בי"ט בחשוון תשפ"ה, נפל זאב חנוך (ז'אבו) ארליך חוקר ארץ ישראל בדרום לבנון. הוא היה בן 70 בנופלו - דמות אגדית שהקדיש את חייו לחקר ולתיעוד אתרי ארץ ישראל.
ז'אבו ארליך היה ממייסדי בית ספר שדה עפרה, ועורך סדרות הספרים "שומרון ובנימין" ו"מחקרי יהודה ושומרון". במשך עשרות שנים סייע לכוחות צה"ל הרצאות וסיורים בשטח, תוך הסתכנות מתמדת בחייו. הוא התמחה במערכות תת-קרקעיות ובחקר אתרי עתיקות ביהודה ושומרון. ארליך נקבר בטקס צבאי בעפרה, והותיר אחריו אישה ושישה ילדים, וארכיון עשיר של מחקרים.
זכיתי להיות עמו בקשר ולדלות מעט מחוכמתו. כתבנו ביחד ספר "עזה מאז ולתמיד - תולדות יהדות עזה', אני ככותב, וז'אבו כעורך ויועץ מדעי, וספרי החדש[1] 'המקומות הקדושים בלבנון' הוקדש לעילוי נשמתו.
מכתב מעולם האמת - מחקר על קבר רבי ישראל נאג'רה
בספרי 'עזה מאז ולתמיד' חקרתי אודות מיקום קברו של המקובל הנודע רבה של עזה רבי ישראל נאג'רה, ולפני שלושה חודשים החלטתי להמשיך את מחקר זה. המחקר הזה מעסיק חוקרי ארץ ישראל כבר עשרות שנים, והמידע שפורסם בספרי דרש נתונים חדשים.
במאמרו של ז'אבו ב'התורה והארץ' הוא ציטט שני עיתונאים בשם יעקב סגל וצבי פרידמן, שביקרו בעזה ב-1987 ופרסמו מחקר חלוצי על הנושא בעיתון "יום השישי". רציתי לשמוע מהם פרטים נוספים על הביקור המרתק שלהם באתר הקבורה המשוער.
לפני חודשיים באחת הקבוצות ווצאפ לזכרו של ז'אבו שפתחתי, ביקשתי פרטים על השנים. בדיוק באותו יום שבו פרסמתי את הבקשה למצוא אותם, קרה דבר מפתיע: ר' איציק אמיתי, אחיו של ז'אבו ארליך, פרסם הודעה זהה: גם הוא מחפש את אותם שני אנשים.
מעטפה שחיכתה עשרות שנים
התברר שר' איציק מצא בחדר העבודה של ז'אבו מעטפה סגורה הממוענת לשניהם. ז'אבו, שערך את הקובץ "התורה והארץ" ב-2005 ופרסם בו את מחקרם אודות קבר ר"י נאג'רה, הכין להם משלוח אישי - אך המעטפה נותרה במשרדו 20 שנה.
ר' איציק הציע להעביר לי את החבילה, ואני אמסור אותה לחוקרים. כשהתקשרתי לסגל ופרידמן לקח זמן להזכיר להם את המחקר - הרי עברו 40 שנה מאז. אבל הם הסכימו להיפגש.
לפני חודשיים פגשתי את שניהם והבאתי את החבילה. כשפתחו אותה גילו בתוכה את הקובץ "התורה והארץ" עם המאמר שלהם, וגם מכתב אישי מז'אבו ומחברי המערכת. "זה מכתב מעולם האמת", אמר סגל בהתרגשות. "הוא כתב את זה לפני 20 שנה ומעולם לא ראינו אותו".
עזה של שנות השמונים
במהלך השיחה הארוכה ששוחחתי עמהם, שתועדה במלואה, הם שחזרו את פרטי הביקור בעזה של 1987. הסיפור שהם סיפרו חושף מציאות שקשה לתפוס היום: עזה שבה יהודים יכלו להסתובב חופשיים עם כיפה, ללא שום חשש.
"עזה באותה תקופה הייתה שונה מאוד מהיום", סיפר סגל. "זה היה מקום שבו יהודים יכלו להסתובב עם כיפה ובלי חשש. הערבים עדיין פחדו מהיהודים, ונסענו לבד בלי שום ליווי, בלי כלום".
צבי פרידמן, הצלם המיתולוגי של העיתון, תיאר את האווירה: "החוף של עזה יפה מאוד. זה חוף יפה, שקט, נעים. אבל העיר עצמה... ביוב זורם ברחובות, חולדות גדולות כמו חתולים. זה היה דומה למה שראיתי במצרים - לרבים לא אכפת מהסביבה".
לפי הנתונים הידועים לנו, קברי של ר"י נאג'רה מצוי בבית העלמין בפאתי כנסייה יוונית אורתודוקסית הסמוכה לשכונה היהודית בעזה: "הגענו לכנסייה", סיפר סגל. "שנינו שומרי מצוות, אז לא נכנסנו פנימה, אבל הסתובבנו בחצר, בבית הקברות שם".
"קל מאוד היה לגלות שיש שם קברים מוזרים", המשיך סגל. "מבנה מפואר אבל ללא שום ציון, שום כתובת, והחשוב ביותר - ללא שום צלב. הכיוון של המבנה ושל הקברים שלידו היה בכיוון שונה - יהודים קוברים לכיוון ירושלים, מוסלמים לכיוון מכה".
החוקרים נעזרו בעדותו של שלמה אלקיים, יליד עזה שגר בישראל ושוחחו איתו ימים ספורים לפני פטירתו: "ביקשנו מהנזירות במנזר לנסות ולהסביר לנו מי בדיוק קבור שם", סיפר סגל. "אחת הנזירות לא ידעה, אבל היא ידעה לחזור בערבית מילה אחת - 'עג'נבי', הוא היה אדם זר, לא מפה". עוד פרט חשוב: "לא היה רשום על המצבה מאומה".
המחקר התבסס על מנהגי הקבורה של יהודי ארץ ישראל באותם השנים. "זה מסתדר ממש טוב עם מסורת שהייתה קיימת בארבע ערי הקודש - ירושלים, חברון, צפת וטבריה", הסביר סגל. "שם כמעט לא כותבים כלום על המצבות, אולי מילה אחת או שתיים, כי הקדוש ברוך הוא בתחיית המתים ידע בדיוק איפה כל אחד קבור".
"לא היו להם צלבים בכלל, ולא סמלים מוסלמים", הדגיש סגל. "אז מי נשאר? איזה אדם קדוש בעזה שהוא לא נוצרי ולא מוסלמי?"
רבי ישראל נאג'רה - הרב שכולם אהבו
המחקר מבוסס על ידיעות היסטוריות על רבי ישראל נאג'רה עצמו. "הוא לא היה רק מקובל ופייטן", הסביר סגל, "אלא אחד מגדולי דורו. הוא היה נערץ על פני תושבי עזה מכל הדתות. הוא התפלל עליהם בזמן מגפה, הם העריצו אותו".
זה מסביר מדוע הנזירות ייחסו לקבר המפואר במקום כוחות של "קדוש שריפא חולים". המסורת המקומית שמרה על זיכרו גם מאות שנים אחרי מותו.
העיתונות הדתית בשנות השמונים
השיחה עם סגל ופרידמן חושפת פן מעניין של העיתונות הדתית באותה תקופה. "אז היה יותר כוח לעיתונות", סיפר סגל. "לא היה אינטרנט. היום יש לך כל אמצעי התקשורת. אז קראו את העיתונות בשקיקה".
"יום השישי-ערב שבת" היה עיתון בעל השפעה. "זה היה העיתון הדתי הראשון חוץ מהצופה. זה היה עיתון חזק שהתייחסו אליו".
סגל זוכר את הקשרים שנרקמו אז: "הכרתי את אריה דרעי בתור בחור ישיבה. נחשוני, העורך, אמר על הבחור הזה שהוא יהיה עסקן גדול".
השיחה גם נגעה במציאות הנוכחית בעזה. כהיסטוריון צבאי ששירת במלחמה הנוכחית, סגל תיאר את השינוי הדרמטי: "עזה היום לא נשאר ממנה הרבה. שכונות שלמות נמחקו. רפיח על כל שכונותיה, בית חנון, ג'באליה - הכל נמחק".
כמומחה צבאי, סגל מציג תמונה של המלחמה הנוכחית: "הקושי הגדול של המלחמה הזאת זה שאנחנו פה במאבק מול אנשים מאמינים".
"השם שהם נתנו למבצע - 'אלאקצא אל-אחיר' (ההבטחה האחרונה) - על שם פסוקים בקוראן שאומרים שבני ישראל בנו את בית המקדש פעם אחת והוא נחרב, פעם שנייה והוא נחרב, אבל אם יעשו תשובה הוא יבנה בפעם השלישית, ואם לא יעשו תשובה - מרה ורעה תהיה אחריתם".
"המאבק שהיה לנו נגד עמלק היה מול אנשים מאמינים", המשיך סגל. "מדובר פה במאבק של אמונה מול אמונה. האמונה שלהם היא אמונה של רצח, אמונה של הפך החיים. ולכן האנשים האלו נלחמים והם ילחמו לפי דעתי עד הסוף".
40 שנה אחרי
הריאיון עם השנים הביא לסגירת מעגל מיוחדת. "זה מרגש מאוד", אמר פרידמן. "מי היה מאמין שאחרי 40 שנה נחזור לדבר על זה? ושהמכתב יגיע דווקא עכשיו?"
סגל הוסיף: "ז'אבו היה בן אדם עסוק, עשה סיורים וכתב מאות מאמרים. הוא שם את זה אצלו במשרד במטרה להעביר לנו את זה".
הארכיון החסר
מה שחסר פה במחקר אודות מיקום הקבר, הוא חוסר הגישה לפנקסי חברה קדישא של עזה מהמאה ה-17. "ז'אבו ניסה לקבל לידיו את פנקסי בית העלמין היהודי בעזה", סיפר סגל. "אלה נתפסו על ידי כוחות צה"ל במלחמת ששת הימים, אולם הם הוכרזו כסוד מדינה והם נעולים בכספת".
"בלי לעיין בפנקסי חברה קדישא של עזה, לא נוכל להוכיח מיקום הקבר באופן חד משמעי", אמר סגל. "אבל כל הראיות מצטרפות לתמונה אחת".
אני ממשיך לחפש אחר פנקסי החברה קדישה של קהילת יהודי עזה, ומי מגולשי 'כיכר השבת' שיכול לעזור לי בנידון, אשמח מאוד.
יהי רצון שנזכה להשתטח בקבר ר"י נאג'רה בקרוב.
[1] כתבתיו ביחד עם מאיר רוטר ויצחק עבאדי
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות