אילו החתם סופר היה חוזר לפרשבורג בתחילת המאה העשרים, הוא לא היה מזהה את המקום. לא רק בגלל המכוניות הכבישים והמפעלים המודרניים שבזמנו לא היו. הוא פשוט לא היה מכיר את העשים. החתם סופר, שנפטר בת"ר (1839), כמעט היה עד לאחד השינויים הטבעיים המהירים והמפתיעים בהיסטוריה שהתרחש תשע שנים לאחר פטירתו[1].
הסיפור מתחיל בתר"ח (1848), כאשר אספן עשים בשם ר' ס' אדלסטון תפס במנצ'סטר משהו מוזר: עש מפולפל (Biston betularia) שחור לחלוטין. בטבע, העשים הללו היו תמיד בהירים עם נקודות שחורות - "מפולפלים" כשמם. הזן השחור היה כה נדיר שהדגימה הראשונה, שנאספה עוד לפני תקע"א (1811), נשמרה כחפץ יקר באוניברסיטת אוקספורד.
מה שקרה בעשורים הבאים היה מהפכני. בתוך חמישים שנה, עד תרנ"ה (1895), 98% מהעשים במנצ'סטר היו שחורים - היפוך מוחלט של המצב הטבעי. הסיבה הייתה פשוטה: המהפכה התעשייתית. עשן מפעלי הפחם כיסה את העצים בפיח והרג את החזזיות הבהירות. פתאום, העשים השחורים שבלטו בעבר כקלקול על בד לבן, הפכו לכמעט בלתי נראים על העצים הכהים.
העשים הבהירים, שבעבר היו מוסווים בצורה מושלמת, פתאום בלטו כנרות על רקע שחור. ציפורים הטרף שמו לב, והתוצאה הייתה ברורה: העשים השחורים שרדו יותר, התרבו יותר, והעבירו את הצבע השחור לצאצאיהם.
בשנות תש"י (1950) של המאה הקודמת, החליט החוקר הבריטי ברנרד קטלוול לבדוק את התיאוריה הזו במעשה. הוא סימן, שיחרר ותפס מחדש אלפי עשים בסביבות שונות. בברמינגהם המזוהמת, 75% מהעשים הבהירים נטרפו על ידי ציפורים, לעומת רק 25% מהשחורים. בדורסט הכפרית והנקייה, התמונה התהפכה: 86% מהעשים השחורים נטרפו.
קטלוול לא הסתפק בכך. הוא ארגן את חובבי איסוף העשים ברחבי אנגליה למפות את התפוצה. התוצאות היו חד-משמעיות: בכל מקום שהיה זיהום תעשייתי כבד, העשים השחורים היו הרוב. באזורים כפריים נקיים, העשים הבהירים המשיכו להיות הנפוצים.
בסוף שנות תשכ"ח (1960) החלו להישמע קולות מפקפקים. חוקרים טענו שלא הצליחו לשחזר את הניסויים, ואף האשימו את קטלוול ש"אימן" את הציפורים על מנת לקבל תוצאות רצויות. בתשנ"ח (1998) פרסם החוקר מייקל מג'רוס ביקורת מפורטת על ניסויי קטלוול, ובתשס"ב (2002) יצא לאור ספרה של העיתונאית ג'ודית הופר שהאשים את קטלוול בהונאה מדעית מכוונת.
הביקורות הללו זעזעו את עולם המדע.
מג'רוס, שהיה מודאג מההאשמות הקשות, החליט לברר את האמת אחת ולתמיד. החל מתשס"א (2001) ובמשך שבע שנים, ביצע את הניסוי הגדול ביותר אי פעם בתחום - חקירה שכללה 4,864 עשים. בניגוד לקטלוול, הוא תיעד בדיוק איך ואיפה העשים בוחרים לנוח בטבע: 52% על ענפים רוחביים, 37% על גזעי עצים, ורק 13% במקומות נסתרים יותר.
מג'רוס הלך לעולמו בתשס"ט (2009) לפני שהספיק לפרסם את ממצאיו. עמיתיו השלימו את העבודה ופרסמו בתשע"ב (2012) את המחקר שזכה לכינוי "הניסוי האחרון של מייקל מג'רוס". התוצאות היו ברורות: הברירה הטבעית באמצעות הסוואה וטריפת ציפורים אכן מסבירה את עלייתם ונפילתם של העשים השחורים.
היום, כאשר חוקי איכות האוויר הקפדניים הפחיתו את הזיהום, העשים הבהירים חוזרים להיות הרוב. זהו מבחן נוסף לתיאוריה - כשהסביבה חוזרת להיות בהירה, גם העשים חוזרים להיות בהירים.
העש המפולפל לימד אותנו שהטבע מסתגל במהירות מפתיעה לשינויים שהאדם יוצר.
זהו בעצם סיפורו של האדם והשפעתו על הנוף - "נוף אדם". המהפכה התעשייתית גרמה לשינוים באקולוגיה, בחי ובצומח, ועלינו לעשות את המקסימום שלא להשפיע רעה על עולם החי והצומח[2] כפי שהובא בקהלת רבה (ז' י"ג) מאת הקב"ה שאמר לאדם הראשון "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי".
[1] המחקר המוצג בכתבה התרחש באנגליה, אולם נכון על כל עיר אירופאית אחרת כפרשבורג.
[2] מתוך הרצאה שמסר כותב השורות בקורס 'תו תקן' מטעם עמותת לשומרה, בית ספר לתיירות אוניברסיטת חיפה ומשרד החינוך.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות