותם.
אין בכוונתי כרגע להצדיק את הבחירה שלה חלילה, בפרט שאני הבנתי ועודני מבינה את ערך הצניעות ואת הכבוד הגדול שלי ללכת בקוד לבוש על פי כללי הצניעות, אבל זה גרם לי להבין משהו חשוב.
יש בציבור שלנו המון נשים שאנו מיד שופטות אותן איך הן הולכות בלבוש שמבחינתנו 'טעון שיפור'. אני, מהסיפור של לאה, אומרת תמיד לעצמי כשאני רואה מישהי במצב כזה: "לכי תדעי מה עבר עליה שהיא מתלבשת ככה".
זה לא חייב להיות שעבר עליה משהו ברמת הפגיעה של לאה, זה יכול להיות גם איך היא חונכה בנושא הצניעות, ומה החוויה שנשארה לה מהחינוך בנושא הקדוש הזה.
אולי זה קרה בשליטה מוגזמת, בכוחניות, בקריעת שמלות, ובכל מיני שיטות שהבת הזו יצרה מהן התנגדות. זה בטוח קורה מחוסר ידיעה של ההורים איך להקנות ערכים של צניעות במרחב המשפחתי, וזה יכול לקבל ביטוי גם במצב קשה עליה גדלה בבית מבחינה רגשית, מחסור ועוני, ובדיוק דרך הלבוש שלה היא מנסה לקבל משהו.
המילים הללו שלי הן לא איזו סנגוריה לתת גושפנקא למי מהם ללכת בחוסר צניעות, וגם אני לא אחראית על כך, ממש לא! אלא סוג של הבנה מהמקום בו הן נמצאות, לדעת לתת להן את המקום הזה בלי לשפוט אותן, ומשם ודווקא מהמקום הזה לדעת לדבר אחרת אם הן משתפות.
אני בטוחה שחלק מהן מבינות שזה רגעי שפל אצלם, ולא רגעי גאות. גם אם הן מראות שהכל טוב והכל כייפי. באמת, אותן נשים מבינות מה הן עושות לעצמם בלבוש הזה ומה הן עושות לסביבה שלהן, אבל כנראה יש משהו יותר חזק מזה מבחינתן, שבדיוק על זה אני אומרת: "אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו", (אבות, ב' ד').
וכלפי מה הדברים אמורים מבחינתי?
ההנגשה בנושא החשוב הזה עם הילדות שלי.
כאמא לילדים אני יודעת שעל צניעות ניתן להעיר גם בבוז, בכעס, בצעקות איומות, בטענה שכך הבת שלי תבין מה החומרה, ומה היא עושה לעצמה ולאחרים הרואים אותה. אבל אני בוחרת להעיר זאת אחרת.
אני אדבר כבר בגיל המתאים להן על הערך של הצניעות, על ה'כל כבודה בת מלך פנימה' מהצד המכובד, מהצד המראה לבת שלי באיזה מקום גבוה היא נמצאת, ובדיוק משם לתת לה להבין שהיא לא נשלטת, אלא היא מממשת את האישיות שלה ושולטת על עצמה מתוך בחירה.
כמו שמלכת אנגליה לבושה בצניעות בגלל חשיבותה לפי הכללים של המלוכה, כך את המלכה שלנו, את חייבת לממש את התפקיד הזה, והכללים הללו שומרים עלייך כל כך.
כל דבר צנוע הוא דבר יקר וחשוב. כסף מצניעים, כי הוא יקר וחשוב. יהלומים מצניעים כי הם יקרים וחשובים. אם אני לא צנועה, אני פחות חשובה ופחות יקרה בעיני העולם. כבר מגיל קטן אם אני צריכה להעיר על משהו לבת שלי, זו תהיה השפה.
אני לא אחשוש להכניס גם בשיח את עניין המוגנות (באופן מידתי), את האנשים המסוכנים שיש לצערנו במרחב, את טון הדיבור וההתבלטות שלא מתאימות למישהי חשובה. כובד ראש עם הסביבה, ועדיין להיות ילדות שיודעות לומר: "תודה".
תמיד בראש שלי נמצאת לאה: אם הרע (הפגיעה) שהיא עברה, שבר אותה לרסיסים לכל חייה, כך גם הטוב יכול להיות מאד טוב אצל כל בת בהמשך חייה. אני כאמא חייבת לתת לבת שלי להכיר את העולם האישי שלה בצורה כל כך טובה בטוחה.
מהסיפור של לאה קיבלתי לחיי האישיים: תמונה של קדושה.
הקדושה בנישואין היא מעבר למשהו שאי פעם אוכל להבין. אני לא רוצה להתחכם עם התורה. התורה אמרה שחוסר צניעות זה דבר אסור, לא חשוב לי אם לעניין הזה קוראים צניעות או שם אחר, בנושאי צניעות וקדושה אני לא רוצה להתעסק.
אם הקב"ה אומר שזה רע, זה רע, לא משנה לי כמה או עד כמה. אני לא רוצה להתעסק עם כוח שכל כך יכול לצאת משליטה, בזה אני לא נוגעת ולא מתחכמת, כי התורה שקדמה לבריאת העולם יודעת בדיוק את הטבעים שלי, ולהיכן אני יכולה להגיע ללא הגדרים הללו.
• • •
הנחיית קבוצות היא שיטה להנחיית מפגשים קבוצתיים שבה מנחה מקצועי מלווה קבוצת אנשים במטרה לקדם מטרות משותפות או אישיות. המנחה מעודד דיון, למידה הדדית ויצירת תהליכים חיוביים תוך התייחסות לצרכים הפרטניים של כל משתתף.
יש רגע בהנחיית הקבוצה הנקרא: התנגדות בקבוצה.
ד"ר חוסה בבצ'יק, MA מנחה קבוצות ויועץ ארגוני, ובעל תואר שני בקרימינולוגיה קלינית. מסביר את המושג כך:
"התנגדות בקבוצה היא כל תופעה בקבוצה שלא מאפשרת להשיג את מטרת הקבוצה: חוסר שיתוף פעולה, אי ביצוע משימות, איחורים, פגיעה בתקשורת בקבוצה, פגיעה במשתתפים או במנחה עצמו. ההתנגדויות לא מאפשרות להגיע לתוכן, למשימה, ובכך מונעות את השגת מטרת הקבוצה".
ממשיך ד"ר בבצ'יק את היישום למנחה בשלב ההתנגדות וכותב: "הבנת מקור ההתנגדות מצד המנחה יכולה לעזור לאבחן נכון את מצב הקבוצה, ולהעלות רעיונות להתמודדות עם ההתנגדות. חשוב לזכור שהתנגדויות הן חלק ממאפייני הקבוצה כשלם. יש קבוצות קשות וקלות. כמו שיש אנשים קלים וקשים".
ניתן לקחת את המילים של ד"ר חוסה בבצ'יק בדיוק לבית שלי, כי במידה רבה אנו ההורים מנחים את הקבוצה שלנו: הילדים.
אם בהנחיית קבוצות שמטרתה לתת כלים לחברי הקבוצה ולדעת להיפרד מהם בבטחה יש כללים ברורים כל כך - על הילדים שלנו על אחת כמה וכמה...
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אין ילדים, ישנם אנשים, ולהם קני-מידה ומושגים שונים, אוצר ניסיון שונה, ותכונות והרגשות שונים, העבודה שלנו היא לזהות אותם, ולפעול על פי תו התקן של כל אחד מהם.
0 תגובות