בימים הללו, כשימי התשובה ממשמשים ובאים, אנו עומדים בפני אתגר לא קטן: עמידה מול המראה שמציבה בפנינו השנה שחלפה, ועריכת חשבון נפש אמיתי. הרי לפני כל התחלה חדשה נדרשת הכנה, התמודדות עם העבר, ויותר מכל – חזון ברור של המקום אליו אנו רוצים להגיע.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הרמב״ם פותח את הלכות תשובה כך: "כל מצות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה - כשיעשה תשובה וישוב מחטאו, חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא". לכאורה זה נשמע טכני, להתוודות על מה שעשינו, אבל האמת היא שהרמב״ם חושף כאן את הסוד הגדול של קיום אמיתי: היכולת להסתכל אל תוך הנפש, להכיר בטעויות ולקחת אחריות מלאה על התיקון.
המבט החד שלא מתפשר על האמת
חשבון נפש אמיתי הוא לא תהליך נעים. לעיתים הוא כולל צער וכאב פנימי עמוק. כפי שכותב רבנו בחיי בספר "חובות הלבבות": "ויעלה על לבבם כי החולשה והעצבון זהו מעצם החשבון הנפשי והיראה הצרופה". הכאב הזה אינו המטרה, אלא תוצאה טבעית של התבוננות כנה. כשאדם מסתכל במראה האמיתית של עצמו - רואה את הפערים, את ההזדמנויות שהפסיד, את הכוח הטמון שלא ממש - זה לא יכול להיות תהליך נוח.
הרמח"ל ב"מסילת ישרים" מתאר זאת במושגים של בקרה עסקית: "יהיה האדם מעיין על מעשיו כולם, ומפקח על כל דרכיו... כסוחרים הגדולים אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו". גם הסוחר המקצועי ביותר לא נהנה לגלות שהפסיד כסף או שטעה בהערכות. אבל בלי הבדיקה הזו, הוא לא יוכל לתקן ולהשתפר.
הכאב של ההכרה בטעויות אמור להפוך לדחף לשינוי, לא לשקיעה בעצבות. "הנפש ההולכת בתם ויושר בדרך השם לא תחלש, רק תחגר עז והדר" (רבנו בחיי) - כשהתהליך מוביל למעשה, הוא הופך ממכאיב למחזק. זו הסיבה שחכמים הדגישו שחשבון נפש צריך להיות מובנה ומכוון למטרה. לא סתם הרהורי אשמה או הלקאה עצמית, אלא כמו שכותב בעל "חובות הלבבות": "השתדלות האדם בעניני תורתו ועולמו בינו ובין שכלו, כדי שידע בזה מה שיש לו ומה שיש עליו מן החובות". זו עבודה שכלית ממוקדת מטרה, לא סתם סערת רגשות.
גם שלמה המלך כותב בספר משלי: "ישמע חכם ויוסף לקח, ונבון תחבולות יקנה". כל חשבון נפש אמיתי חייב להוביל למחשבה: איך אני משתמש בחוכמה שרכשתי כדי לבנות משהו טוב יותר?
המעבר לפעולה
חשבון הנפש לא מסתיים בהתבוננות. הוא מתחיל שם. כשאנו אומרים "זה היום תחילת מעשיך" אנחנו לא מדברים רק על זיכרונות אלא על אחריות עתידית. האמונה היהודית היא שכל יום, ובעיקר ראש השנה, הוא הזמנה להתחיל מחדש - לא מתוך שכחת העבר, אלא מתוך זיכרון של העבר והפיכתו לכלי בשירות העתיד.
במובן הזה, השנה שחלפה עם כל הנפילות ועם כל הכישלונות, אינה עונש או מכשול - היא חומר גלם ליצירה. כל כאב, כל התמודדות, כל רגע של תובנה, מעובדים אל תוך השיח הפנימי שלנו עם עצמנו: מה אני רוצה להיות השנה? איך אני רוצה להשתנות? איך אני יכול לעזור לעולם הקרוב אלי (או אולי גם הרחוק ממני) להיות מקום טוב יותר?
לקראת שנה של משמעות
חז"ל מגלים לנו במדרש (תנחומא וירא יז) שארבע האמהות – שרה, רבקה, רחל ולאה - נזכרו לטובה בראש השנה. זו לא סתם עובדה היסטורית - זהו רמז עמוק לכוח הטמון ברגעי ההתחלה של השנה החדשה. בכל ראש השנה מגיעה לפתחנו אפשרות לצמיחה, לשינוי, להשגת יעדים חדשים. חשבון הנפש האמיתי מכין אותנו לקלוט את האפשרות הזו. כשאני מכיר את החסרונות שלי, את הטעויות שלי ואת המקומות שבהם אני צריך לגדול - אז יש לי מצפן שמראה לי את הדרך.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כך אנחנו נכנסים לשנת תשפ"ו: לא כאנשים שמתביישים במה שהיה, אלא כאנשים שלמדו מהניסיון ונחושים להפוך אותו לכוח בונה.
שנה טובה ומתוקה - שנה של משמעות אמיתית וצמיחה פנימית.
0 תגובות