סרח בת אשר נכדתו של יעקב אבינו, זכתה לאריכות ימים מופלגת ונכנסה בחייה לגן עדן. היא זאת שסיפרה למשה רבנו היכן הוטמן ארונו של משה רבנו.
זכתה לאריכות ימים מופלגת, עד ימיו של יואב בן צרויה והיא האשה החכמה המוזכרת במרדף, שערך יואב אחרי שבע בן בכרי באָבֵל בֵּית מַעֲכָה (כיום נמצא באזור אצבע הגליל).
מפליא ביותר לדעת שיהודי פרס מראים את קברה בכפר לנג'אן, שלושים קילומטר מדרום לאיספהאן, אחת הקהילות היהודיות הקדומות ביותר בפרס.
הקבר נמצא בידי הפרסים בדורות קדמונים היה מוחזק בידי יהודים, ומנהגים שונים קשורים אליו בקרב יהודי פרס. בצד המצבה על שם סרח מראים ספסל על שם משה רבנו, וסלע ובו סימני עקבות פרסת סוס – המיוחס לאליהו הנביא, שאף הוא, כמו סרח, לא טעם טעם מוות ועלה בסערה השמיימה.
הגיאוגרף המוסלמי יאקות, כתב במאה השלוש-עשרה, על יהודי המקום: "כשעזבו היהודים את ירושלים, שהיו בורחים מנבוכדנצר לקחו עמם ממי ירושלים ועפרה... עד שנכנסו לאיספהאן... ובדקו את המים ואת העפר ונמצאו שניהם שווים לשל ירושלים. מיד נתישבו שם והתחילו בונים שם וילדו בנים ובני בנים." כך הסביר יאקות מדוע נקרא הכפר לנג'אן – "אליהודיה", שכונת היהודים.
ד"ר א.י. ברואר, שביקר באתר בשנת תרצ"ה (1935), מספר על חשיבותו ביהדות הפרסית. הגאון רבי אליהו מורה, מגדולי חכמי טהראן בדורות האחרונים, ביקר במקום לאחר שחלה בעיורון. הוא הלך ונשתטח בקבר סרח בת אשר, וביקש ממנה "המליצי נא בעדי שישוב לי מאור עיני". סוף הסיפור שסרח התגלתה אליו בחלום ואמרה לו שלא תוכל להושיע אותו - אבל במקום עיניו תברכהו בחכמה רבה, ואכן הרב מורה כתב ספרים ופורסם כתלמיד חכם מופלא.
ביהודי פרס מקובלת האגדה על שאה עבאס הראשון (חי במפנה מאות 16-17) שגזר גזרות קשות על היהודים. פעם יצא לציד ורדף אחרי איילה שלא ניתנה להיפגע, עד שנכנסה למערה. השאה נכנס אחריה ומצא עצמו כלוא בחשכה. לפתע הואר המקום ולפניו עמדה אישה מרשימה ואמרה לו: "אני סרח בת אשר, נכדת יעקב אבינו," ודרשה ממנו לבטל הגזירות על היהודים. השאה הבטיח לבטל את הגזרות, והאשה נהפכה לאיילה, נכנסה לבאר במערה וברחה עד ירושלים.
לזכר הנס הקימו יהודי איספהאן בית כנסת, חדרי הארחה ובית קברות, וקראו למקום "מאמא סאר'ה" – אמא סרח. מראשית אלול ועד יום הכיפורים עולים אליו יהודי פרס בהמוניהם.
על לוח אבן בקרבת המקום נחרתה כתובת עברית משנת תתצ"ג (1133 לספירה) בהאי לישנא:
"פתחו לי שערי צדק אבוא בם.... והאבן הזאת אשר שמתי מצבה... הנה אנוכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנותי... השם ילחם לכם ואתם תחרישון.... גלאם אין דרגאה – יעקב בן דוד כוהן." (הובא בספר מצבות קודש בארץ ישראל ח"א עמ' 204).
ומה באשר למדרשים המעידים שסרח בת אשר לא נקברה אלא הגיע בחייה לגן עדן?
יש לתרץ שאולי המסורת הפרסית הקדומה הייתה על המקום בו סרח עלתה לגן עדן ובמשך הדורות שובשה לקבר.
בנוסף יש ליישב שאין סתירה, כפי שאין סתירה כיצד עדות חז"ל על שרבי עקיבא נקבר בשערי קסריה (הובא בפרקי רבי יאשיה ומדרש משלי), בעוד מסורת בת 800 שנה ממקמת את קברו בטבריה.
יתכן שליהודי טבריה היתה מסורת שונה ומדובר במדרשים חלוקים, וכך גם בנידון דידן של קבר סרח בת אשר.
ומה באשר לקושיה כיצד דמות מקראית ממצרים מגיע עד לאיראן?
יש לדמות זאת לקושיתו של היעב"ץ שתהה מדוע מקום קבורת הלל ושמאי שהתגוררו בירושלים מצוין במירון?!
נשמח לשמוע את דעתכם גולשי כיכר השבת היקרים בתגובות לכתבה זו ובמייל המצורף מטה.
לקריאה נוספת: ספר "המקומות הקדושים ליהודים באיראן" שעתיד לראות אור בקרוב.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות