ישנם מצעירי הצאן הסבורים שהמחלוקות הקשות בעם היהודי, ואף האלימות המלווה אותן לעתים, הן תופעה של ימינו בלבד. מי ששנה וגרס, יודע שאין זה כך. היום, ט' באדר, הוא תזכורת לכך.
יום תענית בשולחן ערוך
בתאריך ט' באדר השולחן ערוך פוסק להלכה באורח חיים סימן תקפ: "אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם... בט' נחלקו בית שמאי ובית הלל".
כבר לפניו, בהלכות גדולות של רבי שמעון קיירא מהמאה התשיעית בבבל, נכתב: "בתשעה בו גזרו תענית על שנחלקו בית שמאי ובית הלל זה עם זה".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
באותו יום, לפני למעלה מאלפיים שנה, התכנסו תלמידי בית שמאי ותלמידי בית הלל בעלייתו של חנניה בן חזקיה בן גריון – חדר עליון בביתו של אחד מגדולי הדור.
שם נגזרו שמונה עשרה גזירות הלכתיות הידועות בשם "שמונה עשר דבר". על אותו יום אמרו חז"ל בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי כאחד: "אותו היום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל" – השוואה לאחד האירועים הקשים ביותר בעם היהודי.
חרב נעוצה בבית המדרש
בתלמוד בבלי במסכת שבת (דף יז, א) הובא: "נעצו חרב בבית המדרש, אמרו: הנכנס יכנס והיוצא אל יצא. ואותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים".
התלמוד הירושלמי מוסיף בשם רבי יהושע אונייא: "תלמידי בית שמאי עמדו להם מלמטה והיו הורגין בתלמידי בית הלל, ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים." רבי אליהו שפירא, בעל ה"אליה רבה" (פראג, נולד ת"כ – נלב"ע תע"ב), מצטט ממגילת תענית: "ונהרגו ג' אלפים מהתלמידים." המספר שלושת אלפים אינו מקרי – הוא מקביל בדיוק למספר ההרוגים בחטא העגל, כמפורש בשמות לב: "וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ" – ומכאן ההשוואה שעשו חז"ל בין שני האירועים.
גדולי עולם נחלקו בהבנת הדברים. בעל "קרבן העדה" – רבי דוד פרנקל (ברלין, נולד תס"ז – נלב"ע תקכ"ב) – מסביר שתלמידי בית שמאי עמדו בפתח הבניין ואיימו, אך מוסיף מפורשות: "חס ושלום לא הרגו אותן".
הרמב"ם בפירוש המשנה כלל אינו מזכיר אירועים פיזיים כחרב וכו', וסובר שהניצחון נבע מכך שרוב החכמים הנוכחים היו מבית שמאי, ולכן נפסקה ההלכה כמותם על פי הכלל "אחרי רבים להטות".
רבי משה מרגלית, בעל "פני משה" (ליטא, נולד תע"ד – נלב"ע תקמ"א), בפירושו על הירושלמי, מצטט את הדברים כפשוטם: "שהיו בית שמאי הורגין בתלמידי בית הלל".
מחלוקת לשמה – וגבולותיה
מחלוקת בית שמאי ובית הלל היא דוגמה למחלוקת לשם שמיים. מסכת אבות פרק ה: "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים... איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים – זו מחלוקת הלל ושמאי". ואכן, הובא בתלמוד בבלי במסכת יבמות (דף יד, ב): "לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי, ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה".
רבי מרדכי יפה, בעל "הלבוש" (פולין, נולד ש"ל – נלב"ע שע"ב), כתב שכשנופלת מחלוקת בין חכמי ישראל, "נעשית התורה חס וחלילה כשתי תורות – זה אוסר וזה מתיר וזה מטמא וזה מטהר ואין יודעין שום דין על בוריו".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
חז"ל קבעו על אירועים אלו יום תענית. בימים אלו שמחלוקות ציבוריות מגיעות לשיא כדאי לזכור זאת.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות