אנו פותחים, בשמחה ובתקווה, את מחזור ה-18 לטור השבועי, במקביל לתחילת מחזור הקריאה החדש של התורה – מתחילים מבראשית. זהו רגע מרגש, תחילתו של מסע משותף לשורשי הזהות, ההיסטוריה והערכים שלנו.
שני אירועים שונים לחלוטין שאירעו במהלך החג הותירו בי רושם עמוק, שחיבר עבורי את נצחיות העם היהודי לפרשת בראשית.
האחד, ביום הושענא רבה, ממש רגעים לפני שנפרדנו מהסוכה, בנאומו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, בו עלה שוב ושוב את עניין העושר, העוצמה הכלכלית – מטוסים, חשבונות בנק ואפילו המבוכה שגרם לאשת פילנתרופיה כשדן בסכומי עשרות המיליארדים בחשבונה.
אך כל זה התגמד כשהוא הביע את התפעלותו מעם ישראל. ובמיוחד מה"קילומטראז'" ההיסטורי שלנו, מעל לשלושת אלפי שנה של קיום. הרגשתי שאפילו מי שמגיע מעולם של מיליארדים וחישוב רווח והפסד גשמי, מזהה בעם היהודי נכס יקר יותר מכל – את הנצח שלנו. כפי שכתבה עיתונאית ישראלית חדת עין באחד מטוריה הנפלאים: "ספוילר: היהדות תנצח. יש לה יותר קילומטראז' על כביש ההיסטוריה".
והמבט השני הגיע יום לאחר מכן, כמעט באותה שעה, בעת סיום התורה. בית הכנסת הגדול שקק חיים ושמחה, הצטרפו אלינו עשרות צעירים מכל הארץ, רובם מישיבת כפר הרוא"ה. בשיא ההתרגשות, עליתי ל"חתן תורה" ואת סיום התורה קרא יותם- נער צעיר מאותם שמיניסטים שהצטרפו אלינו.
הוא קרא בקול רועד מהתרגשות את הפסוקים שבסיום התורה: "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בה' מָגֵן עֶזְרֶךָ..." (דברים לג, כט).
העיניים דמעו. עומדים יחד – הנער הקורא, מבוגרים, צעירים, נשים וטף. המבוגר שנושק לגיל מאה, ונכדתי הקטנה , בת פחות משנה. כמעט מאה שנה מפרידות בין הקטן לגדול ביותר בבית הכנסת – וכולם באותה מסורת ממש! מקבלים ומעבירים את הנאמר לפני יותר מ-3000 שנה. עוצמה של המשכיות!
בהמשך עלה חתן בראשית – יוסי רימר, שממשיך את מסורת אביו ז"ל לקנות את הזכות לפתוח את קריאת התורה מחדש. שוב, ההתרגשות גואה.
באמצע ההקפות, עומד כהן בית הכנסת מר מאיר לובין עם ספר תורה קטן שעלה ארצה עם סבו לחדרה לפני 125 שנה, והספר עצמו כבר בן כ-150 שנה. גם הריקוד עם ספר התורה הזה נותן לנו פרספקטיבה רחבה על עומק שורשינו.
השמחה הגדולה והאיחוד בין כל חלקי העם, מחזקים את המסר: היהדות תנצח –בכוח האמונה, האמת, הצדק, מתוך המסורת שאינה נכנעת לכל גחמה חולפת.
•
השבועות האחרונים הוכיחו זאת שוב. העולם כולו התפעל מהמסירות שלנו להשבת החטופים, מעוצמת האחריות ההדדית לאחים הנמצאים בשבי.
וזה מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה, לפרשת בראשית – לבריאת האדם: "ויאמר א-לוהים: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו... בצלם א-לוהים ברא אותו" (בראשית א', כו-כז).
חז"ל לימדו אותנו ש"צלם א-לוהים" הוא מקור הערך והמשמעות של כל אדם באשר הוא, ומחייב אותנו בכבודו. כפי שאמר רבי עקיבא: "חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם..." (אבות פ"ג מי"ד).
והמסר מתעצם: "לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא".
זהו שיעור היסוד שאנו לומדים מתחילת התורה. ומכאן תצא הקריאה, אנו לא צריכים להגיע חלילה למקרה מצער כמו חטופים כדי לדעת לשמור על חייו וכבודו של כל יחיד!
הבה נשמור על הערכים הללו – על כבוד איש לרעהו, על אחדותנו, ועל "צלם א-לוהים" שבכל אחד מאיתנו. זו התחלה ראויה למסע החדש מבראשית.
שבת שלום, חודש מבורך חורף בריא ומלא בשורות טובות.
0 תגובות