עם ישראל ציין בשבת קודש את יום פטירתו של אביר הרועים ומנהיג יהדות ספרד, מרן רבינו הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, "כיכר השבת" עם סיפורים לא ידועים אותם סיפר ראש הישיבה שיבל"א הגאון רבי ברוך דב פוברסקי, אחד מהמנהיגים הליטאים הבולטים ביותר כיום.
היו אלו שני גדולי תורה משני עולמות, שנפגשו על קו האמצע של תורה אחת. כל אחד מהם נושא דגל של ציבור שלם – אך שניהם חלקו נשמה אחת של אהבת תורה. מאחורי הקלעים של ההנהגה הרוחנית של דור שלם, התקיימה מערכת קשרים נדירה, מלאת הערכה הדדית, כבוד ושותפות אמיתית בין מרן הרב עובדיה יוסף וראש הישיבה שיבל"א הרב ברוך דוב פוברסקי.
"רק תורה – ולא ענייני העולם"
הראשל''צ הגאון רבי יצחק יוסף, סיפר בשיעורו השבועי לפני שנים אחדות. כי לראש הישיבה הגאון הרב ברוך דוב פוברסקי, ראש ישיבת פוניבז', היה קביעות ללמוד עם היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש, "היה פעם", סיפר הגר"י יוסף, "עניין ציבורי שחריש עשה בו בעיות, מרן האבא שלח לרב פוברסקי שידבר עם חריש, אבל הוא אמר אני קבעתי לעצמי שאני לא מדבר איתו בשום נושא רק בלימוד, אחרת כל ההשפעה של הלימוד לא תועיל. ורק במקרים מיוחדים אני מרשה לעצמי לדבר עימו בעניני הכלל".
"שיבוא אליי בכל יום – ואמסור לו את השיעור בעברית"
הראשון לציון הגאון הרב דוד יוסף סיפר על תחילת דרכו בישיבת פוניבז' והבקשה החריגה של אביו מרן זצ"ל מראש הישיבה: "האבא שלח אותי ללמוד בישיבה הגדולה," שיחזר, "אבל כשהגעתי גיליתי שכל השיעורים נמסרים באידיש – שפה שלא הכרתי כלל."
הרב עובדיה, שראה בצער בנו, פנה לראש הישיבה הרב פוברסקי וביקש אם אפשר להעביר את השיעורים בעברית. תשובתו של הרב פוברסקי הייתה חדה אך מפתיעה בעומקה: "לא בידי לשנות את השפה בישיבה," אמר, "אבל יש לי רעיון אחר – שיבוא אליי בכל יום, ואמסור לו את השיעור שוב, בעברית."
כך החלה תקופה נדירה של לימוד יומי בין ראש הישיבה לבנו של הרב עובדיה. "כל יום אחר הצהריים הייתי יושב בביתו ולומד עמו," סיפר הרב דוד. "ובשבת הייתי חוזר הביתה ולומד את דבריו עם האבא. הוא היה מתענג על השיעור ואומר: זה ממש עונג שבת."
ההקדשות המיוחדות
ראש הישיבה שיבל"א כיבד מאוד את מנהיג יהדות ספרד, וכך כתב הגרב"ד פוברסקי בהקדמה למערכת חידושי תורה על שמו: "לע"נ ידידי עוז הראשל''צ הגאון הגדול שמו מפארים עדת חבלו מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל מקים עולה של תורה רבה הנערץ וקברניטה של עדת בני המזרח בדורנו מי יתן לנו תמורתו תנצב"ה וזיע"א אמן".
וכן כתב בהקדשתו לדברי תורה אותם מסר לדפוס לעילוי נשמת בנו הג''ר יעקב יוסף זצ''ל: "לע"נ המנוח הגאון רבי יעקב יוסף זצ"ל בן ידי"ע יבדלחט"א מרן הראשון לציון הגאון הגדול רבי עובדיה שליט"א ראש רבני עדת הספרדים באה"ק".
בתיעוד שהתפרסם מניחום אבלים של הגרב"ד אצל מרן הגר''ע יוסף זצ''ל אחר פטירת בנו הגאון רבי יעקב יוסף, לאחר ששוחחו בדברים עילאיים, נראה מרן הגר''ע יוסף זצ''ל מודה להגרב"ד פוברסקי, על טרחתו לבוא לירושלים לנחמו ואמר, "תבורכו מפי עליון, מרביצים תורה בישראל ירבו כמותכם בישראל", ולאחר רגע של שתיקה נפנה ואמר דברים היפים לשעתם ולצערנו עדיין ניתנים להיאמר גם בימינו אנו; "כל אלו שחושבים לנתק את הבחורי ישיבות שלנו יפר עצתם יקלקל מחשבותם ישיב להם גמולם בראשם. עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו קל. ישתבח שמו הבטיח לנו כי לא תשכח מפי זרעו".
צפו בתיעוד קצר מהניחום אבלים
"ספר תמורת ספר" – החברות האמיתית בין האבות
תלמידו של מרן הגאון הרב דוד פוברסקי זצוק"ל (אביו של ראש הישיבה. ח"ב), הרב יצחק ריינהולד, גילה עדות מרגשת: "כאשר למדתי בפוניבז' ראיתי בארון ספרים בבית כבוד מו"ר מרן רבי דוד פוברסקי זצוק"ל את ספרי שו"ת יביע אומר, ושאלתי את מורי ורבי מהיכן הספרים, וענה לי כשהיה הרב עובדיה רב ראשי בתל אביב היה מגיע לדבר בלימוד ובסיום היה מבקש ממני את ספרי ישועת דוד".
"ובהיות", סיפר הרב ריינהולד, "שהיה עני ולומד תורה מתוך הדחק (והוסיף ואמר עליו שהוא זכה ללמוד תורה מתוך הדחק, והראיה, לפי שהגיע למעלות של הלומד מתוך הדחק, עיין גמ' סוטה מ"ט) היה מבקש ממני 'ספר תמורת ספר' וכך יש בידי את ספריו, ושמחתי לתת לו את ספרי, אחר כך כשעבר לגור בירושלים והוצאתי עוד ספרים הקדמתי לשלוח לו כדי לכבדו. ושאלתיו על דרך הלימוד שלו לעומת של הראש ישיבה, והשיב כשלומדים תורה לשמה מגיעים לאותו מקום, ולאותם השגות, אנחנו חלוקים רק על הישיבות שנועדו בשנים המסוימות הללו שנמצאים בישיבה להיות מקומות חינוך כדי לדעת איך ללמוד האם לשים אז דגש גם על הלכה או רק ללמוד כדי לדעת איך ללמוד וכך בעתיד גם כאשר ינשאו וילמדו תורה לשמה ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא אז יידעו איך לשקול כל דבר ודבר, אבל בבל הנוגע לדרך הלימוד הרי כאשר לומדים תורה לשמה מגיעים כולם לאותו מקום".
"הוא היה התורה עצמה"
בעת העצרת הגדולה בצומת בר אילן, במלאת השבעה לרב עובדיה, נשא הרב פוברסקי הספד מצמרר שזעזע את ההמונים: "קהל קדוש, קהל האבלים, המדרש אומר כשאדם הראשון נברא, הראה לו הקב"ה, דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ומנהיגיו, שלושה דברים כתוב כאן, יש לדור דורשים, יש לדור חכמים, ויש לדור מנהיגים, יש מקרה שבאחד כלול הכל, וזה דבר מיוחד, לא רגיל, הגאון, הראשון לציון, ידידי הגדול הרב עובדיה זכר צדיק לברכה, הוא היה דורש של הדור, היה מחכמי הדור, חכם הדור, וגם מנהיג הדור, זה משולש, ועל זה נאמר כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'".
עוד ספד הגרב"ד: "כתוב בגמרא בסנהדרין, בזמן בית המקדש, היה לנו סנהדרין, סנהדרין גדולה שישבה בבית המקדש, וגם סנהדרין בכל עיר, סנהדרין קטנה, אומרת הגמרא, שצריכים להעמיד סנהדרין לכל שבט ושבט, נניח בעיר אחת ישנם שני שבטים, היה שם שני סנהדראות, מה זאת אומרת, התורה שלנו מזמן מעמד הר סיני, היה שבטים, והיו דגלים, התאהבנו לדגלים, עם ישראל מחולק לעדות, וכל עדה בתכונות שלה, וכל שבט היה צריך סנהדרין, יהדות ספרד זה שבט משבטי ישראל בדורינו, יהדות אשכנז גם שבט, אבל צריכים היו להעמיד דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ומנהיגיו, והגאון זכר צדיק לברכה היה המנהיג והדורש של כל יהדות ספרד בימינו, הרים אותה, הרים את יהדות ספרד, איזו זכות, כבר שנים לא היה, דורות לא היה כזה מין אדם שירים את יהדות ספרד לאחר החורבן".
"מה זה נקרא כולם היו בניו", שאל הגרב"ד והוסיף: "שמעתי בהלויה, וכל השבוע, קוראים כולם אחריו אבא! אבא! בלויה ראיתי המונים קורעים קריעה, למה אבא?, הגמרא אומרת שרב אפילו קודם לאביו, ושננתם לבניך אלו התלמידים, למה הרב יותר?, כי אבא מביא לחיי העולם הזה, אבל הרב מביא את כל אחד לחיי העולם הבא, נצח!, עכשיו אני אשאל אותכם שאלה פשוטה רבותי, מה זה נקרא הרב מביא לחיי העולם הבא הוא נותן תורה מלמד תורה, האם מישהו יעלה על הדעת שאחד נכנס לבית מרקחת ויקנה סם חיים, הוא יקרא לרוקח אבא, הוא נתן לו את החיים, רב מלמד אותנו תורה, התורה היא החיים שלנו, ומדוע הרב נקרא אב הרי רק נותן לנו את התורה והיא שמחיה אותנו?, אתם יודעים את התשובה, האבא לא מחנך את בנו, האבא נותן את חייו לבנו, זה אבא, אבא הוא מי שנותן את חייו לבנו, ויש גם רבנים, ללמד תורה יכול להיות כמו רוקח, נותן לו את התרופה בבקשה תיקח, זה לא אבא, רב נקרא זה שנותן את חייו לתלמידיו, אלו הם תלמידים שקרויים בנים, וכך הוא היה, את חייו הוא נתן במסירות נפש לכל אחד, אלו הבנים, הוא היה אביהם של כל בני ישראל".
הגרב"ד המשיך לספוד: "המדרש אומר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב רבי יוחנן את התורה בוז יבוזו לו, עוד לא היה כזאת אהבה כמו רבי יוחנן, מספרת המדרש מה היה תשמעו רבותי, רבי יוחנן הלך, רגלי, בגליל, בציפורי, צפת היום, ליוה אותו תלמידו רבי חייא בר אבא, אז הולך רבי יוחנן ואומר לו, תראה, המגרש הזה היה פעם שלי, הלאה, הבית הזה היה שלי, אז הוא התחיל לבכות, רבינו היית כזה עשיר גדול, היום אתה עני, הוא עונה לו מה אתה מדבר, אני מכרתי את העולם החיצוני, הוא נברא בששה ימים, זכיתי בתורה שהיה ארבעים יום, כך הוא הסביר את מעלת התורה, ואני לא מבין, הקב"ה בורא את העולם ברגע אחד גם כן, ואילו ללמוד תורה צריך הרבה זמן, מה זה?".
"אתם יודעים את הפשט", הבהיר ראש הישיבה והמשיך: "למה ארבעים יום אומרת הגמרא, כנגד יצירת הולד, זה ארבעים יום, אז הוא אמר לו התורה זה לא נכס, התורה הולידה אותי, התורה זה לא דבר חיצוני, כשאדם לומד תורה הוא נהפך לתורה, הוא נולד, כקטן שנולד דמי, כל אשר לו יתן האדם בעד נפשו, זה נקרא אהבת תורה, אהבת תורה נקרא כשהוא מרגיש שהתורה זה לא נכס, אלא זה הוא, בלי תורה כי הם חיינו, מה הפירוש כי הם חיינו, מה זה כי הם חיינו, אדם לא יכול בלי אוכל, נכון! תורה זה לא אוכל, אוכלים פעמיים שלוש ביום, תורה זה אויר, אויר לנשימה, אי אפשר להפסיק רגע אחד, מי שמרגיש שהתורה היא חייו, התורה ממש אויר לא מפסיק רגע אחד, יש שאלה למה הרב לא הפסיק מתלמודו יומם ולילה בלי הפסק, בלי הפסק כלל, זה לא מזון, זה אויר, זה חייו, כמו שרבי עקיבא אמר כדגים שבים, זה היה הגאון, וזו האבדה הגדולה".
לסיום אמר הגרב"ד: "אין לנו במה להתנחם, אולי בדבר אחד, הגמרא אומרת יעקב אבינו לא מת, מה זה לא מת? היה הספדים היה הלוי', הניח בן כמותו, מי שהניח בן כמותו הולך בדרכי אביו זה הנחמה, ואמנם הגאון המנוח השאיר דורות לתפארת, השאיר בנים הולכים בדרכו, ממשיכים את דרכו, זה הנחמה, ואנחנו מברכים ומבקשים מהקב"ה שיצליח דרכם, ויזכו להמשיך את דרך אביהם להאיר את העולם באור התורה, עד שנזכה לאור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו".
0 תגובות